מה יעשה אדם שלא שמע מילה מהמגילה?

קריאת המגילה בעל פה

המשנה במסכת מגילה (יז.) אומרת, שמי שקורא את המגילה בעל פה לא יוצא ידי חובתו. הגמרא (יח.) אומרת שהמקור לכך הוא הפסוק “כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר” (שמות יז, יד), שממנו משמע שזכירה נעשית מתוך ספר ולא בעל פה. מכאן עולה גם שקריאה ממגילה פסולה (וכן ממגילה מודפסת) נחשבת כקריאה בעל פה ולא יוצאים בה ידי חובה (משנה ברורה תרצ, ס”ק ו).

עם זאת, בהמשך מביאה הגמרא (יח:) ברייתא שעוסקת בכתיבת המגילה, וממנה עולה שקריאת חלקית של המגילה בעל פה כשרה אף היא:

תנו רבנן: השמיט בה סופר אותיות או פסוקין, וקראן הקורא כמתורגמן המתרגם – יצא.

כלומר, אם בכתיבת המגילה הסופר השמיט אותיות או פסוקים, המגילה עדיין כשרה והקורא בה יצא ידי חובה, ובלבד שרוב המגילה כתובה. מכאן, שקריאת חלקים מן המגילה בעל פה נחשבת קריאה כשרה (ובלבד שאכן יקרא את כל המילים, כדלהלן), וכך פסק השולחן ערוך (תרצ, ג).

שמיעת כל מילה

בהמשך מביאה הגמרא (שם) ברייתא נוספת:

תנו רבנן: השמיט בה הקורא פסוק אחד, לא יאמר אקרא את כולה ואחר כך אקרא אותו פסוק, אלא קורא מאותו פסוק ואילך.

בדברי הברייתא מבואר שצריך לקרוא את המגילה כולה, ואם לא קרא אפילו פסוק אחד לא יצא ידי חובה, וכך פסק השולחן ערוך (שם). כמו כן מפורש בברייתא שצריך לקרוא את הפסוקים כסדרם (שו”ע שם, ו). כיוון שהשומעים את המגילה יוצאים ידי חובתם מדין “שומע כעונה”, הרי שהם חייבים לשמוע את כל המגילה, כסידרה.

מה דין מי שלא שמע מילה אחת? לדעת הריא”ז (מגילה ב, א אות ב), רק מי שהשמיט מילה או אות שמשנים את משמעות הפסוק לא יצא ידי חובתו, אולם בשו”ת הרשב”א (א, תסז) מבואר שגם מי שהשמיט מילה אחת או אות אחת לא יצא ידי חובה, וכן דעת הר”ן (מגילה ה. מדפי הרי”ף ד”ה והלועז). המשנה ברורה (ס”ק ה) פוסק כדעת הרשב”א, ומוסיף (ביאור הלכה ד”ה אין) שיש לברך בשנית כשיחזור ויקרא את המגילה.

לאור האמור צריך להיזהר להקשיב לכל מילה. במיוחד חשוב הדבר כשעייפים בבוקר וכדומה, כיוון שאם נמנם כששמע – לא יצא ידי חובתו (שולחן ערוך תרצ, יב). כמו כן, אסור לדבר בשעת קריאת המגילה (שולחן ערוך תרצב, ב), מפני שהמדבר בשעת הקריאה לא שומע את כל המילים (ויש בכך גם בעיה של ‘הפסק’ (ב”ח תרצב, ב; לבוש תרצ, ה) ובעיות נוספות).

אדם שלא שמע מילה מן המגילה

מי שלא שמע מילה כלשהי בעקבות הרעש שבהכאת ‘המן’, או אם דיבר באמצע המגילה וכדומה, יאמר את המילים שהפסיד בעל פה או מתוך חומש (גם אם המילים שלא שמע הן המילים שבתחילת המגילה או בסופהּ), שהרי כפי שביארנו מותר לומר מקצת ממילות המגילה בעל פה. וכן כותב המשנה ברורה (תרצ, ס”ק יט):

אפילו חיסר רק תיבה אחת דעת כמה פוסקים דלא יצא, ולכן צורך גדול להיות לכל אחד חומש, כי בעוד שמכין הנערים המן וכיוצא אי אפשר לשמוע כמה תיבות מש”ץ ויוצא מה שקורא על פה מחומש, ויוצא על כל פנים דיעבד.

לאור זאת כתב הפרי מגדים (תרפט, א”א ס”ק יא; תרצ, א”א ס”ק יט) שמי שיכול שתהיה לו מגילה מקלף ישתמש בה ויקרא ממנה את המלים החסרות, “ואשרי מי שיש לו מגילה כשירה לו ולאשתו בעזרת נשים גם כן”. אבל גם ללא מגילה כשרה ניתן להשלים את המילה מתוך תנ”ך או בעל פה.

מדוע צריך לשמוע כל מילה?

בניגוד לקריאת התורה, שבה מי שהפסיד חלק מן הקריאה לא צריך להשלים אותה (לדעת רוב הפוסקים), במגילה כאמור הדין שונה. הסיבה לכך היא שבעוד קריאת התורה היא חובה המוטלת על הציבור, במגילה החיוב מוטל על כל יחיד ויחיד ולכן כל אחד חייב לשמוע את כל המגילה, מתחילתה ועד סופה.

מהי המשמעות לכך שדווקא במגילה יש הקפדה על שמיעת כל מילה? נראה, שדווקא משום שהנס שבמגילה הוא נס נסתר, הרי שכל נקודה קטנה, אף אם היא נראית שולית, יש בה הכוונה א-לקית של המציאות. ההקפדה על קריאת על מילה ומילה מרמזת לכך שאנו מודעים להנהגה אלוקית זו, גם אם לא תמיד אנו מבינים את משמעות השתלשלות האירועים במציאות.