מאכל “בחזקת בשרי” (חלק ב)

בפינה ‘מאכל “בחזקת בשרי (חלק א)’ עסקנו במאכלי פרווה (שאינם חריפים) שבושלו בכלי בשרי (או חלבי). ראינו שלפי הספרדים מאכלים אלו נחשבים כפרווה לכל דבר, ואילו לפי האשכנזים אין לאוכלם ביחד עם חלב, אבל מותר לאכול חלב מיד אחרי אכילתם, ומותר לאוכלם בכלים חלביים.

שימוש באותו כלי לפרווה ולבשרי

במזנונים וחנויות אוכל משתמשים לעתים באותן מצקות או כפות גם למאכל פרווה וגם למאכל בשרי. האם המאכל הפרווה נחשב “בשרי”?

הרמ”א (פ”ט, ג) כותב שמאכל פרווה שבושל בכלי בשרי, מותר לאכול אחריו גבינה. הש”ך (ס”ק יט) מקשה, שהרמ”א כבר כתב דין זה במקום אחר (סימן צ”ה, שם נידונו דיני נותן טעם בר נותן טעם), ומה חידש הרמ”א כאן? ומיישב הש”ך: הרמ”א מחדש שאפילו אם בישל מאכל פרווה בכלי בשרי מלוכלך, ואין שישים כנגד הבשר (כך הבין הפת”ש בש”ך) – אין צריך להמתין, וניתן לאכול מיד אחריו גבינה (למרות שהתבשיל נחשב בשרי ממש, ואסור לאוכלו עם חלב אפילו לשו”ע!).

חלק מהאחרונים חולקים על הש”ך (עיינו פת”ש ס”ק ז) ומתירים לאכול מיד חלב רק אם יש ששים כנגד הבשר, אולם דעת רוב האחרונים (ב”ח פ”ט, ד; פרי מגדים, שפ”ד, יט; חכמת אדם, שער איסור והיתר מ’, יג, ועוד) שמעיקר הדין יש להקל אפילו אם אין ביטול בששים. בפרט יש להקל כאשר יש ספק אם הכלי היה מלוכלך (משום שסתם כלים שעומדים לבשל בהם – בחזקת נקיים (ש”ך צ”ה, ס”ק א)) או כאשר יש ספק האם יש ששים (ערוך השולחן פ”ט, יג).

לפי זה, כאשר בישלו מאכל פרווה בכלי בשרי, אף אם הכלי לא היה נקי (אבל לא היו בו חתיכות גדולות) – ניתן להקל ולאכול אחריו חלבי אם הכלי נראה כעת נקי כעת, ולא רואים בו שאריות בשריות בעין. כמו כן, כאשר תחבו כף לתבשיל בשרי, ואחר כך תחבו אותה לתוך מאכל פרווה, מעיקר הדין ניתן להקל ולאכול חלב מיד אחרי המאכל הפרווה (אם הכף נראית נקייה), ובפרט אם יש רק ספק אם היה ביטול בשישים. עם זאת, אין לאכול את המאכל הפרווה עם חלב, וניתן להקל רק לעניין המתנה.

מאכל פרווה שטוגן בשמן בשרי

במקומות רבים מטגנים צ’יפס או מאכל פרווה אחר באותו שמן שטיגנו בו קודם לכן מאכלים בשריים (ויש מקומות שהשמן סגור ומחליפים אותו רק פעם בכמה ימים או בכמה שבועות, כך שגם אם באים בתחילת היום, הרי שזהו שמן שטיגנו בו אתמול בשר). האם מי שאכל את הצ’יפס צריך להמתין שש שעות לפני אכילת חלבי?

נחלקו הראשונים האם צריך להמתין לאחר אכילת תבשיל של בשר. כלומר, בישלו בשר עם מאכל אחר וכעת יש במאכל הנוסף טעם של בשר, אולם אין בו בשר ממש. לדעת הרשב”ם (בתוספות חולין קה:) צריך להמתין אחריו, אך לדעת רבנו תם (שם) מותר לאכול מיד אחריו גבינה. טעם הדבר: אסור לאכול גבינה אחרי בשר בגלל שלעתים נשאר בשר בין השיניים, אולם, אם מדובר על טעם של בשר, הרי שחשש זה איננו קיים. כמו כן, בשר משאיר טעם בפה לזמן רב, אבל תבשיל של בשר איננו משאיר טעם כל כך.

השולחן ערוך (יורה דעה פ”ט, ג) פוסק להקל כדעת רבנו תם. אולם הרמ”א (שם) פוסק להחמיר כדעת הרשב”ם, שיש להמתין (שש שעות או זמן אחר – כל אחד כמנהגו) גם לאחר אכילת תבשיל של בשר, וכך נוהגים למעשה גם הספרדים (מנהג זה מובא כבר בבית יוסף עצמו, או”ח, קע”ג, וכן דעת החיד”א, ברכ”י, יו”ד פ”ט, ס”ק ל, וכן דעת הרב עובדיה יוסף, הליכות עולם ז’, עמוד כט). לפי זה, לכאורה פשוט שצריך להמתין (כל אחד לפי מנהגו) לאחר אכילת צ’יפס שטוגן בשמן שקודם לכן טוגן בו בשר, משום שהשמן נחשב כתבשיל של בשר שצריך להמתין אחריו.

נ”ט בר נ”ט?

אולם עדיין יש מקום לבחון את הדברים. בפינה הקודמת עסקנו בדין “נותן טעם בר נותן טעם”: סיר שקיבל טעם מבשר שבושל בו (טעם 1), ולאחר מכן בושל בסיר מאכל פרווה, שקיבל את טעם הבשר מהסיר (טעם 2). כיוון שהמאכל הפרווה קיבל את הטעם הבשרי רק דרך הסיר ולא ישירות מהבשר, הוא לא נחשב לבשרי (לדעת השולחן ערוך מותר לאכול אותו אפילו עם חלב, ולדעת הרמ”א מותר לאכול חלב מיד אחריו).

גם במקרה שלנו, הצ’יפס עצמו לא טוגן ישירות עם הבשר, אלא הבשר נתן טעם בשמן (טעם 1), והשמן נתן טעם בצ’יפס (טעם 2). האם גם כאן ניתן לומר שזהו “נותן טעם בר נותן טעם”, וטעמו חלש יותר?

ייתכן שמדברי האור זרוע (ח”א סימן ת”ס) ניתן ללמוד שמקרה זה נחשב כטעם שני (נ”ט בר נ”ט). אולם לדעת השערי דורא וספר התרומות אין זה נחשב כטעם שני. לדעתם, רק מעבר דרך כלי הופך את הטעם לטעם חלש, אולם, אם מבשלים בשר בתוך שמן וכדומה, השמן נחשב כבשר עצמו.

רוב האחרונים נקטו כגישה זו, המחמירה (פמ”ג תחילת צ”ה; חוות דעת וערוך השלחן שם; שו”ת רע”א סימן ס”ז ועוד). לכן, אם מטגנים צ’יפס בשמן זה, הצ’יפס ייחשב כבשרי ממש ויש להמתין אחריו (כל אחד כפי מנהגו).

אולם הרב עובדיה יוסף (הליכות עולם ז’ עמוד עט) נוקט באופן עקרוני כשיטות המקלות, וכן הש”ך הקל (כפי שראינו לעיל) בדין המתנה גם אם יש מעט שאריות בשריות (למרות שאינן בטלות בשישים), ואם כך אולי יש להקל גם במקרה שלנו למרות שיש מעט טעם בשרי בצ’יפס. אך שמעתי בשם הרב עובדיה יוסף שלא הקל בנדון שלנו למעשה, כיוון שהשמן ניכר על הצ’יפס, ודין השמן כדין תבשיל של בשר, ולכן אין לאכול חלב לאחר אכילת הצ’יפס.

למעשה

למעשה נראה שיש להמתין לפני אכילת חלבי לאחר אכילת צ’יפס שטוגן בשמן בשרי (כל אחד כמנהגו). אמנם, אם יש ספק אם טוגן קודם בשרי בשמן זה, נראה שניתן להקל בהמתנה, ולאכול חלבי מיד (או לפחות לאחר שעה), כיוון שישנן שיטות מקלות ומדובר בספק דרבנן.

בפינה נוספת נעסוק בע”ה במאפה פרווה שנאפה בתנור בשרי או חלבי.

 

Share on facebook
Share on print
Share on whatsapp

במזנונים וחנויות אוכל משתמשים לעתים באותן מצקות או כפות גם למאכל פרווה וגם למאכל בשרי. האם המאכל הפרווה נחשב “בשרי”?

נחלקו הראשונים האם צריך להמתין לאחר אכילת תבשיל של בשר. כלומר, בישלו בשר עם מאכל אחר וכעת יש במאכל הנוסף טעם של בשר, אולם אין בו בשר ממש

למעשה נראה שיש להמתין לפני אכילת חלבי לאחר אכילת צ’יפס שטוגן בשמן בשרי (כל אחד כמנהגו).