במשנה (מגילה יט:) נאמר: “הכל כשרין לקרות את המגילה”. הגמרא (ערכין ג.) מדייקת מכאן שהן גברים והן נשים חייבים בקריאת המגילה. הגמרא (מגילה ד.) מסבירה מדוע נשים חייבות במקרא מגילה על אף שזוהי מצוות עשה שהזמן גרמא:
ואמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות במקרא מגילה, שאף הן היו באותו הנס.
הראשונים נחלקו בהבנת הביטוי “אף הן היו באותו הנס”: רש”י (פסחים שם ד”ה שאף) והרשב”ם (פסחים קח: ד”ה שאף) מבארים שהכוונה היא שעיקר הנס היה על ידי אשה, שהרי על ידי אסתר נגאלו. אולם רבנו חננאל (שם) והתוספות (מגילה שם ד”ה שאף; פסחים קח: ד”ה היו) סבורים שהכוונה היא שגם הנשים היו בגזרת “להשמיד, להרוג ולאבד”, וגם הן ניצלו בנס פורים, ולכן גם הן חייבות בקריאת המגילה.
רמת החיוב של הנשים
האם רמת החיוב של נשים בקריאת מגילה שווה לרמת החיוב של גברים? בדבריו של רבי יהושע בן לוי אין כל רמז להבדל בין רמת חיובם של גברים לרמת חיובן של נשים בקריאת המגילה. כך עולה בפשטות גם מדברי הגמרא במסכת ערכין (ב:), שמדגישה שגם נשים מוציאות אחרים ידי חובת הקריאה:
הכל כשרין לקרות את המגילה – לאיתויי מאי? לאתויי נשים, וכדר’ יהושע בן לוי, דאמר ר’ יהושע בן לוי: נשים חייבות במקרא מגילה, שאף הן היו באותו הנס.
וביאר רש”י (ערכין ג. ד”ה לאתויי) שנשים “כשרות לקרותה ולהוציא זכרים ידי חובתם”.
אולם לדעת בעל הלכות גדולות (הובאו דבריו בתוספות ערכין שם ד”ה לאתויי), אף שהנשים חייבות בקריאת המגילה, הן לא יכולות להוציא את הגברים ידי חובתם. הרא”ש (מגילה א, ד) מסביר מהו טעמו של בה”ג:
בעל ההלכות פסק שהנשים אינן חייבות אלא בשמיעה, אבל קריאתה אינה מוציאה אנשים ידי חובתן, שחייבין בקריאה, עד שישמעו מפי אנשים המחוייבין בקריאה כמותן, ואין שמיעתן מנשים חשובה כאלו הן עצמן קורין.
כלומר, הנשים אמנם חייבות במקרא מגילה, אולם יש הבדל בין החיוב המוטל על הגברים ובין החיוב המוטל על הנשים: גברים חייבים לקרוא את המגילה, ואילו נשים חייבות רק לשמוע את קריאת המגילה, אבל אינן חייבות לקרוא את המגילה. לכן, נשים אינן יכולות להוציא גברים בקריאת המגילה.
השולחן ערוך (תרפט, א-ב) פוסק שנשים חייבות בקריאת מגילה, אך ביחס לאפשרות שאשה תוציא איש ידי חובתו, הכרעתו אינה ברורה, כיוון שהוא מביא את שתי הדעות מבלי להכריע. לכן יש אומרים שלדעתו אישה לא מוציאה איש ידי חובתו (פרי מגדים, א”א ס”ק ד; כף החיים, ס”ק יד), ויש אומרים שמוציאה (ברכי יוסף, רע”א, א). לעומת זאת, הרמ”א (שם) פוסק במפורש כדעת בה”ג, שנשים אמנם חייבות בקריאת מגילה, אך אינן מוציאות גברים ידי חובתם, וכך נוטים להכריע רוב האחרונים (בן איש חי, שנה ראשונה, תצוה, פורים ב; משנה ברורה, ס”ק ז; חזון עובדיה, פורים, עמ’ נז-סא, ועוד).
כיצד מברכת אשה הקוראת את המגילה?
ייתכן שלמחלוקת בה”ג ורש”י יש השלכה נוספת. הראבי”ה (ב, תקסט ד”ה ונראה לי) פוסק כשיטת בה”ג, ולאחר מכן כותב:
ונראה לי דנשים מברכות על משמע מגילה ואפילו אי קרו לה לעצמן.
כלומר, בעוד איש שקורא את המגילה מברך “על מקרא מגילה”, אשה שקוראת את המגילה צריכה לברך “על משמע מגילה”, שכן חובת האיש היא לקרוא את המגילה ואילו האשה חייבת רק בשמיעת המגילה ולא בקריאתהּ. וכך פוסק הרמ”א (שם):
אם האשה קוראה לעצמה, מברכת לשמוע מגילה, שאינה חייבת בקריאה.
כשיטה זו הכריעו רוב הפוסקים האשכנזים (משנה ברורה ס”ק ח; הרב טיקוצ’ינסקי, לוח ארץ ישראל; הרב אלישיב, הליכות והנהגות עמ’ 14-15).
אולם לדעת הגר”א (מעשה רב, רמו) ורוב הפוסקים הספרדים (פרי חדש ס”ק ב; כף החיים ס”ק יח-יט; הרב עובדיה יוסף, שו”ת יביע אומר א, או”ח מד; מקור חיים השלם (הרח”ד הלוי) ה, עמ’ 353) גם אשה מברכת “על מקרא מגילה”. טעמם הוא שרבים סוברים שחיוב הנשים שווה לחיוב הגברים, ואף אם יש פער בין החיובים, אין לשנות את נוסח הברכה שתיקנו חכמים על מצווה מסוימת גם כאשר יש פער מסוים בהגדרת החיוב.
למעשה, בשני הנוסחים יוצאים ידי חובה (אשל אברהם (בוטשאטש) תרצב, ד”ה ואם מברך; שו”ת שלמת חיים או”ח שעג).
איש הקורא לנשים
באופן כללי, מי שיצא ידי חובת מצווה מסוימת, וכעת הוא מוציא אחרים ידי חובת אותה מצווה, יכול לברך את ברכת המצוות אף שהוא עצמו כבר קיים את המצווה (ראש השנה כט.; רמב”ם ברכות א, י). הטעם לכך הוא ש”כל ישראל ערבים זה לזה”, דהיינו כל אדם מישראל הוא כעין ערב לקיום המצוות של חברו, וכשם שהערב יכול לפרוע את חובו של חברו, כך הוא יכול לברך את ברכת המצוות עבור חברו (ריטב”א שם ד”ה תני אהבה).
לאור זאת כותב התשב”ץ קטן (קעו), תלמידו של המהר”ם מרוטנבורג:
ומי שקורא את המגילה לחולה או ליולדת צריך לברך לפניה ולאחריה אף על פי שכבר יצא ידי חובתו בבית הכנסת, כדאמרינן כל הברכות כולן אף על פי שיצא מוציא.
דהיינו, מי שקורא את המגילה לנשים יברך את ברכות המגילה לפני הקריאה ולאחריה, אף שהוא עצמו יצא כבר ידי חובתו, וכך פוסק השולחן ערוך (תרצב, ג).
באיזה נוסח מברך הקורא? לפי השיטות שגם נשים מברכות “על מקרא מגילה”, כך מברך גם הקורא, ולפי השיטות שנשים מברכות “לשמוע מגילה” – לדעת רוב הפוסקים (משנה ברורה תרצ”ב, ס”ק יא; שו”ת ציץ אליעזר יט, סז אות ב) הקורא מברך “לשמוע מגילה”.
עם זאת, המגן אברהם (תקפה, ס”ק ג) כותב שאם מי שיוצא ידי חובת המצווה כעת יודע לברך – עדיף שהוא עצמו יברך. משום כך, המנהג למעשה הוא שאחת מן הנשים ששומעות את המגילה מברכת את ברכות המגילה ומוציאה את חברותיה ידי חובת הברכות, ולאחר מכן קורא האיש את המגילה ומוציא את הנשים ידי חובתן (לוח ארץ ישראל; הרב אלישיב, הליכות והנהגות עמ’ 19).
מנהג הספרדים: לדעת הבן איש חי (שנה ראשונה, תצוה, פורים א), כאשר איש שיצא ידי חובה קורא לנשים, אין מברכים על קריאת המגילה (לא הקורא ולא השומעות), וכן דעת פוסקים ספרדים נוספים (עיין כף החיים תרפט, ס”ק יט), שהעלו טעמים שונים לפסיקה זו. אולם לדעת הרב עובדיה יוסף (שו”ת יביע אומר א, או”ח מד) גם במקרה זה יש לברך על קריאת המגילה.
סיכום
נשים חייבות בקריאת המגילה כיוון שגם הן היו חלק מנס הפורים. לדעת כמה מן הראשונים, חיובן של הנשים שווה לחיובם של הגברים, אך לדעת בה”ג (כפי שהסביר הרא”ש), גברים חייבים בקריאת המגילה, בעוד נשים חייבות רק בשמיעת המגילה. הכרעת השולחן ערוך אינה ברורה, אולם הרמ”א פוסק כדעת בה”ג.
לאור זאת פוסק הרמ”א, שאשה הקוראת את המגילה (או איש שקורא את המגילה לנשים) מברכת “לשמוע מגילה” (ולא “על מקרא מגילה”), וכך פוסקים המשנה ברורה ואחרים. אולם לדעת הגר”א והרב עובדיה יוסף, גם נשים מברכות “על מקרא מגילה” (כדעת שאר הראשונים, הסוברים שרמת חיובן שווה לרמת החיוב של גברים, או מפני שצריך להיות נוסח אחיד לברכה על המצווה). למעשה, כך או כך יוצאים ידי חובה.
איש שקורא את המגילה לנשים והוא עצמו יצא כבר ידי חובה, יכול לברך את שלוש הברכות שלפני הקריאה ולהוציא את השומעות ידי חובתן. אולם עדיף שאחת הנשים תברך בעצמה ותוציא את חברותיה בברכות, וכך המנהג למעשה. בסיום הקריאה, לדעת הרב עובדיה יוסף אחת הנשים תברך “הרב את ריבנו”, ולדעת הגרש”ז אויערבך לא תברך, משום שאין לומר ברכה זו ללא מניין גברים.