אוצר בית דין – הפתרון המהודר

מהו אוצר בית דין?

בדרך כלל מותר לקטוף את הפירות בשמיטה רק בכמות קטנה ואסור לעשות מסחר בפירות שביעית. אולם, אם בית הדין ממנה פועלים (הנחשבים כעת כשליחי בית הדין) מותר להם לקטוף כרגיל. הפירות יחולקו בחינם לציבור, אולם הציבור ישלם על העבודה (לכן אין הדבר נחשב כמסחר בפירות שביעית).

מהם יסודותיו של אוצר בית דין?

התוספתא במסכת שביעית (ח, א) היא המקור הראשון המזכיר את אוצר בית דין כדרך לטפל בשדה בשנת השמיטה. לדברי התוספתא, בית הדין היה שולח שליחים בשמיטה אל השדות שבבעלותו, כדי שיקטפו את הפירות ויטפלו בשדה כפי הנדרש. לאחר מכן, בית הדין חילק פירות אלו לכל אנשי העיר, איש לפי צרכיו:

…הגיע זמן ענבים – שלוחי בית דין שוכרין פועלין, בוצרין אותן, ודורכין אותן בגת, וכונסין אותן בחביות ומכניסין אותן לאוצר שבעיר. הגיע זמן זיתים – שלוחי בית דין שוכרין פועלין, ומוסקין אותן, ועוטנין אותן בית הבד, וכונסין אותן בחביות ומכניסין אותן לאוצר שבעיר. ומחלקין מהן ערבי שבתות כל אחד ואחד לפי ביתו.                                                                                                                       

מפשט דברי התוספתא עולה ששליחי בית הדין היו קוצרים את פירות השביעית בדרך רגילה וללא שינוי. לכאורה תיאור זה תמוה, שהרי קצירה ובצירה כדרכן נאסרו והן מותרות רק בשינוי (רמב”ם שמיטה ד, כב)!

הר”ש סיריליאו (ט, ו; שם, ד) הקשה קושיה זו (וקושיות נוספות) על התוספתא, ומכיוון שלא הצליח ליישבן נדחק להעמיד אותה כמדברת על טיפול בפירות שישית בשמיטה!

לעומת זאת, הרמב”ן (ויקרא כה, ז) מפרש את התוספתא כפשוטה, שבית הדין אכן ביצע מלאכות בשדה בשנת השמיטה. החזון איש (יב, ו) ביאר את הדברים לאור יסוד חשוב בדיני קטיפת הפירות:

הא דתנן ש’אין דורכין ענבים בגת’ היינו דוקא בעלים, אבל אותן שזכו מן ההפקר מותרין בכל; וקרא ד’לא תקצור’ כדרך הקוצרים – בבעלים אזהר רחמנא!

לדברי החזו”א, איסור הקצירה הקיים בשמיטה הוא רק ביחס לבעלים, ולכן פעולות אלו מותרות באמצעות שליחים של בית דין. מה טעם הדבר? בניגוד לזריעה וזמירה, שהן מלאכות שנאסרו בעצמותן בשמיטה, קצירה ובצירה מותרות לקטיף לצרכים ביתיים. דבר זה מלמד אותנו, שהקטיף אינו אסור מצד עצמו אלא רק כשהוא מפגין בעלות על הפירות.

לכן, אם הקצירה נעשית על ידי בית הדין, הרי שפעולות אלו אינן מבטאות בעלות! כאשר בית הדין מלקט את היבול מן השדה אין אדם פרטי שמפגין בעלות, שהרי כל מהותו של בית דין הוא בכך שהוא אינו ישות פרטית אלא הוא מייצג את כלל ישראל. ממילא, כאשר בית דין קוצר או בוצר הדבר אינו מעיד על בעלות, וקצירה ובצירה כזו לא נאסרה.

האם אוצר בית דין הוא פתרון מומלץ?

מבחינה עקרונית ברור שאוצר בית דין הוא הפתרון הטוב ביותר, שכן בניגוד להיתר המכירה, שבסופו של דבר (אף שהוא מבוסס היטב מבחינה הלכתית) מבטל את מצוות השביעית, אוצר בית דין מאפשר את שמירת דיני השמיטה. כמו כן, פירות אוצר בית דין הם פירות שקדושים בקדושת שביעית, בניגוד לפירות היתר המכירה.

נכון הדבר, שאוצר בית דין שאין בו מכירת קרקעות נזקק להיתרים אחרים בעבודות הקרקע ועוד. אולם, הוא מתבסס על חקלאות עברית בארץ ישראל ללא צורך בהיתר המכירה וללא צורך בקנייה מיבול נכרי. ההיתרים של אוצר בין דין מבוססים על החזון איש, שהיה מחובר לחקלאים מחד ולהלכות שמיטה מאידך, ויש בהם הנחיות מרשימות לשמיטה יהודית בארץ ישראל.

אולם גם ללא סיבות אלו ברור שאוצר בית דין הוא הפתרון הטוב ביותר. נדמיין לעצמנו מציאות שבה כולם שומרי שמיטה. כל הפרדסים וכל השדות בארץ – מופקרים! השבוע מתחיל. משפחה זקוקה לתפוחים, תמרים ונקטרינות ודובדבנים. להיכן תלך? המסע יתחיל בנסיעה לרמת הגולן. שם מן הסתם נוכל לקחת תפוחים עבור שבוע זה. אחר כך ניסע לבקעת הירדן עבור התמרים. אחר כך ניסע לגוש עציון לקחת נקטרינות ודובדבנים. מסע כזה עשוי לקחת כמה שעות ואולי יום שלם. ברור שאין זה ריאלי.

הפתרון הריאלי היחידי הוא אוצר בית דין. בית הדין קוטף את הפירות עבור כלל ישראל, ומחלק אותם ברחבי הארץ. זהו הפתרון שיהיה גם בימות המשיח. בימות המשיח לא יהיה היתר מכירה (שהרי הרב קוק כתב שהיתר המכירה הוא רק “הוראת שעה”) ובוודאי שלא יקנו הכל מיבול נכרי.

אנו נמצאים במציאות של גאולה. פעמי גאולה משמשים ובאים. אוצר בית דין הוא הפתרון לקראת מציאות של מקדש, מציאות של קדושה.

אוצר בית דין – הלכה למעשה

באוצר בית דין, החקלאים לוקחים סיכונים לא פשוטים, והציבור צריך לעזור להם. הרב ויטמן ערך בשמיטת תשס”א אוצר בית דין על ידי תנובה. אוצר בית דין זה הפסיד עשרה מליון ש”ח, כיוון שהיו אנשים שחששו לקנות פירות הקדושים בקדושת שביעית!

יושב אני בבית הדין של אוצר בית דין בגוש עציון. אנו נפגשים עם החקלאים – חקלאים יראי שמים השואפים לקיים הלכות שמיטה במלואה, אך נכנסים לקשיים ולמורכבויות. רק אם הציבור יהיה שותף, ניתן להצליח.

כיום אוצר בית דין נמצא בכמה מקומות. למשל, ישנו אוצר בית דין בגוש עציון, ישנו אוצר בית דין בהנהגת הרב שמחה קוק רבה של רחובות. ישנו אוצר בית דין מיוחד המאגד כמה כשרויות מהודרות. אחת הדרכים המשוכללות ביותר היא של אוצר הארץ, הפרוש ברחבי הארץ. באוצר הארץ ישנה תוצרת של פירות וירקות, שהמשותף להם הוא שאינם מנכרי ולא מהיתר מכירה, אלא מתבססים על חקלאות מהודרת בארץ (אוצר בית דין מהווה פתרון מעולה לפירות, אולם בירקות הוא מועיל רק בחודשים הראשונים של השנה. כשמגיע שלב הזריעה, יש צורך בפתרונות נוספים, הנמצאים באוצר הארץ).

בע”ה שנזכה כולנו לשמיטה של קדושה והתעלות.

 

שיתוף ב facebook
שיתוף ב print
שיתוף ב whatsapp

אם בית הדין ממנה פועלים  מותר להם לקטוף כרגיל. הפירות יחולקו בחינם לציבור, אולם הציבור ישלם על העבודה

כאשר בית הדין מלקט את היבול מן השדה אין אדם פרטי שמפגין בעלות, שהרי כל מהותו של בית דין הוא בכך שהוא אינו ישות פרטית אלא הוא מייצג את כלל ישראל.

בניגוד להיתר המכירה, שבסופו של דבר (אף שהוא מבוסס היטב מבחינה הלכתית) מבטל את מצוות השביעית, אוצר בית דין מאפשר את שמירת דיני השמיטה.

אנו נמצאים במציאות של גאולה. פעמי גאולה משמשים ובאים. אוצר בית דין הוא הפתרון לקראת מציאות של מקדש, מציאות של קדושה.

באוצר בית דין, החקלאים לוקחים סיכונים לא פשוטים, והציבור צריך לעזור להם.