מצוות יישוב ארץ ישראל בימינו

בפרשת ‘שלח-לך’ אנו קוראים על חטא המרגלים, וזוהי פרשה מתאימה בכדי להתעכב על מצוות יישוב ארץ ישראל בימינו. בעניין זה יש להאריך הרבה, אך נסתפק בכמה נקודות.

האם המצווה נוהגת כיום?

דבר מפורסם הוא, שהרמב”ם בספר המצוות השמיט את מצוות יישוב ארץ ישראל. המגילת אסתר (על השגות הרמב”ן, שכחת העשין מצווה ד) הסביר, שהרמב”ם השמיט אותה משום שמצוות יישוב ארץ ישראל אינה נוהגת כיום, לאחר חורבן הבית והיציאה לגלות.

יותר מכך: הגמרא במסכת כתובות (קי:) מספרת שרבי זירא, תלמידו של רב יהודה, רצה לעלות לארץ ישראל, אולם רב יהודה התנגד לכך, בעקבות נבואת ירמיהו:

דאמר רב יהודה: כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה, שנאמר: “בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אתם נאם ה’ ” (ירמיהו כז, כב).

מכאן עולה שלא רק שאין מצוות יישוב ארץ ישראל כיום, אלא אף יש איסור לעלות מחו”ל לארץ ישראל.

שיטת הרמב”ן והסבר הספרי

הרמב”ן (שם) לא מקבל את האפשרות שמצוות יישוב הארץ בטלה בימינו, וסובר שמצווה זו קיימת בכל הזמנים. כראיה לשיטתו הוא מביא את הספרי (פרשת ראה, פ):

מעשה ברבי יהודה בן בתירה ורבי מתיה בן חרש ורבי חנניה… שהיו יוצאין חוצה לארץ, והגיעו לפלטיא, וזכרו את ארץ ישראל. זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם, וקראו את המקרא הזה: “וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות את כל החקים האלה”. אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה.

מבכיים של התנאים ניתן ללמוד שהם מצטערים שהם אינם מקיימים את מצוות יישוב הארץ, ומכאן שמצווה זו שייכת גם בזמן הגלות. אולם המגילת אסתר טוען, שאדרבה, ניתן להסביר ספרי זה דווקא לשיטתו: החכמים בכו מפני שכיום אין מצווה יישוב ארץ ישראל ואין בידם לקיימה. לו היתה נוהגת כיום מצוות יישוב ארץ ישראל, אזי במקום לבכות ולקרוע בגדיהם, היו פשוט חוזרים לארץ ישראל.

אולם פאת השולחן (בית ישראל א, ס”ק יד) והאבני נזיר (יו”ד תנד) מביאים ראיה ניצחת כנגד המגילת אסתר. בהמשך הספרי כתוב במפורש, שבעקבות הבכי, התנאים “חזרו ובאו להם לארץ ישראל” – הרי שמיד כשנזכרו החכמים במצוות יישוב הארץ, חזרו למקומם – לארץ ישראל.

שיטת הרמב”ם

במספר הלכות שפוסק הרמב”ם עולה, שגם לשיטתו מצוות יישוב הארץ נוהגת כיום. כך למשל פוסק הרמב”ם (עבדים ח, ט) שעבד שרוצה לעלות לארץ, כופים את אדונו לעלות איתו, “ודין זה בכל זמן אפילו בזמן הזה שהארץ ביד עכו”ם”. הגר”א (יו”ד רסז, ס”ק קסא) מדגיש שהפסיקה היא בניגוד לשיטת ר’ חיים בתוספות (כתובות קי: ד”ה הוא), הסבור שכיום אין מצוות יישוב ארץ ישראל. הלכה נוספת היא “לעולם ידור אדם בארץ ישראל… ואל ידור בחוץ לארץ… שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד עבודה זרה”‏ (מלכים ה, יב). לאור זאת דחו פאת השולחן והאבני נזר (שם) את דברי המגילת אסתר.

אם כנים דברינו, מדוע לא מנה הרמב”ם את מצוות יישוב ארץ ישראל? לדעת האבני נזר (שם), מצוות יישוב הארץ כלולה במצוות “החרם תחרימם”, המחייבת לגרש את שבעת העממים מארץ ישראל. לדעת הרב קוק (הובא בשו”ת ציץ אליעזר ז, מח פרק יב) והרב טייכטל (אם הבנים שמחה, עמ’ קסט), הסיבה לכך היא דברי הרמב”ם בשורש הרביעי, שם כתב שאינו מונה מצוות כלליות, ומצוות יישוב ארץ ישראל זו מצווה כללית (או משום שהיא מכילה בתוכה מצוות רבות, היינו כל המצוות התלויות בארץ, או כדברי הרמב”ן (דברים ד, ה): “שעיקר המצוות כולן בארץ”).

כיום, כשניתן לעלות לארץ בבטחה, מצווה גדולה על כל יהודי לעלות לארץ ולהתיישב בה. זוהי מצווה חשובה ביותר וגם שלב חשוב בתהליך גאולתנו. גם החזון איש (אגרות א, קעה) כותב למעשה, ש”מצוות יישוב ארץ ישראל הוכרעה ע”י הרמב”ם והרמב”ן ושאר פוסקים. וידוע עד כמה שאף החפץ חיים זצ”ל לעלות”.

הסבר דעת רב יהודה

כיצד נסביר אם כן את דברי רב יהודה בגמרא בכתובות? יש שהבינו שאכן אין הלכה כרב יהודה (פאת השולחן שם), מפני שאמוראים רבים עלו לארץ ישראל ובכך חלקו על רב יהודה. אולם נראה יותר הסברו של האבני נזר (שם). האבני נזר מסביר, שאמנם הקב”ה אמר לישראל בנבואת ירמיהו: “בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאם ה’ “, אולם מהו “יום פקידה”? וכי רק התרחשות ניסית היא “יום פקידה”? מסתבר, שכאשר בדרך הטבע מתאפשר להקים מדינה, אין לך “יום פקידה גדול מזה”, וכדברי האבני נזר: “אם יותן רשות לכולם, יחשב פקודה”.

סיום

מו”ר הרב ליכטנשטיין זצ”ל, אהב את ארץ ישראל. פעם הוא הצר על כך שלעתים אלו שנולדו בארץ אינם מרגישים את הקדושה והחיבה אליה, כמו אלו שעלו מחו”ל. הוא ציין את דברי הגמרא במסכת כתובות (עה.), שאמנם מי שנולד בציון גדול יותר ממי שנולד בחו”ל (“חד מינייהו עדיף כתרי מינן”), אבל מי שנולד בחו”ל ועלה לארץ, עדיף על שניהם (“וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו”). הרב ביאר, שאדם שגדל בחו”ל ועלה לארץ, מבין וחש את הכיסופים אל הארץ, את הגעגוע ואת החלום.

בכל פעם שהרב היה חוזר מחו”ל לארץ, ברבע השעה האחרונה של הטיסה, סמוך לנחיתה, היה הרב אומר תהילים, כי כעת עומדים להיכנס לקדושתה של ארץ ישראל (שמעתי מבנו הרב מאיר).

עלינו לשמוח בכל יום מחדש על היותנו בארץ ישראל, על זכותנו להתחבר לקדושה העצומה ועל זכותנו להיות בעיצומו של תהליך הגאולה.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב print
שיתוף ב whatsapp

בעקבות הבכי, התנאים “חזרו ובאו להם לארץ ישראל” – הרי שמיד כשנזכרו החכמים במצוות יישוב הארץ, חזרו למקומם – לארץ ישראל.

כיום, כשניתן לעלות לארץ בבטחה, מצווה גדולה על כל יהודי לעלות לארץ ולהתיישב בה. זוהי מצווה חשובה ביותר וגם שלב חשוב בתהליך גאולתנו

כאשר בדרך הטבע מתאפשר להקים מדינה, אין לך “יום פקידה גדול מזה”

עלינו לשמוח בכל יום מחדש על היותנו בארץ ישראל, על זכותנו להתחבר לקדושה העצומה ועל זכותנו להיות בעיצומו של תהליך הגאולה