האם מותר להשתמש בתאריך לועזי?

אנו בודאי סולדים מאמירת ‘שנה טובה’ סביב תחילת המניין לשנה הלועזית, ועבורנו ראש השנה הוא ב-א’ בתשרי. אולם רבים מאיתנו משתמשים בתאריך לועזי. ננסה לבחון הלכתית ומחשבתית האם ניתן להשתמש בתאריך זה.

איסור עבודה זרה?

הבעיה המרכזית בשימוש בתאריך הלועזי היא שתאריך זה נקבע באופן פשוט לפי שנת לידתו של אותו האיש, מייסד הנצרות. לדעת שו”ת מהר”ם שיק (יו”ד קעא), עובדה זו גורמת לכך שיש איסור תורה בשימוש בתאריך לועזי, והמשתמש בתאריך זה עובר על “ושם אלהים אחרים לא תזכירו” (שמות כג, יג).

אולם מעיון בדברי הפוסקים ניתן לראות שהם עצמם השתמשו לעתים בתאריך לועזי. הבית יוסף (או”ח קיז) עוסק בדיני שאילת גשמים, וכותב ש”יום שישים יבוא בכ”ב מנובמברי, אם היה אותו פיברי”ר מכ”ח יום…”. כמו כן, הרמ”א (שו”ת הרמ”א, נא) מתאר את השתלשלות האירועים במקרה מסוים תוך שימוש בתאריך הלועזי: “בשנת אלף תקמ”ו בדיצימב”ר למספרם”. אם כן, הרמ”א כותב את השנה הנוצרית, אך מוסיף ‘למספרם’.

כיצד הם השתמשו בתאריך לועזי? ייתכן שלדעתם, כיוון שבשימוש בתאריך הלועזי לא מתכוונים לספור את השנים מלידת אותו האיש אלא רק לציין באופן טכני את השנה המקובלת אין בכך איסור. נוסף על כך, לפי חז”ל כנראה שאותו האיש חי כמה עשרות שנים קודם לכן, בזמן יהושע בן פרחיה (עיינו סנהדרין קז:, בהשמטות הצנזורה, ובספר הקבלה לראב”ד), וגם לפי ההיסטוריונים בימינו מקובל שאותו האיש נולד ארבע שנים לפני הספירה.

לטעמים אלו יש להוסיף שהשולחן ערוך (יו”ד קעח) דן באיסור “חוקות הגויים”, וכתב שדבר שנהגו הגויים לעשותו לתועלת, מותר לעשותו. ואמנם נראה מדבריו שדבר שידוע שנובע מעבודה זרה אסור לעשותו אפילו אם הוא נעשה לתועלת, אך כיוון שממילא התאריך איננו מדויק ללידתו, וגם מתכוונים לתועלת לצורך מסחר וכדומה, נראה שניתן להתיר, וכך כתבו להקל בשו”ת יביע אומר (ג, יו”ד ט) ובשו”ת ציץ אליעזר (ח, ח) ולהתיר את השימוש בתאריך לועזי בשעת הצורך.

נראה, שהשימוש בשעת “הצורך” הוא משמעותי מאוד במקרה זה, ושונה משעת “הצורך” במקרים אחרים. בדרך כלל, מדובר על דין מסופק, ולכן ניתן להקל רק בשעת הצורך. בנדון שלנו, מעבר לכך שהדין מסופק, הרי ששעת “הצורך” היא חלק מהותי מההיתר. אם אדם כותב את התאריך הלועזי רק מפאת “צורך”, ניתן להבין שהאדם איננו מעוניין כלל במהותו של התאריך, אלא שאין לו ברירה אלא להשתמש בו. אולם אם הוא משתמש בתאריך זה שלא לצורך, למשל לחגיגת יום הולדת, הרי שיש כאן חשיבות עצמית לתאריך הנוצרי, וייתכן שהדבר אסור מעיקר הדין.

מעלת התאריך העברי

ישנה סיבה נוספת מהי החשיבות הגדולה להשתמש עד כמה שניתן בתאריך העברי. החתם סופר (בדרשותיו, דרוש לז) כותב שבשימוש בתאריך העברי, המונה את הזמן שעבר מבריאת העולם, אנו מצהירים על כך שיש בורא ומנהיג לעולם.

בנוסף, התאריך העברי הוא תאריך שמיוחד לעם ישראל, ומבטא את ייחודיותו. לוח השנה היהודי מבוסס על קביעת החודשים, והמצווה הראשונה שנצטוו ישראל היא מצוות קידוש החודש. מדוע דווקא מצווה זו היא המצווה הראשונה?

נראה, שהקב”ה רצה לא רק להוציא את בני ישראל ממצרים, אלא להוציא אותם מהמנטליות של עבדי פרעה. אחד הדברים המאפיינים ביותר עבד הוא היותו משועבד לזמנים של המלך: “מדוע לא כליתם חקכם ללבון הלבנים כתמול שלשום גם תמול גם היום” (שמות ה, יד). כאשר הקב”ה מוציא את עם ישראל ממצרים, הוא נותן לו מערכת זמנים חדשה, המיוחדת לעם ישראל.

במערכת זמנים זו, עם ישראל איננו משועבד לזמן, אלא שולט בו: “ישראל דקדשינהו לזמנים” (ברכות מט.). בגמרא (ראש השנה כה:) מבואר, שאם לא הספיקו לקדש את החודש, אזי אף שכל ישראל ראו את הלבנה, החודש אינו מקודש. כלומר, עם ישראל הוא שקובע את הזמנים.

לכן, השימוש בתאריך העברי מבטא שייכות מיוחדת לעם ישראל ולמערכת הזמנים המיוחדת שלו.

סלידה מהתאריך הלועזי

גם אם אין איסור פורמלי בשימוש בתאריך הלועזי, צריכה להיות לנו סלידה מתאריך זה. גם אם אין איסור פורמלי של עבודה זרה, הרי שיש כאן תאריך שמבחינה מוצהרת, מתעד את הולדתו של אותו האיש, שייסד את הנצרות.

הטבח שטבחו בנו הנוצרים בכל השנים לא יכול להישכח – מסעי הצלב והאינקוויזיציה הם רק חלק מהטבח ושפיכות הדמים של הנוצרים בנו. לכן, השימוש בתאריך המבטא את הולדת אותו האיש, מייסד הנצרות, צריך לגרום לנו לדחייה ולריחוק.

מרן הרב קוק, במקומות רבים, מבטא את סלידתו מן הנצרות. בערפילי טוהר (נח) כותב מרן הרב, שבילדותו, כאשר היה מסתובב ליד כנסיות, היה מרגיש כאילו נמצא ליד בית הכיסא (עיין גם אגרות הראי”ה, ד, רעז). זו צריכה להיות תחושתנו מהנצרות! אמנם אין אנו מציעים להילחם עימה, אך בוודאי שלא לנהוג בה באחווה.

הלכה למעשה

המסקנות העולות הן, שצריך להשתמש בתאריך עברי עד כמה שניתן. כשצריך, ניתן להשתמש בתאריך לועזי, אבל ראוי להשתדל לכתוב גם את העברי (בכך מרוויחים שני דברים: ראשית, מזכירים את התאריך העברי, שכאמור יש בכך חשיבות מיוחדת. שנית, מראים שהשימוש בתאריך הלועזי הוא רק בגלל הצורך הטכני).

עדיף לכתוב רק את שתי הספרות האחרונות של השנה (16′) ולא את השונה כולה. יש אומרים שעדיף לכתוב את שמות החודשים ולא במספרים, כי התורה הקפידה על “החודש הראשון”, דהיינו על מניין החודשים. ויש המוסיפים לכתיבת התאריך הלועזי “למניינם”.

“כי דורש דמים אותם זכר לא שכח צעקת ענווים… ונקיתי דמם לא נקיתי וה’ שוכן בציון…”.

 

שיתוף ב facebook
שיתוף ב print
שיתוף ב whatsapp

אם הוא משתמש בתאריך זה שלא לצורך, למשל לחגיגת יום הולדת, הרי שיש כאן חשיבות עצמית לתאריך הנוצרי, וייתכן שהדבר אסור מעיקר הדין.

בשימוש בתאריך העברי, המונה את הזמן שעבר מבריאת העולם, אנו מצהירים על כך שיש בורא ומנהיג לעולם.

כאשר הקב”ה מוציא את עם ישראל ממצרים, הוא נותן לו מערכת זמנים חדשה, המיוחדת לעם ישראל.

השימוש בתאריך המבטא את הולדת אותו האיש, מייסד הנצרות, צריך לגרום לנו לדחייה ולריחוק