לקיחת שלל ממחבלים

“כל שללה תבז”

שאלוני חיילים במבצע ‘חומת מגן’, האם ניתן לקחת שלל במלחמה. חלק מן החיילים הדגישו, שאין מדובר בשלל פרטי של אזרחים, אלא בשלל של המחבלים עצמם – כלומר, של יחידות החבלה של אויבינו. כמו-כן, חלק מן השלל אמור ליהרס בכל מקרה ע”י דחפורים וכדומה, ובמקום שהשלל ייהרס הם שאלו האם ניתן לקחת אותו לעצמם.

ישנן מלחמות שבהן נאסרה לקיחת השלל, אבל ברוב המלחמות לקיחת השלל הותרה: “כל שללה תבֹז ואכלת את שלל אֹיביך אשר נתן ה’ אלקיך לך” (דברים כ’, י”ד). ואמנם, כך היה במלחמת מדיין, מלחמת סיחון ועוג, מלחמת דוד (שמואל א’, ל’) ועוד.

יש לדון איזה קנין מזכה את השלל, שהרי גזל הגוי אסור? בשו”ת דבר אברהם (ח”א, סימן י’) ובשו”ת בית הלוי (ח”א, סימן כ”א) כתבו, שכיבוש מלחמה קונה (עיין בכך בספרו של הרב זוין ‘לאור ההלכה’). יש מקום לבחון ולהאריך בפרטי ההיתר ובמגבלותיו.

מדוע בכל זאת אסור לקחת את השלל?

אולם למעשה אין צורך לדון בכך, ואין לקחת שום שלל לעצמנו. שתי סיבות מרכזיות לכך:

א. הצבא כגוף צבאי יכול לקחת שלל, כפי שאכן נעשה פעמים רבות. אולם, הצבא אוסר על חיילים לקחת שלל לעצמם, ופרט לכך שתמיד צריך להישמע להוראות הצבא, הרי שמסתבר שהחלוקה הפרטית מתאפשרת רק על-ידי הסכמה ממלכתית, וכשאין הסכמה כזו אסור לקחת שלל.

ב. במלחמת עמלק נאסרה לקיחת שלל. אין לדמות מלחמה זו למלחמתנו, אך דומני שניתן ללמוד משם עיקרון שיש מקום ליישמו גם בנדון שלנו. מדוע שאול נענש כל-כך על שלקח שלל מהמלחמה? הרי הוא חמל רק על מיטב הצאן, ובאופן כללי הרג כמעט את כולם? שמעתי פעם ממו”ר הרב ליכטנשטיין זצ”ל, שבכך ששאול חמל על מיטב הצאן והבקר הוא הפך את כל המלחמה שלו לבלתי נכונה. מלחמת עמלק היא גזירת ה’. כאשר אדם נהנה מתוצאות המלחמה, הרי שיש כאן הנאת עצמו, ואין הוא פועל על פי הנחיית ה’. ממילא, הופך ההרג המוצדק והנכון לרצח.

המקרה שלנו שונה בתכלית השינוי, אבל עיקרון זה ניתן ליישם גם לגביו. הצבא יכול לקחת שלל לצרכים צבאיים או לצורך המדינה, אבל לא נכון שאדם פרטי ייקח שלל, ובכך תהיה לו הנאה מן המלחמה. זו מלחמת מצוה, אולם תכונות ההרג וההשחתה הן תכונות המנוגדות לאופיינו. לכן כל כך חשוב שבבצענו מלחמה חשובה זו, לא תהיה לנו מכך כל הנאה אישית, הנאה פרטית. מלחמה היא עניין לאומי, ציבורי, ואין מקום להנאת היחיד בתוך מלחמת המצוה של העם[1].

לכן למעשה, אין לקחת שום שלל, ולא ליהנות ממלחמת המצוה שאנו שרויים בתוכה. אמנם, אדם הזקוק תוך כדי מלחמה לציוד שאיננו מסופק משום מה במסגרת הצבא, יכול להשתמש בציוד שהוא מוצא בבתי האנשים.

 

 

[1] כשהיו היחידים מקבלים מן השלל במלחמות ישראל הייתה זו חלוקה שהציבור החליט עליה, ואם כך היא קיבלה אופי ציבורי. מכל מקום, כיום, כאשר אין חלוקה כזו, ודאי שכל לקיחה אישית הופכת להיות דבר פרטי, ההפוך ממהותה של מלחמה.

שיתוף בfacebook
שיתוף בprint
שיתוף בwhatsapp

ישנן מלחמות שבהן נאסרה לקיחת השלל, אבל ברוב המלחמות לקיחת השלל הותרה

זו מלחמת מצוה, אולם תכונות ההרג וההשחתה הן תכונות המנוגדות לאופיינו

מלחמה היא עניין לאומי, ציבורי, ואין מקום להנאת היחיד בתוך מלחמת המצוה של העם