מדוע חנוכה הוא שמונה ימים? (קושיית הבית יוסף)

קושיה ידועה, המפורסמת בשמו של הבית יוסף שמביאה בדבריו (סימן תר”ע; וכן במאירי שבת כא ע”ב, ותוספות הרא”ש שם) היא על מספרם של ימי החנוכה: בפך שמצאו החשמונאים היה שמן ליום אחד, וממילא ימי הנס לא היו שמונה, אלא שבעה! לקושיה זו נאמרו תירוצים רבים, ונציין כאן שמונה מהם, כמניין ימי החג.

תירוץ ראשון – מציאת פך השמן

תירוץ ראשון מובא בדברי המאירי (שם): מציאת הפך היא נס שעליו צריך היה להודות – שהרי כל השמנים היו טמאים, ולשכת השמנים הרוסה. נתבונן במשמעותו של הסבר זה: החשמונאים נכנסו אל המקדש המחולל, וחזו כיצד הכול נהרס ונטמא – מחזה נורא. ואולם, בתוך כל ההרס והחורבן מצאו פך אחד קטן של שמן, ועליו הודו וקבעו את אחד מימי החג. היכולת להודות על דבר קטן היא יכולת גדולה וחשובה, וממנה גובר והולך הנס גם הלאה.

תירוץ שני – נס בכמות השמן או באיכותו

הבית יוסף (שם) מביא שני תירוצים שעניינם הוא שבכל יום נעשה נס בשמן:

1. בכל יום דלקה המנורה כל הלילה, ובכל זאת בבוקר היו הנרות עדיין מלאים שמן.
2. בכל יום מיד לאחר שמילאו את השמן בנרות, התמלא הפך, ונמצא שבכל יום היה נס.

פרט לכך מוסיף הבית יוסף, שייתכן שהנס היה שבכל יום דלקה שמינית מהשמן. בכיוון דומה לזה מובא בשם רבי חיים מבריסק (שערי תבונה, הרב קנייבסקי, עמ’ 16 בהערה; מקראי קודש (פרנק) חנוכה, א), שהקשה: אם נתרבה השמן בפך לאחר שרוקנו אותו (כפי שעולה מהתירוץ הראשון) או במנורה לאחר שדלקה כל הלילה (כפי שעולה מהתירוץ השני), הרי שזהו שמן של נס, שאי אפשר לקיים בו מצוות! ותירץ, שהפך לא התמלא לאחר שהוריקו ממנו אלא כל יום דלקה שמינית מן השמן. כלומר, הנס לא התגלה בכמות השמן אלא באיכותו.

תירוץ שלישי – השמן לא הספיק אפילו ליום אחד

עוד תירוץ בכיוון זה עולה מגרסת השאילתות (וישלח, שאילתא כ”ו), שלא היה בשמן להדליק אפילו (ולא “אלא”) יום אחד – וממילא היה נס גם ביום הראשון.

תירוץ רביעי – נס הניצחון

תירוץ רביעי מובא בפרי חדש (תר”ע, א, ד”ה אלא שאין): יום אחד נקבע להודיה על נס הניצחון במלחמה, הנזכר גם ב’על הניסים’.

על טעם זה יש לשאול: לכאורה תמוה, מדוע כנגד נס המלחמה תיקנו יום אחד בלבד, וכנגד נס פך השמן תיקנו שבעה ימים? והלא לכאורה נס המלחמה גדול יותר! אלא, שנס פך השמן בא להורות על משמעות נס הניצחון, שגם הוא מאת ה’, והוא אף מחזק אצלנו את ההבנה שהניצחון במלחמה אינו המטרה אלא אמצעי אל החיים שיהיו אחריה – האם נהיה אז, בעולם המשוחרר מגזרות השמד של היוונים, במצב מרומם וטהור יותר? האם נגיע לתובנות גבוהות וקדושות יותר? לכן דווקא כנגד נס פך השמן תיקנו שבעה ימים.

תירוץ חמישי – חנוכת המזבח

תירוץ נוסף, שמשמע מפשטות לשון מגילת תענית (פ”ט), הוא שקבעו יום אחד על חנוכת המזבח (וכן כתב השלטי הגיבורים על המרדכי, הגהות שנמצאו במרדכי, פרק במה מדליקין, אות ג), ואף ייתכן שכל שמונת הימים נקבעו על עניין זה.

ייתכן שלעניין זה רומזת גם קריאת התורה בחנוכה, העוסקת בחנוכת המזבח, מפני שבמועד זה חנכו את המזבח מחדש לאחר שהיוונים שיקצו אותו והיה צריך לרפאו ולשקמו (וכן כתב התוספות יום טוב, מגילה פ”ג מ”ו).

הרחבה לכך ניתן למצוא בדברי המור וקציעה (סימן תר”ע, ד”ה בטעם). בספר חגי (ב’, יח) נאמר שיום כ”ד בכסלו הוא “הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻסַּד הֵיכַל ה’ “, כלומר היום שבו החלו בבנייה המשמעותית של הבית השני (לאחר הבנייה הראשונית שהייתה לאחר הצהרת כורש). ייתכן שיום זה היה חג כל השנים, ולאחר ניצחון המכבים, שהיה בדיוק בתקופה זו, הוסיפו על החג (שהיה יום אחד) עוד שבעה ימים לזכר הנס, וכך הפך החג להיות חג בן שמונה ימים. דבר זה גם מסביר מדוע שלוש שנים קודם לכן פשטו היוונים על בית המקדש בדיוק בתאריך זה, כ”ד או כ”ה בכסלו (עיינו מקבים א, פ”י) – מפני שכנראה רצו לפגוע במקדש ולחללו בדיוק ביום חגו.

תירוץ שישי – כנגד חג הסוכות

בספר מקבים א (פ”י, וכן במקבים ב’, פ”א) כתוב, שבשנה של המרד ביטלו את חג הסוכות בגלל המלחמה, ולכן בעת הניצחון וחנוכת המקדש חגגו שמונה ימים, כתשלומים לחג הסוכות (ושמיני עצרת):

וביום אשר טמא המקדש בידי נכרים, ביום ההוא היה טיהור המקדש בעשרים וחמישה בחדש ההוא הוא כסלו. ויחוגו את שמונת הימים בשמחה כחג הסוכות בזכרם את רעותם לפני זמן מה בחג הסוכות בהרים ובמערות כחיות השדה. ועל כן בענפי עץ עבות ובענפי הדר ובכפות תמרים בידיהם הודו לאשר הצליח בידם לטהר את מכונו. ובדעת כולם נמנו וקבעו לכל עם היהודים לחג מידי שנה בשנה את הימים האלה.

קשר זה עולה גם בסוגיית הדלקת הנרות (שבת כא ע”ב), שם אומרת הגמרא , שטעמם של בית שמאי ש”פוחת והולך” בהדלקת הנרות הוא “כנגד פרי החג”. רמז נוסף לדבר זה אפשר למצוא בייחודו ובחגיגיותו של היום השמיני, הנקרא “זאת חנוכה”, ומזכיר את ייחודו של יום “שמיני עצרת” הקובע ברכה לעצמו.

תירוץ שביעי – להבדיל בין הדלקת הנרות להדלקת המנורה

ייתכן שהוסיפו יום כדי שלא יבואו לעשות מנורת מתכת בת שבעה קנים בתבנית מנורת המקדש (ראו עבודה זרה מג ע”א, ושולחן ערוך, יו”ד קמ”א, ח).

תירוץ שמיני – גם הטבע הוא נס!

לסיום, ייתכן לומר (ואולי זהו ההסבר הפשוט ביותר) ששאלה זו כלל לא הטרידה את החשמונאים כשתיקנו את ימי החנוכה. היה נס שבו דלק השמן שהיה בפך שמונה ימים, וממילא חגגו שמונה ימים, בלי להבדיל בין היום הראשון לימים שבאו בעקבותיו. דברים אלה נושאים בחובם מסר עמוק מאוד: אמנם היו שבעה ימים של נס על-טבעי, אולם גם היום הראשון, הטבעי, הוא נס. גם הטבע הוא יד ה’. כאשר אנו מודים על הנס, אנו שמים לב שגם הטבע איננו מובן מאליו, ועלינו להודות גם על עליו, “על ניסיך שבכל יום עמנו, ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת” (כיוונים דומים ניתן לראות באחרונים, ובהם הרצי”ה קוק והרב פיינשטיין).