היכן צריכים להדליק בני ישיבות או אחרים המתגוררים בפנימייה וסמוכים לשולחן הוריהם, כגון סטודנטים, חיילים, תלמידות מדרשה, בנות שירות הלאומי וכן הלאה? האם בחדר האוכל או בחדרם בפנימייה? האם בחלון החדר או בפתח הדלת?
האם המתגוררים בפנימייה צריכים להדליק?
תחילה יש לדון אם מי שגר בפנימייה אמור בכלל להדליק בחדרו או שמא עליו לסמוך על ההדלקה עבורו בבית ההורים ולא להדליק בעצמו. כפי שלמדנו ביחס לאורח, הגמרא אומרת שאדם שאשתו מדליקה עליו בביתו – לא צריך להדליק במקום שבו הוא מתארח. לפי זה לכאורה מי שגר בפנימייה לא צריך להדליק בעצמו, שהרי הוריו מדליקים עליו בבית.
אלא שנחלקו ראשונים ואחרונים אם ההלכה שקובעת שהמתארח יוצא ידי חובה בהדלקת משפחתו בביתו, נאמרה דווקא כשאשתו מדלקת עליו, או אף כשההורים מדליקים עליו (עיינו חיי אדם קנ”ד, לד; שו”ת אז נדברו ח”ג סימן נ”ג ושו”ת שמ”ש ומגן ח”ב או”ח סימן ג’).
בנוסף יש מקום לדון בהגדרת “ביתו” של המתגורר בפנימייה – האם “ביתו” הוא בית הוריו או הפנימייה? הגר”א שפירא (מקראי קודש (הררי), נספח ב’, ס”ק ב) כותב ש”החדר של התלמיד היא היא הדירה הקבועה שלו ולא בית אביו”. וכן הובא בשם החזון איש, הרב ניסים קרליץ והרב חיים קנייבסקי (ימי הלל והודאה, פרק לו). אולם בימינו בחורי ישיבה חוזרים לביתם בשבתות ובחופשים, וכן אם הם חולים יחזרו לביתם, ולכן יש מקום לומר שבית הוריהם הוא ביתם. ולמעשה מסתבר שבחורי הישיבה נידונים כאנשים שיש להם שני בתים, ויכולים להדליק בכל אחד מהמקומות (עיינו הליכות שלמה, תשרי-אדר, י”ד, ט והערה יט; שו”ת שבט הלוי, ח”ג, סימן פ”ג; ועוד).
למעשה, אשכנזים המתגוררים בפנימייה בוודאי יכולים להדליק בעצמם, שהרי אף באותו בית נוהגים שכל אחד מבני הבית מדליק, ואם כן ודאי שיכולים להדליק גם כשנמצאים בפנימייה.
לספרדים, הנוהגים שרק בעל הבית מדליק ,יש מקום להסתפק בדבר, ובשו”ת יחוה דעת (ח”ו, סימן מג) פסק שלא ידליקו נרות חנוכה, ואם ירצו להדליק – ידליקו בלא ברכה. ולמעשה נראה שטוב שידליקו נרות ויצאו ידי חובה בברכתו של אשכנזי, או שישתתפו עמו בפרוטה בנרות, וכך יצאו ידי חובה לפי כל הדעות (עיינו הליכות שלמה, תשרי-אדר, י”ד, יב; שבות יצחק, ח”ח, פט”ז, אות ג ס”ק ג).
בחדר אוכל או בפנימייה?
לאור המסקנה שנכון שמי שמתגורר בפנימייה ידליק נרות חנוכה, יש לברר מהו המקום שעליו להדליק בו – בחדרי הפנימייה, בחדר האוכל או בבית המדרש? האם יש עדיפות להדלקה באחד המקומות על פני האחרים?
כאמור לעיל, רבים נהגו להדליק בתוך הבית גם כשאין ממש “שעת סכנה”. ביחס למנהג זה פוסק הרמ”א (תרע”ז, א):
ויש אומרים דבזמן הזה שמדליקים בפנים ממש ידליק במקום שאוכל, וכן נהגו.
כלומר, מקום ההדלקה הנכון כשמדליקים בתוך הבית, הוא במקום שבו אוכלים (ולא בחדר השינה). לאור זאת, נראה שגם המתגורר בפנימייה ידליק בחדר האוכל, ואכן כך פסק החזון איש (מובא בתשובות והנהגות, ח”ב, סימן שמ”ב, אות יא).
אולם לדעת רוב הפוסקים מי שגר בפנימייה צריך להדליק בפנימייה, וכך הסביר הרב פיינשטיין בשו”ת אגרות משה (או”ח, ח”ד, סימן ע’, אות ג):
לעניין הבחורים שלומדים בישיבה, ויש מקום אכילה שהוא לכל התלמידים ביחד, ויש להם מקום לינה שהוא בכל חדר מקום לישון לשלושה או גם ליותר, צריכין להדליק במקום הלינה משום שמקום הלינה הוא מיוחד יותר ממקום האכילה שאינו מיוחד כלל לשום פרטי…
אבל מקום הלינה הוא מקום שנקבע לכל אחד באיזה חדר הוא ילין וגם כל חפציו שיש לו הוא מניח שם, וגם בחדר ההוא עצמו יש לכל אחד מיטה קבועה שעומדת במקום אחד כל הזמן, שלכן מקום הלינה הוא נחשב מקום מיוחד ושם צריך להדליק נר חנוכה.
אם כן, כיוון שלעומת חדר האוכל המיועד לכלל התלמידים, מקום השינה הוא מיוחד עבורו, ידליק בחדר השינה, וכן כתבו שו”ת מנחת יצחק (ח”ז, סימן מ”ח) והגרש”ז אויערבך (הליכות שלמה שם, ח’), וכן דעת הגר”א שפירא (מקראי קודש (הררי), נספח ב’, ס”ק ב).
עם זאת, אם יש חשש לסכנה או שהוראות הנהלת המוסד אוסרות להדליק אש בחדרים – יש להדליק בחדר האוכל, כשיטת החזון איש.
היכן ידליק בפנימייה – בחלון או בדלת?
לאור הקביעה שיש להדליק בחדר הפנימייה (במקרה שהדבר אפשרי), יש לדון לגבי המקום הנכון להדליק בחדר.
לכאורה דיון זה דומה לשאלת ההדלקה בבניין דירות. כמו שבבניין דירות יש להעדיף את ההדלקה בחלון על פני ההדלקה בפתח הדירה אם שם פרסום הנס יהיה גדול יותר, כך גם בפנימייה: יש להעדיף את ההדלקה בחלון על פני ההדלקה בפתח החדר כשפרסום הנס מתרבה בכך.
כמובן שאם אין פרסום נס משמעותי בהדלקה בחלון, עדיף שידליק בפתח חדרו (פרסומי ניסא לבני הפנימייה). כמו כן, יש לקחת בחשבון את ממד הסכנה – ואם ישנה סכנה בהדלקה בחלון, אזי “חמירא סכנתא” ויש להדליק בפתח החדר.
אפשרות נוספת היא להדליק בפתח הפנימייה. בפשטות אפשרות זו זהה לדיוננו לעיל ביחס לכניסת לבניין מגורים עם חדר מדרגות, שם הכרענו שאין להדליק בפתח הבניין. אך ייתכן שבפנימיות קטנות, דומה הדבר לבית עם חצר ולא לחדר מדרגות, ויש לדון בכל מקרה לגופו.
המאושפז בבית חולים
חולים או יולדות המאושפזים בבית החולים חייבים גם הם בהדלקת נר חנוכה. במקרים רבים לא מתאפשר להדליק שם (לעיתים קשה למאושפז להדליק, לעיתים יש קושי למצוא מקום מתאים בבית החולים להדליק בו באישור, וכדומה). על כן במקרה זה טוב יותר לצאת ידי חובה בהדלקת בני המשפחה המדליקים בבית (וטוב שישמע את הברכות מאחר כדי לצאת ידי ברכת “שעשה ניסים” שנתקנה על ראיית נר חנוכה).
אדם מאושפז שאין לו מי שידליק עבורו בבית (כגון שהוא רווק שאינו סמוך לשולחן הוריו, או שבני משפחתו מתארחים במקום אחר), או אשכנזים שרוצים להדליק בעצמם, ויש אפשרות להדליק בבית החולים, ידליקו בחדר האשפוז, ואם אין אפשרות כזו יש להדליק בחדר האוכל (בהתאם לשיטת החזון איש לעיל). חולה שאינו יכול לקום ממיטתו ורוצה להדליק, ימנה שליח שידליק עבורו נרות בחלון, כאשר החולה יברך והשליח ידליק עבורו מיד (בן איש חי, חנוכה, ו; כף החיים, תרע”ה ס”ק ט).
המתארחים בבית מלון
מי שמתארח בבית מלון דומה (בהקשר של הדלקת נרות חנוכה) למי שמאושפז בבית חולים. לכן, המתארח בבית מלון יכול לסמוך על הדלקת בני ביתו ולצאת בכך ידי חובה.
אם אין לו מי שידליק עבורו בבית (כגון שכל בני המשפחה מתארחים יחד במלון), או אשכנזים שרוצים להדליק בעצמם (או ספרדים שרוצים להדליק בעצמם ויודעים בוודאות שעדיין לא הדליקו בביתם), לכתחילה ידליקו בחדר השינה במלון. עם זאת, במקרים רבים ישנם גלאי עשן בחדרים ועל פי כללי המלון אין להדליק אש בחדרים (ויש להיזהר בכך מאוד מחשש סכנה, וחמירא סכנתא מאיסורא). לכן יש להדליק נרות חנוכה בחדר האוכל או במקום המיועד לכך.