הבדלה במוצאי שבת ליל תשעה באב

ישנן שנים בהן תשעה באב חל ביום ראשון, כך שהצום מתחיל מיד במוצאי שבת. כיצד עושים הבדלה בשבת זו? אמנם בתפילת עמידה מוסיפים “אתה חוננתנו” כבכל מוצאי שבת, אך לא ניתן לשתות מן היין – ואם כן כיצד מבדילים בשבת זו?

בעל הלכות גדולות (ב, ד”ה והשתא) מביא שיטה שלפיה יש להבדיל בשבת עצמה, מפלג המנחה (כמובן ללא ברכה על הנר), וכך אין בעיה לשתות את היין. אולם הוא דוחה אפשרות זו, שכן מיד לאחר ההבדלה מתחילה התענית, ואסור להתענות בשבת.

מתי מבדילים?

למעשה, בין הראשונים ישנן שלוש שיטות כיצד להבדיל במוצאי שבת זו. שיטה אחת היא שיטת הגאונים, הסוברים שעושים הבדלה במוצאי יום ראשון, דהיינו במוצאי התענית. וכן כתבו התוספות (פסחים קז. ד”ה אמימר):

בתשעה באב שחל להיות במוצ”ש נמי רגילין להבדיל אחר התענית, וכן בסדר דרב עמרם.

כשיטה זו כתבו ראשונים רבים (בה”ג, שם; מחזור ויטרי, רסז; ראבי”ה ב, תקכב).

שיטה שנייה היא שצריך להבדיל במוצאי שבת, ולתת לקטן לשתות. כדרך זו כתב ספר המנהיג (תשעה באב, כא), שהסביר שאין חשש שהקטן יתרגל בעתיד לשתות בתשעה באב, כי זהו דבר חריג שתשעה באב חל במוצאי שבת, והוא אינו מתרחש בכל שנה. אולם המאירי (תענית ל:) סבור שאכן יש חשש שהקטן יתרגל לשתות בתשעה באב, ומטעם זה התנגד אף הרמב”ן (תורת האדם, עניין אבלות ישנה, קיא) לשיטה זו.

השיטה השלישית היא שיטת הרמב”ן (שם), הרשב”א (שו”ת הרשב”א א, קיז), הריטב”א (תענית ל.; סוכה נד:) ועוד. לדעתם, כאשר צום תשעה באב מתחיל במוצאי שבת, אין לעשות הבדלה כלל, לא במוצאי שבת ולא ביום ראשון.

טעמם: כיוון שבמוצאי שבת לא היה ראוי להבדיל, הרי שנדחתה ההבדלה לגמרי. בשבת רגילה, כאשר אדם שוכח להבדיל במוצאי שבת, הוא יכול להבדיל עד יום שלישי משום שחלה עליו חובת הבדלה במוצאי שבת, ולכן ניתן להשלימה בהמשך. אולם כאשר האדם כלל לא מחויב לעשות הבדלה במוצאי שבת (מחמת הצום), הרי שאין מקום לתשלומים בהמשך (הרמב”ן מוסיף, שמסתבר שמלכתחילה תוקנה חובת ההבדלה כך שכשחל תשעה באב במוצ”ש, לא תהיה כלל הבדלה).

הבדלה בזמן אבלות

מצאנו מחלוקת דומה ביחס לאדם שהיה אונן במוצאי שבת, האם עליו להבדיל ביום ראשון, כשנגמרה האנינות (עיינו רא”ש ברכות ג, ב). לדעת ר”י, כיוון שבמוצאי שבת הוא הוא היה פטור מלהבדיל, פקעה ממנו המצוה (יש דיחוי במצוות), ולדעת המהר”ם הוא צריך להבדיל ביום ראשון.

בפשטות, לדעת ר”י זמן ההבדלה הוא במוצאי שבת, וההבדלה עד יום שלישי היא מדין תשלומין. ממילא, אונן, שלא היה מחויב בהבדלה במוצאי שבת, פטור מן התשלומים. לעומת זאת לדעת המהר”ם, זמן ההבדלה הוא עד יום שלישי, ולכן גם האונן, היה פטור במוצאי שבת, צריך להבדיל ביום ראשון, כיוון שברגע זה חלה עליו חובת ההבדלה.

לכאורה, שיטת המהר”ם היא היסוד לשיטה הסוברת שמבדילים במוצאי תשעה באב (שכן ההבדלה איננה מדין תשלומים אלא מפני שזהו זמן ההבדלה), ואילו שיטת ר”י היא הביאור לשיטת הרמב”ן – כיוון שבתשעה באב אין אפשרות להבדיל, הרי שההבדלה נדחתה ושוב אין להבדיל גם ביום ראשון, כשיוצא הצום.

אך לכאורה יש חילוק פשוט בין אונן ובין תשעה באב: אונן מופקע מכל המצוות, ואם כך הוא היה מופקע ממצוות הבדלה, ולכן אינו יכול להבדיל גם לאחר האנינות. אולם אבלות אינה מפקיעה ממצוות, ולכן בליל תשעה באב האדם היה חייב בהבדלה, אלא שלא היתה לא אפשרות טכנית לקיים אותה, כי אסור לו לשתות. לכן, גם במוצאי שבת האדם הוא בר חיובא, ולכן עליו להבדיל ביום ראשון, מדין תשלומין! אם כן, מה סובר הרמב”ן, שהשווה בין אנינות לבין תשעה באב?

הרב סולובייצ’יק מבאר עניין זה באופן יפה. לדעתו, עיקר דין הבדלה לא נועד להוציא את השבת, אלא להבדיל בין סעודות השבת לסעודות החול. כשם שפותחים את סעודת שבת בקידוש, כך פותחים את סעודות החול בהבדלה. לפי זה, הרמב”ן סובר שכיוון שמוצאי שבת זה איננו זמן אכילה, הרי שמצוות הבדלה מופקעת לגמרי; חוסר האפשרות לשתות איננו רק פגם צדדי וטכני באפשרות לעשות הבדלה, אלא זהו פגם מהותי – אם אי אפשר לאכול ולשתות, נעקרה כל התשתית של ההבדלה! לכן, מצוות ההבדלה הופקעה לחלוטין, ואין להשלימה בסיום הצום.

הלכה למעשה

השולחן ערוך (תקנו, א) פוסק שמבדילים ביום ראשון, כלומר במוצאי תשעה באב. ואף שהרדב”ז (ב, תרמב) חולק על השולחן ערוך וכותב שאין להבדיל כלל (וכך כתבו עוד אחרונים), הדעה המקובלת היא כפסיקת השולחן ערוך, להבדיל במוצאי יום ראשון, וכן כתבו הלבוש (תקנו), האליה רבה (ס”ק ד), המג”א (ס”ק ב), קיצור שו”ע (קכה, ו), חיי אדם (קכו, ו), תורת המועדים (ט, ב) ועוד.

מכל מקום, כאמור, יש לומר “אתה חוננתנו” בערבית של מוצ”ש (ואם שכח – אינו חוזר, כי סומך על הבדלה על הכוס שיעשה ביום ראשון (שולחן ערוך רצד, ג)).

נשים: צריך להזכיר במיוחד לנשים שאינן מתפללות תפילת ערבית לומר “ברוך המבדיל בין קודש לחול” (משנה ברורה תקנו, ס”ק ב). לדעת הגרשז”א (הו”ד ב’ועלהו לא יבול’ א, עמ’ רג), רצוי שנשים תתפללנה ערבית במוצאי שבת זה, ותאמרנה “אתה חוננתנו”. מכל מקום, מי שאינה יכולה להתפלל ערבית, תאמר ברוך המבדיל.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב print
שיתוף ב whatsapp

כאשר האדם כלל לא מחויב לעשות הבדלה במוצאי שבת (מחמת הצום), הרי שאין מקום לתשלומים בהמשך

עיקר דין הבדלה לא נועד להוציא את השבת, אלא להבדיל בין סעודות השבת לסעודות החול. כשם שפותחים את סעודת שבת בקידוש, כך פותחים את סעודות החול בהבדלה

הדעה המקובלת היא כפסיקת השולחן ערוך, להבדיל במוצאי יום ראשון