לפי לוח השנה שלנו, ה’ באייר – יום הכרזת המדינה – יכול לחול בימים ב’, ד’, ו’ או בשבת. כבר בשנותיה הראשונות של המדינה הוחלט שכאשר יום העצמאות חל ביום שישי או בשבת, לא יציינו אותו בה’ באייר אלא ביום חמישי שלפניו, כדי למנוע חילול שבת במהלך החגיגות (ראו הרבנות הראשית לישראל, ח”ב, עמ’ 861-851, 900-897). לפני מספר שנים (תשס”ד) הוחלט (בעקבות בקשת הרבנות הראשית) שכאשר ה’ באייר חל ביום שני, ידחו את חגיגות יום העצמאות ליום שלישי, כדי למנוע חילול שבת במהלך ההכנות לטקס יום הזיכרון (שיתחיל במוצאי שבת). בעקבות זאת הגענו למצב משונה: אנו חוגגים את יום העצמאות בה’ באייר רק כאשר ה’ באייר חל ביום רביעי!
מה התוקף של יום העצמאות מוקדם? האם ניתן לומר הלל ביום זה? האם ביום ה’ באייר עצמו (יום שישי) יש סממנים חגיגיים? האם אומרים בו תחנון? מתי מותרים בגילוח – ביום חמישי או ביום שישי?
פורים שחל בשבת
מציאות דומה, שבה זמן קיום תקנת חכמים משתנה בעקבות חשש לחילול שבת, מצינו במקרה שפורים חל בשבת. הגמרא (מגילה ד:) אומרת שבמקרה זה אין קוראים את המגילה בשבת, אלא מקדימים את קריאתה ליום שישי. הגמרא מציעה לכך שני טעמים:
דכולי עלמא מיהא מגילה בשבת לא קרינן, מאי טעמא? אמר רבה: הכל חייבין בקריאת מגילה, ואין הכל בקיאין במקרא מגילה, גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד, ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים. והיינו טעמא דשופר, והיינו טעמא דלולב. רב יוסף אמר: מפני שעיניהן של עניים נשואות במקרא מגילה.
טעמו של רבה משותף לכמה מצוות: מגילה, שופר ולולב. בכל אלו חששו שמא ילך אדם ללמוד הלכותיהם בשבת, ויעבור על איסור הוצאה והעברת ד’ אמות ברשות הרבים. רב יוסף מנמק נימוק המיוחד לקריאת המגילה: עניים מחכים לקריאת המגילה, שאז נותנים האנשים מתנות לאביונים, ואם יקראו בשבת, תהיה בכך פגיעה בעניים.
הטורי אבן (מגילה ה. ד”ה ע”ש זמנם) מקשה: אנשי כנסת הגדולה תיקנו לקרוא את המגילה בי”ד באדר בכרכים ובט”ו באדר בערים המוקפות חומה, וכיצד יכלו החכמים המאוחרים לבטל את תקנת אנשי כנסת הגדולה כשחלים י”ד וט”ו בשבת, והרי כלל הוא בידינו שאין בי”ד רשאי לבטל בי”ד חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמניין!
ומסביר הטורי אבן, שלדעת רבה, כאשר יש חשש לאיסור תורה, בית דין יכול לעקור מצוות עשה מן התורה בשב ואל תעשה (כבשופר ובלולב), וכמו כן הוא יכול לעקור דברי בית דין שגדול ממנו בחכמה ובמנין (כבקריאת מגילה). לעומת זאת לדעת רב יוסף, לא מדובר כלל בעקירה של התקנה הראשונה, אלא לכתחילה תיקנו אנשי כנה”ג שכאשר פורים חל בשבת, הקריאה תוקדם ליום שישי כדי לדאוג לעניים.
מכל מקום עולה, שכאשר ישנו חשש לחילול שבת, יכול גם בית דין מאוחר יותר לשנות את הזמן של החג שנקבע מראש.
האם יש משמעות חגיגית ליום ה’ באייר?
ביחס לפורים שחל בשבת, הגמרא (שם) אומרת שבשבת שבה חל פורים “שואלים ודורשים בעניינו של יום”. אפשר להבין שכוונת הגמרא היא שפורים נשאר בשבת, ורק קריאת המגילה מוקדמת ליום שישי, וכך משמע מדברי הרי”ף (ב: מדפיו). אולם מלשון הרמב”ם (מגילה א, יג) משמע שעיקר היום הוא ביום שישי, ובשבת שואלים ודורשים רק “כדי להזכיר שהוא פורים”.
להלכה נראה מפסיקת השלחן ערוך (תרפח, ו) שעיקר היום ממשיך להיות בשבת, וכך ביאר המשנה ברורה (ס”ק יז):
ואומרים על הנסים בשבת ולא בערב שבת, שבאמת לכרכין זמנם בט”ו ולא בי”ד, ורק משום גזירה כנ”ל הצריכו לקרות המגילה בערב שבת.
לפי זה לכאורה גם בנדון שלנו, צריך לנהוג את כל הדברים שאין בהם חילול שבת בה’ באייר, ורק את הטקסים בתאריך המוקדם.
יום העצמאות – בהתאם לשמירת השבת
אולם למעשה מסתבר שאין הדבר כך. לגבי בפורים עולה מן הגמרא שבתחילה היו חוגגים את פורים בשבת עצמה, ורק מאוחר יותר, הוחלט שבגלל חילול שבת יש לשנות את המועד של פורים. אולם בנידון שלנו מעולם לא חגגו את יום העצמאות בשבת, ולכן קל יותר לעקור אותו.
יותר מכך: יום העצמאות נקבע באופן עקרוני לפי זמן פקיעת השלטון הבריטי בארץ ישראל. יום זה היה אמור להיות בשבת, אולם כדי למנוע חילול שבת הוקדמה הכרזת המדינה בכמה שעות, לשעות הצהרים של יום שישי! אם כך, הכרזת העצמאות של מדינת ישראל לא נעשתה במועדה, כדי למנוע חילול שבת.
מעשה אבות סימן לבנים. גם כיום יום העצמאות נדחה בגלל חשש לחילול שבת. איזה קידוש השם עצום! אין מדינה בעולם שדוחה את יום העצמאות שלה בגלל חששות דתיים! רק במדינת ישראל לא יהיה תאריך קבוע, אלא יום העצמאות ישתנה בהתאם לשבת, ובהתאם לחששות מחילול שבת.
זוהי עצמאות אמיתית. יום עצמאות שנקבע על ידי מלכות ישראל, יום עצמאות שנקבע בהתאם לשמירת השבת.
הלכה למעשה
לאור זאת, מעיקר הדין, בכל שנה יום העצמאות חל ביום שבו נקבע בחוק לחגוג את היום, כדי למנוע חילול שבת, וזהו התאריך העיקרי באותה שנה. לכן, זהו היום שבו יש לומר את ההלל. נדגיש, כי ההלל לא נאמר רק על עצם ההצלה אלא על חזרת מלכות לישראל. נס זה ממשיך בכל יום מחדש. כל יום רוצים אויבינו לכלותינו, ובכל יום, אנו ממשיכים לחוש את הנס על קיום מדינת ישראל. יחד עם זאת, ביום ה’ באייר אין לומר תחנון, כיוון שבו ביום אירע הנס של הכרזת המדינה.
“יודו לה’ חסדו ונפלאותיו לבני אדם”. נודה לקב”ה על כל הדברים הנפלאים שנתן לנו, ונתפלל שיוסיף ויראה לנו את מדינתנו הולכת ונבנית, הולכת ומתפתחת, הולך אורה ובוקע באור טוב ונעים, באור של קדושה וטהרה.