יש תרופות שנוות שמעורבים בהם חומרים לא כשרים או חומרים שאינם כשרים לפסח (כגון עמילן חיטה או אלכוהול). האם בשל כך צריך להקפיד על כשרות לתרופות בפסח?
פיקוח נפש
כאשר התרופות מיועדות להצלת חיים, ברור שמותר להשתמש בתרופות אלו ללא חשש. מי שלוקח תרופות באופן קבוע כגון חולי סכרת או בעלי לחץ דם גבוה וכדומה, שהן מחלות שיכולות להגיע לידי פיקוח נפש – לא יחליף בפסח את התרופה הקבועה לתרופה אחרת.
תרופות ללא טעם
תרופה ללא טעם נחשבת למאכל שטעמו פגום. הראשונים והפוסקים נחלקו האם חמץ שטעמו פגום מותר באכילה (תוספות ע”ז סו. ד”ה מכלל; שו”ע תמז, י) או אסור באכילה (שו”ת הרשב”א, א, רצט; רמ”א שם). אולם המשנה ברורה (ס”ק צז) כותב שכאשר מדובר במאכל שנפגם לחלוטין “כעפרא בעלמא”, לכל השיטות אין בו איסור חמץ. לכן לכאורה תרופות ללא טעם אינן זקוקות לכשרות לפסח.
אולם הראשונים נחלקו מה דין אדם שאכל חמץ חרוך, שאינו ראוי לאכילה: לדעת הר”ן (פסחים ה: באלפס), חמץ שאינו ראוי לאכילת כלב פקע ממנו שם חמץ ומותר לאוכלו. אולם לדעת הרא”ש (פסחים ב, א), האוכל חמץ שאינו ראוי לאכילה מראה שעבורו החמץ הוא דבר ראוי לאכילה (“אחשביה”) ולכן מדרבנן אסור לאכול חמץ כזה, וכך נפסק להלכה (שו”ע תמב, ט). לאור זאת פוסק השאגת אריה (עה) שאסור לאכול תרופה העשויה מחמץ פגום מכיוון שבאכילתו הוא מחשיב את האיסור.
אך לדעת הרבה אחרונים, האדם איננו מעוניין בתרופה כמאכל אלא בולע אותה בגלל הצורך הרפואי. לכן, אין כאן “אחשביה” לחמץ ומותר לאכול את התרופה (שו”ת אג”מ, או”ח, ב, צב; שו”ת יחוה דעת, ב, ס; ובפרט אם החומר הרפואי כשר ורק התוספות אינן כשרות – חזון איש מועד, קטז, ח).
סיבות נוספות להקל
פרט לכך, יש סיבות נוספות מדוע להקל בתרופות שאין בהם טעם: 1. לדעת רבים אין “אחשביה” בתערובת. 2. כאשר התרופה נמצאת בתוך קפסולה (שאיננה חמץ) ייתכן שלכל השיטות אין “אחשביה” (שו”ת אחיעזר ג, לא אות ד). 3. כיוון שכלל לא ניתן ללעוס את התרופה (אלא רק לבלוע), ייתכן שאין איסור בבליעה ואין זו ‘דרך אכילה’ (גרשז”א, מנחת שלמה, א, יז). 4. ייתכן שאכילת דבר מר נחשבת אכילה ‘שלא כדרך הנאתו’ (על פי רמב”ם מאכ”א יד, י-יא), ואף לחולה שאין בו סכנה אפשר להקל בכך (ש”ך יו”ד קנה, ס”ק יג-יד).
נוסף על כך, מבחינה מציאותית, רוב התרופות המיוצרות הארץ כשרות לפסח משום שמייצרים (כל השנה) את האלכוהול שבהן מקטניות (ובמקרה כזה בוודאי לא חוששים כלל לגזרת קטניות – משנה ברורה תנג, ס”ק ז ביחס לחולה שאין בו סכנה; נשמת אברהם, או”ח, תסו, א. וקל וחומר בימינו, שמדובר על קטניות שלא ראויות לאכילה). פרט לכך, גם בארץ וגם במקומות רבים בחו”ל עוברים לייצור העמילן שבתרופות מתפוחי אדמה ולא מחיטה.
הלכה למעשה
למעשה, מעיקר הדין מותר לחולה שאין בו סכנה לקחת כל תרופה שאינה טעימה (מי שלוקח אנטיביוטיקה נחשב לפחות כחולה שאין בו סכנה).
עם זאת, ישראל קדושים ונהגו להחמיר לכתחילה ולבדוק ברשימות המתפרסמות לציבור אילו תרופות הן תרופות כשרות (שו”ת ציץ אליעזר, י, כה, אות כ).
תרופות טעימות
תרופות שיש להן טעם, בעייתיות יותר לשימוש בפסח כיוון שהן ראויות לאכילה והאוכל אותן נהנה מהן. לכן, אין להשתמש בפסח בתרופות שיש להם טעם ואינן כשרות לפסח (ואף טוב למכור אותן). עם זאת, ישנן סברות להתיר (למשל: אף אחד לא אוכל תרופות כמאכל בגלל החומר הרפואי שבהן, ולכן ייתכן שהן כלל לא נחשבות ראויות למאכל), ולכן תינוק או ילד שנוטלים תרופה שאין לה תחליף אחר, יכולים להמשיך ליטול אותה גם בפסח (ובוודאי אם זו אנטיביוטיקה). אך לכתחילה יש לבקש מהרופא שייתן מראש אנטיביוטיקה כשרה לפסח.
ויטמינים
בויטמינים ובתרופות הומאופתיות יש סיבות רבות מדוע נדרשת כשרות לפסח: א. לעתים יש מרכיבים של חמץ גם בחומר שבגללו נוטלים את הויטמינים. ב. לעתים יש בויטמינים מרכיבים הראויים לאכילה. ג. ייתכן שנטילת ויטמינים נחשבת ‘דרך אכילה’ מכיוון שגם אנשים בריאים אוכלים אותם בדרך זו. ד. בדרך כלל אין צורך בויטמינים כמו בתרופות.
מכל הסיבות הללו עולה שויטמינים ותרופות הומאופטיות צריכים כשרות לפסח (כאשר יש צורך משמעותי יש מקום להקל, משום שאלו דברים שלא ניתן לאכול בדרך רגילה ואולי אין זו ‘דרך אכילה’, ויש להתייעץ עם רב).
סיכום
תרופות שאין להם טעם או שיש להם טעם מר, מעיקר הדין אינן צריכות הכשר לפסח, אולם ישראל קדושים נהגו להקפיד גם על כשרות תרופות כאלו. הלוקחים תרופות בגלל מחלות היכולות להגיע לפיקוח נפש, כגון סכרת או לחץ דם גבוה – אין להחליף את התרופות. תרופות שיש להן טעם, וכן ויטמינים או תרופות הומאופטיות – צריכות הכשר לפסח, אם כי בשעת הצורך יש אפשרות להקל גם בהם.
בע”ה נזכה כולנו לפסח כשר, שמח ובריא,
“כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה’ רופאך”.