בגמרא בפסחים (נב:) נאמר:

‘והיתה שבת הארץ לכם לאכלה’ – ‘לאכלה’ אמר רחמנא, ולא להפסד.

מדברי הגמרא עולה שמותר לאכול פירות שביעית אך אסור להפסידם.

מדוע אסור להפסיד ולהרוס פירות שביעית? בפשטות אסור להפסיד פירות שביעית בגלל קדושתם. אולם, ניתן להסביר אחרת. אחד היסודות המרכזיים בשמיטה הוא, שהאדם איננו הבעלים, אלא הקב”ה. אדם השוכר חפץ או מקבלו בהשאלה, אינו רשאי להרוס את החפץ גם אם ניתנה לו רשות להשתמש בו. רק הבעלים עצמו רשאי להרוס את החפצים השייכים לו, ולא אדם המשתמש באותם חפצים בהשאלה. לכן, אין לך תחושת בעלות גדולה יותר על חפץ, מאשר היכולת להרוס אותו. כיוון שבשנת השמיטה פירות האדמה אינם בבעלות האדם, אין לו גם רשות להפסיד אותם (כך שמעתי ממו”ח הרב בלומנצוויג שליט”א).

יתכן שזו הסיבה שבגללה יש איסור בל תשחית בכל השנים (אף שבדרך כלל האיסור הוא רק בהשחתה שלא לצורך), ואולי שנת השמיטה תחזק אצלנו את המודעות שלא להפסיד מזון, גם בשנים הבאות.

הפסד פירות שביעית בעקיפין

האם גם אסור לגרום לכך שפירות שביעית יופסדו באופן עקיף (בגרמא)? המהרי”ט סובר (א, פג) שהפסד פירות שביעית בגרמא מותר. החזון איש הקשה על דבריו (יד, י) ולמעשה, אין הכרעה ברורה באחרונים, אם כי הרבה אחרונים התירו. עם זאת, שאריות שאינן עומדות למאכל מסתבר שלכולי עלמא אין איסור להפסידם בגרמא (וכך הורה הרב אלישיב זצ”ל).

מה עושים עם השאריות?

במאכלים שבהם יש פירות שביעית, השאיפה היא לאכול את רוב האוכל, כך שהשאריות תהיינה מועטות. דבר זה יכול ללמד את האדם שיעור חשוב: עליו ללמוד לשים בצלחתו את הכמות שבאמת הוא מסוגל ורוצה לאכול, ולא ללכת אחר מראה עיניו.

מה הדין בשאריות שבכל זאת נותרו? באופן כללי, מותר לזרוק לפח האשפה הרגיל שאריות שאינן ראויות למאכל, ואיסור ההפסד תקף רק לגבי שאריות שעדיין ראויות למאכל אדם או בהמה. מה נחשב כפעולת הפסד?

התוספות בכתובות (ל: ד”ה לא) כותבים (לאור דברי הגמרא בחולין עא.) שהשלכת מאכל למקום מאוס נחשבת להפסד ממוני של המאכל. הרב קוק (משפט כהן, פה) למד מכאן שגם השלכת פירות שביעית למקום מאוס – דהיינו, לפח האשפה – נחשבת כהפסד פירות שביעית בידיים, אף אם הדבר אינו פוגם את גוף הפרי.

אם כן, מה עושים עם שאריות האוכל? מצד הדין, ניתן להניח את השאריות בשקית, לסגור אותה ולזרוק אותה לפח. בשם הגר”ח קנייבסקי נמסר (פירות שביעית יט, הערה א), שכך אכן נהגו בעבר.

אמנם, ישנו פתרון נוסף, שיש בו גם עדיפות פרקטית וגם עדיפות חינוכית. הפתרון האידיאלי לשאריות אלו הוא כלי לשמירת קדושת שביעית, שבו יש להניח את השאריות. לאחר שהשקית שבכלי מתמלאת ניתן לזרוק אותה כרגיל לפח בחוץ (אף שיש המחכים כמה ימים טרם זריקת השקית, עד שהשאריות ירקיבו).

כאשר שמים את השאריות החדשות בכלי זה, עשויות השאריות להתקלקל ישירות בגלל השאריות הישנות. לכן, יש להניח נייר מעל השאריות הישנות, ולשים מעליהן את השאריות החדשות. כך יש לנהוג בכל ארוחה. באופן זה, לא מקלקלים את השאריות החדשות בצורה ישירה אלא רק בגרמא, באופן המותר בשביעית.

יש אנשים הכותבים על הכלי המיועד לשאריות קדושות “פח שמיטה”. אולם, למרות שבדרך כלל הכלי שבו משתמשים בשביל לאסוף את שאריות המזון נקרא בלשוננו “פח”, בהקשר שלנו ראוי להימנע מסגנון זה. השאריות שבהן אנו עוסקים בשנת השמיטה הן שאריות של פירות שביעית קדושים, ולא אשפה רגילה. גם לניסוח המילולי ישנה משמעות, וכאשר ישנו כלי שכתוב עליו “קדושת שביעית” הרי שאנו חשים ומרגישים כל העת שבקדושה אנו מתעסקים (שמעתי ממו”ח הרב בלומנצוויג שליט”א). זו גם הסיבה שעדיף לשים את השאריות בקערה או בדלי וכדומה, ולא בפח (כפתרון הראשון), כדי שגם כלפי חוץ נבחין שלא מדובר באשפה מאוסה.

שאריות שונות

אם יש סלט שיש בו שאריות שביעית ושאריות רגילות, לא חייבים להפריד ביניהן, שהרי אינן הורסות אחת את השנייה בצורה מיידית, לכן ניתן לשים את כל הסלט בכלי של קדושת שביעית.

גם טעם של שביעית – קדוש בקדושת שביעית. לכן, גם מרק שהכינו עם קישואים של שביעית קדוש בקדושת שביעית, או חמין שיש בו תפוחי אדמה של שביעית. לכן, משתדלים לסיים עד הסוף, אך אם יש שאריות, שמים אותן בשקית, קושרים, ושמים בפח. יש המקלים להשאיר את המרק לילה בחוץ, ואחר כך לזרוק אותו כרגיל (שיטת ר”ש, שביעית ח, ב), וניתן לנהוג גם באופן זה.

ניתן לשים את השאריות גם בכלי של קומפוסט. גם במקרה זה יש לשים נייר או עפר על השאריות הישנות בטרם שמים את שאריות השמיטה. אמנם, כמובן אין להשתמש בזבל שנוצר בשנת השמיטה, שהרי אין לזבל את האדמה בשמיטה. יש לשמור את הזבל שנוצר לאחר השמיטה (ובכל מקרה לוקח זמן רב עד שנוצר זבל).

הצעה: בכדי לחבר את כל המשפחה לקדושת שביעית, כדאי לארגן “הפנינג שמיטה” משפחתי סמוך לראש השנה, ובו כל המשפחה תכין ביחד כלי לקדושת שביעית. המשפחה תיקח כלי חרס יפה, ותכין יחד כלי שעליו תכתוב “קדושת שביעית”. כך תהיה כל המשפחה מחוברת ומוכנה למטבח של קדושת שביעית.

 

שיתוף ב facebook
שיתוף ב print
שיתוף ב whatsapp

אין לך תחושת בעלות גדולה יותר על חפץ, מאשר היכולת להרוס אותו. כיוון שבשנת השמיטה פירות האדמה אינם בבעלות האדם, אין לו גם רשות להפסיד אותם

גם השלכת פירות שביעית למקום מאוס – דהיינו, לפח האשפה – נחשבת כהפסד פירות שביעית בידיים, אף אם הדבר אינו פוגם את גוף הפרי.

כאשר ישנו כלי שכתוב עליו “קדושת שביעית” הרי שאנו חשים ומרגישים כל העת שבקדושה אנו מתעסקים

גם טעם של שביעית – קדוש בקדושת שביעית. לכן, גם מרק שהכינו עם קישואים של שביעית קדוש בקדושת שביעית, או חמין שיש בו תפוחי אדמה של שביעית.