לשון הרע לתועלת

מתי מותר לומר לשון הרע לתועלת?

חומרת איסור לשון הרע

בסוף פרשת בהעלותך מסופר על מרים הנביאה, שסיפרה לשון הרע על משה רבנו, ועקב כך לקתה בצרעת. במקום נוסף מדגישה התורה שצריך לזכור היטב סיפור זה: “הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת… זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה’ אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם” (דברים כד, ח-ט). הרמב”ם (טומאת צרעת טז, י) מבאר את החשיבות הגדולה בזכירת מעשה מרים:

הרי הוא אומר התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדיברה באחיה, שהיתה גדולה ממנו בשנים וגידלתו על ברכיה וסכנה בעצמה להצילו מן הים, והיא לא דברה בגנותו אלא טעתה שהשותו לשאר נביאים, והוא לא הקפיד על כל הדברים האלו… ואף על פי כן מיד נענשה בצרעת, קל וחומר לבני אדם הרשעים הטפשים שמרבים לדבר גדולות ונפלאות.

חטאה של מרים היה חטא קטן – היא לא הבחינה שמשה רבנו היה קדוש וחריג ולכן עליו לנהוג באופן אחר משאר בני האדם. למרות זאת, מרים נענשה כיוון שהיה בדבריה לשון הרע. מכאן יש ללמוד בקל וחומר, עד כמה חמור איסור לשון הרע ועד כמה יש להיזהר ממנו.

האם מותר לומר לשון הרע לתועלת?

למרות חומרת איסור לשון הרע, כאשר אמירת לשון הרע נעשית לתועלת היא מותרת בכללים מסוימים. מניין שאמירת לשון הרע לתועלת מותרת? רבנו יונה (שערי תשובה, שער שלישי, רכא) כותב:

דע כי בדברים שבין אדם לחבירו, כמו גזל ועושק ונזק וצער ובושת ואונאת דברים, יכול לספר הדברים לבני אדם, גם היחיד אשר יראה יגיד, כדי לעזור לאשר אשם לו ולקנא לאמת. והנה אמרה התורה שיעיד עד אחד בבית דין על תביעת ממון לחייב את הנתבע שבועה, אמנם יש עליו להוכיח את האיש תחלה.

נבאר מעט את דבריו: התורה אומרת שבבית הדין ניתן לקבל רק עדות של שני עדים, ולא ניתן להכריע את הדין על פי עד אחד. ואכן, על פי עד אחד אי אפשר לפעול כלל בדיני נפשות וגם לא בדיני עריות. עקרונית, גם בדיני ממונות אי אפשר להוציא ממון על פי עד אחד.

אך למרות שלא ניתן להוציא ממון על פי עד אחד, התורה לא אסרה על עד אחד להעיד אלא חייבה שבועה בעקבות עדותו. מכאן ניתן ללמוד שאף שאין כאן עדות מוכחת, כיוון שהדבר נעשה לתועלת – מותר להעיד. מכאן, שכאשר לשון הרע נאמר לתועלת, הדבר מותר.

מהם התנאים לאמירת לשה”ר לתועלת?

החפץ חיים (הלכות לשון הרע, כלל י) מונה שבעה כללים מתי אפשר לומר לשון הרע לתועלת. רק כאשר כל הכללים מתקיימים, מותר לומר לשון הרע לתועלת. התנאי הבסיסי והמרכזי של אמירת לשון הרע לתועלת הוא שיכוון לטובה:

פרט החמישי, שיכוון לתועלת, והוא העיקר שעליו סובב כל ההיתר הזה.

כלומר, התנאי היסודי לאמירת לשון הרע לתועלת הוא כוונת האומר, שתהיה לשם תיקון וגרימת טובה, ולא כדי לגרום להשחרת פניו של מושא הדיבור. שאר התנאים מופיעים בתרשים הבא, וכאמור, רק בהתקיים כולם מותר לומר לשון הרע לתועלת.