מנהגי האבלות בתשעת הימים

תספורת וכיבוס

המשנה בתענית (כו:) אומרת:

משנכנס אב ממעטין בשמחה. שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה, אסור מלספר ומלכבס.

כלומר שבשבוע [=שבת] שחל בו תשעה באב ישנו איסור תספורת וכיבוס.

בשולחן ערוך (או”ח, תקנ”א, ג) פסק שאין ללבוש אפילו בגד שכובס לפני שבוע זה. הרמ”א הסכים לכך, והוסיף שנוהגים כך כבר מר”ח אב.

לכן, ספרדים אינם לובשים בגדים מכובסים בשבוע שחל בו תשעה באב (וכ”כ בשו”ת יחוה דעת, ח”א סימן ל”ט), ואשכנזים נוהגים באיסור זה כבר מר”ח.

רחיצה

רחיצה אסורה בתשעת הימים, והספרדים נוהגים בכך רק בשבוע שחל בו תשעה באב (תקנ”א, טז). אמנם, במציאות שלנו שחם מאוד והרחצה שלנו איננה לתענוג אלא לניקיון, ניתן להקל במקלחות. אולם: יצמצמו בכמות המקלחות; באורך המקלחת; באופי המקלחת (מים קרים או פושרים, וללא תכשירים מענגים). בערב שבת חזון יש להקל אף ברחיצה בחמין, כי זו מצווה לרחוץ בערב שבת (עיין שו”ע ר”ס).

הליכה לים או לבריכה

בשלושת השבועות אין איסור רחצה, ואם כן אין איסור מצד הדין בהליכה לים או לבריכה. אולם יש לשקול שני גורמים: 1. שמחה (ולכן תלוי הדבר האם הולכים לרחצה, או שמא הולכת קבוצה של חברים לאירוע של שמחה). סכנה (צריך לדאוג שלא יהיה סיכון מיוחד החריג ממצבו הרגיל של האדם). בתשעת הימים ממעטין בשמחה, וכן יש איסור רחצה, ולכן יש להימנע מהליכה לים או לטיולים (ובמקרים חריגים יש להתייעץ עם מורה הוראה).

ריקודים ומחולות

אין לעשות ריקודים ומחולות בימים אלו (מג”א תקנא) ואין ללכת לאירועים של שמחה. לכן אין ללכת להצגה או לקולנוע בימים אלו. כמו כן, יש לשמור על אווירה של כובד ראש ורצינות מיוחדת. רצוי להימנע משמיעת מוזיקה מרדיו או מטייפ.

אכילת בשר

בתשעת הימים אין אוכלים בשר. אמנם, בסעודת סיום מסכת מותר (רמ”א תקנא, י).

זמן האיסור

כל דיני תשעת הימים נוהגים לאשכנזים החל מר”ח עצמו, ולספרדים רק בשבוע שחל בו תשעה באב (וספרדים אוכלים בשר בר”ח, אך אח”כ בשאר תשעת הימים – מחמירים).

חשיבות מנהגי האבלות

לאבלות על החורבן יש תפקיד מיוחד עבורנו. ראשית, הרגשת תחושת ההיעדר. ככל שנרגיש יותר את ההיעדר כך נהיה מוכנים יותר לקבלת השפע של הבניין ההולך ומתקרב. לעתים, יש חשיבות בהרגשת החוסר כדי שהבניין יהיה משמעותי יותר אחר כך (עיין במהר”ל, נצח ישראל, פרק כ”ג ואילך). שנית, מנהגי האבלות עוזרים לנו לנסות לחוש את הקב”ה גם בהיעדר מקדש (עיין שפת אמת, דרשה לשבת חזון, דברים, תרמ”ז); לנסות להרגיש קרובים לקב”ה; דבקים בקב”ה, גם במציאות של חורבן. העוצמה של הדבקות בקב”ה מתוך בניין היא בודאי גדולה יותר, ונוכחות שכינה במצב זה גבוהה יותר, אבל גם למציאות של החורבן יש תפקיד בדבקות ובקשר המיוחד עם הקב”ה – קשר שממשיך להתקיים בכל מצב, בכל מציאות, גם במציאות של אור וגם במציאות של חושך “כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי, כִּי אֵשֵׁב בַּחשֶׁךְ ה’ אוֹר לי” (מיכה, ז’ ח).