מאכל “בחזקת בשרי” (חלק א)

האם מותר לאכול חלב ביחד עם מאכל הנקרא “בחזקת בשרי”? האם מותר לאכול חלב מיד אחריו?

שאלה זו מאוד מצויה, גם בבית פרטי וגם כאשר הולכים למסעדה וכדומה. אולם, יש לדעת שהמושג “בחזקת” הינו מושג מבלבל, כיוון שהוא כולל מקרים שונים. מקרה אחד הוא כאשר מאכל פרווה התבשל בסיר בשרי (או חלבי), כלומר, בסיר שבישלו בו פעם בשר (וגם בשאלה זו יש לחלק בין מקרה שהסיר הבשרי “בן יומו”, כלומר שבישלו בו בשר בעשרים וארבע שעות האחרונות או שאינו “בן יומו”. בעניין זה נדון בהמשך בע”ה. יש לציין, שתשובתנו אינה מתייחסת לדבר חריף, החמור יותר, ועל כך יש להתייחס בנפרד).

מקרה שני הוא כאשר יש ערבוב באוכל עצמו. למשל, במסעדות מצוי שמשתמשים באותו שמן גם לטיגון דברים בשריים ממש, וגם לטיגון של צ’יפס. ייתכן שהשמן נקי בזמן טיגון הצ’יפס, אבל בעבר טיגנו בו בשר (במקרה זה אין זה משנה האם בישלו את הבשר בתוך עשרים וארבע שעות או לפני כן, כי המשמעות של “בן יומו” הינה רק בשאלה על הכלי ולא על האוכל). מקרה זה חמור הרבה יותר. בפינה זו נדון במקרה הראשון, ובע”ה בפינה הבאה נדון במקרה השני.

נותן טעם

הגמרא בחולין קיא: אומרת:

דגים שעלו בקערה – רב אמר: אסור לאכלן בכותח [תבשיל חלבי], ושמואל אמר: מותר לאכלן בכותח; רב אמר אסור – נותן טעם הוא, ושמואל אמר מותר – נותן טעם בר נותן טעם  הוא.

הגמ’ מדברת על דגים שעלו בקערה בשרית, ובאופן פשוט מדובר על דגים שבושלו בסיר בשרי (כלומר, דבר פרווה שהתבשל בסיר בשרי). הגמרא דנה האם מותר לאכלו עם תבשיל חלבי (=כותח): לדעת רב אסור, ולדעת שמואל מותר.

כלומר, רב ושמואל נחלקו בשאלתנו: האם מותר לאכול מאכל פרווה שהתבשל בכלי בשרי ביחד עם חלב? לדעת רב אסור ולדעת שמואל מותר.

מה טעם המחלוקת? לדעת רב אסור לאכול את הדגים משום ש”נותן טעם הוא”. מבאר רש”י:

לפי שהבשר נותן בהם טעם.

כלומר, הסיר הבשרי נתן טעם של בשר בדגים, ולכן אסור לאוכלם עם חלב.

שמואל חולק ומתיר, כי “נותן טעם בר נותן טעם הוא” (נותן טעם בנו של נותן טעם הוא. להלן: נ”ט בר נ”ט). כלומר: הבשר נתן טעם בסיר, והסיר נתן טעם בדגים (בתבשיל הפרווה). בדגים יש כעת טעם חלש של בשר (אמנם, גם טעם של בשר אסור. אולם, במקרה זה מדובר ב”בנו של נותן טעם” דהיינו, בטעם שני).

בדרך כלל הגמ’ איננה פוסקת את ההלכה במחלוקות. אולם כאן הגמ’ כותבת בפירוש כמו מי ההלכה:

אמר חזקיה משום אביי: הלכתא דגים שעלו בקערה מותר לאוכלן בכותח.

כלומר, הלכה כדעת שמואל שמותר לאכול תבשיל פרווה שהתבשל בסיר בשרי ביחד עם חלב.

דעת הראשונים

כולם מסכימים שהלכה כשמואל שהרי נפסק כמותו בגמרא. אך נחלקו ראשונים מה בדיוק התכוון שמואל כשאמר “דגים שעלו בקערה”. רוב הראשונים הבינו שהכוונה היא לדגים שבושלו בסיר בשרי. נראה למשל את דברי הרמב”ם (מאכלות אסורות פ”ט הכ”ג):

קערה שאכלו בה בשר ובשלו בה דגים אותן הדגים מותר לאכלן בכותח.

וזו דעת רוב הראשונים (הרשב”א, הר”ן ועוד).

אולם הריב”ן, חתנו של רש”י, הבין אחרת את הגמ’ (הוא אומר זאת בשם רש”י, אך אין זה מוכרח בפירוש רש”י עצמו). דבריו מובאים בתוס’ שם (ד”ה הלכתא):

בשם רש”י, פירש ריב”ן חתנו, דוקא עלו שרו [= רק כש’עלו’ מותר] אבל נתבשלו אסור.

כלומר, לפי הריב”ן, אם בושלו הדגים בסיר בשרי, לכולי עלמא אסור לאוכלם עם חלב. כל מה שהתיר שמואל הוא במקרה שהדגים רק הונחו בקערה בשרית (כלומר: שמו דגים רותחים בתוך קערה בשרית קרה, או ששמו דגים קרים בתוך קערה בשרית רותחת). למשל, אם הכינו אטריות בסיר פרווה ושפכו את האטריות על מסננת בשרית, יהיה מותר לכל הדעות לערבב את האטריות עם חלב. אולם אם מאכל פרווה התבשל בכלי בשרי, אסור יהיה לערבבו עם חלב (וכמובן הוא הדין להפך, מאכל פרווה שבושל בכלי חלבי אסור יהיה לערבבו עם בשר).

פסק ההלכה

להלכה פסק השו”ע (יו”ד, צ”ה, א-ב) כדעת רוב הראשונים, שאפילו אם בישלו מאכל פרווה בכלי בשרי (נקי, שאין שומן דבוק בו – אם הכלי לא היה נקי, נחלקו בדבר, ובע”ה נדון בכך בפינה הבאה) מותר לאוכלו עם חלב. אולם, הרמ”א חולק וסובר שלכתחילה יש לחוש לדעת הריב”ן, ואין לערבב דגים אלו ביחד עם חלב:

דגים שנתבשלו או שנצלו בקדירה של בשר רחוצה יפה, שאין שום שומן דבוק בה, מותר לאכלה בכותח, משום דהוי נותן טעם בר נותן טעם.

הגה: ויש מחמירין בצלייה ובישול לאסור נותן טעם בר נותן טעם (ריב”ן בשם רש”י…). והמנהג לאסור לכתחלה…

לפי זה, לספרדים נחשב תבשיל פרווה שבושל בכלי בשרי, כדבר פרווה ממש, ומותר לכתחילה לערבב אותו עם חלב (כאשר אין בו חריף)הגר”ע יוסף (חזון עובדיה, ח”א, עמ’ מ”א).

לאשכנזים, אסור לערבב דבר פרווה שבושל בכלי בשרי עם חלב. עם זאת, ישנם כמה מקרים שבהם גם האשכנזים מקלים בתבשיל זה:

  • אם מאכל פרווה התערב כבר עם חלב – מותר לאכול את התערובת (רמ”א שם).
  • ניתן לאכול את התבשיל הפרווה גם בכלי חלבי (רמ”א שם). אולם, אין לערות ישירות מן הכלי הבשרי לכלי החלבי, אלא יש להעביר באמצעות מצקת בשרית (משמע מט”ז ומחכמת אדם).
  • אין צריך להמתין אחריו, וניתן מיד אחרי אכילתו לאכול חלב. כמו כן, ברור שאדם שאכל בשר רשאי לאכול את התבשיל הפרווה אף שהתבשל בכלי חלבי.
  • אם הסיר לא היה בן יומו (כלומר, שבעשרים וארבע שעות האחרונות לא בישלו בו בשר), הרי שהטעם הבשרי שנמצא בדפנות הסיר הוא פגום, ולכן גם הרמ”א מקל שאם בושל מאכל פרווה בסיר זה, מותר לערב אותו עם חלב (אמנם, לכתחילה אם יש כלי אחר מתאים, צריך לבשל בכלי בשרי עבור ארוחה בשרית ובכלי חלבי עבור ארוחה חלבית [חכמת אדם, כלל מ”ח, ב]. אבל, אם בישל, והכלי אינו בן יומו, מותר לכתחילה לערבב זאת עם החלב וכד’).

 

Share on facebook
Share on print
Share on whatsapp

רב ושמואל נחלקו בשאלתנו: האם מותר לאכול מאכל פרווה שהתבשל בכלי בשרי ביחד עם חלב? לדעת רב אסור ולדעת שמואל מותר

אם הכינו אטריות בסיר פרווה ושפכו את האטריות על מסננת בשרית, יהיה מותר לכל הדעות לערבב את האטריות עם חלב

לספרדים נחשב תבשיל פרווה שבושל בכלי בשרי, כדבר פרווה ממש, ומותר לכתחילה לערבב אותו עם חלב (כאשר אין בו חריף)