איסור ספיחים

מהם ספיחים? ספיחים הם גידולים שצמחו מאליהם בשביעית, כגון תבואה שצמחה מאליה מגרעינים שנפלו בזמן הקציר, או מגרעינים שעפו ונטמנו מעצמם על ידי הרוח (“ספיח” – נספח לגידולים של השנה הקודמת).

לדעת רבי עקיבא (תורת כהנים, בהר, ד’), התורה התירה לקטוף בשמיטה פירות “שלא כדרך הבוצרים”, אבל אסרה אכילת ספיחי ירקות, דהיינו גידולים חד שנתיים שנזרעו בשמיטה או אפילו זרעים שנזרעו וצמחו מאליהם. אולם חכמים (שם) חולקים על רבי עקיבא וסוברים שהספיחים נאסרו רק מדרבנן. להלכה פוסק הרמב”ם (פ”ד, הא-ב) כדעת חכמים, וכן דעת רוב הראשונים.

מדוע אסרו חכמים לאכול את הספיחים? הרמב”ם (פ”ד ה”ב) מסביר:

ולמה גזרו עליהם? מפני עוברי עבירה, שלא ילך ויזרע תבואה וקטניות וזרעוני גנה בתוך שדהו בסתר, וכשיצמח יאכל מהם ויאמר ספיחים הן, לפיכך אסרו כל הספיחים הצומחים בשביעית.

כלומר, ספיחים שעלו מאליהם נאסרו שמא אנשים יזרעו באיסור ויאמרו שהתבואה גדלה מאליה. לגבי ירקות או תבואה שאכן נזרעו באיסור, ישנו דיון האם הם אסורים באכילה מן התורה, מדין “נעבד”, או שמא גם הם אסורים רק מצד גזרת ספיחים (עיינו חזון איש י’, ו), אך מכל מקום ברור שהם אסורים באכילה. לכן למעשה גידולים חד שנתיים (כגון תבואה וירקות) שנזרעו וגדלו בשמיטה, בין אם נזרעו וגדלו באיסור ובין אם נזרעו וגדלו מאליהם – אסורים באכילה.

ירקות שנזרעו קודם השביעית

אף שחכמים אסרו לאכול ספיחי שביעית, בכמה משניות מתואר שהיו אוכלים ירקות בשביעית. לדוגמה (פ”ח מ”ד):

האומר לפועל: “הא לך איסר זה ולקוט לי ירק היום” – שכרו מותר.

הר”ש (פ”ט מ”א) מתרץ שמשניות אלו מדברות על ירקות שהתחילו לגדול בשישית, ואיסור ספיחים לא חל עליהם, וכן דעת רוב הראשונים. אך הרמב”ם (פ”ד הי”ב) פוסק שכל ירק שנלקט בשביעית אסור באיסור ספיחים, אפילו אם נזרע וגדל בשישית. החזון איש (ט’, ג; ט’, יז) מבאר שהרמב”ם אוסר דווקא ירק שהמשיך לגדול בשביעית, אך גם הרמב”ם מודה שירק שכל גידולו נגמר בשישית ורק נקטף בשביעית – אינו חלק מגזרת ספיחים, ועל כך מדברת המשנה:

מודה הרמב”ם שאין איסור ספיחין אלא במי שצומח בשביעית אם מעט ואם הרבה, אבל מה שלא צמח כלל בשביעית אינו בשם ספיחין כלל.

להלכה פוסק פאת השולחן (כ”ב, ג בהג”ה) כדעת הר”ש ורוב הראשונים, שכל ירק שהתחיל לצמוח בשישית לא נכלל בגזרת ספיחים, וכן פוסקים גם החזון איש (ט’, יז; כ”ב, ב; כ”ו, סדר השביעית, ו) והרב עובדיה יוסף (ילקוט יוסף, שביעית, כ”ג, יד, עמ’ תקז).

אילו ירקות נחשבים ש”התחילו לצמוח בשישית”? הרא”ש (שביעית פ”ט מ”א) כותב: “ספיחים שיצאו בשישית, דכל גידולם היה בשביעית – מותרים”. מדבריו עולה שדי שהירק “יצא” בשישית כדי להתיר ללקטו בשביעית. איזו “יציאה” של הספיחים         צריכה להיות בשישית? בשם החזון איש מובא, שדי בנביטה מועטת מעל פני הקרקע (עיינו מעדני ארץ, שו”ת בסוף הספר; ובשו”ת מנחת שלמה, ח”א, סימן נ’). החזון איש אף הקל לעיתים כשרק חלק מן הזרעים בשדה כבר נבטו מעל פני הקרקע         (כך מוסר בשמו הרב קרליץ, חוט שני שמיטה, פ”ד ה”ג, ס”ק ט, עמ’ קפה), אם כי ייתכן שהחזון איש הורה כך רק מפני שהיה מדובר בשעת הדחק (וכך כתב בשם החזון איש גם בארחות רבנו, ח”ב, עמ’ שלו). אך יש הסבורים להתיר באופן זה אפילו       לכתחילה (שו”ת שבט הלוי, ח”ב, סימן ר’).

למעשה, באופן שגרתי צריך לפחות הצצה של הנבטים מעל הקרקע כדי שהגידולים לא ייאסרו משום ספיחים. רק בשעת הדחק גדולה יש מקום להקל יותר (כשיש הצצה חלקית או אפילו אם לא הייתה כלל הצצה אלא רק יצאו שורשים מהזרעים).

תבואה וקטניות: בניגוד לירקות, מותר ללקט תבואה וקטניות בשביעית רק אם הגיעו לשליש גידולם בשישית (ר”ש פ”ט מ”א).

גידולים שאין בהם איסור ספיחים

ישנם גידולים שונים שאין בהם איסור ספיחים:

א. פירות: בפירות אין איסור ספיחים, כיוון שגם אם יטעו עץ בשביעית לא יוכלו ליהנות ממנו בשנת השמיטה. לכן, הגזרה “שמא יבוא אדם לזרוע בשביעית עצמה” אינה תקפה בגידולים אלו.

ב. זריעת נכרי בשדהו: הרמב”ם (פ”ד הכ”ט) פוסק שאין איסור ספיחים בשדה של נכרי שנזרע על ידי נכרי, שהרי הגוי לא מצווה לשבות ממלאכה בשביעית, וממילא אין טעם לאסור את תבואתו (לגבי זריעת יהודי בשדה של נכרי, ראו בפרק על היתר המכירה).

ג. שדה בור: בדרך כלל, כל כמה שנים משאירים את השדה ריק מגידולים במשך שנה כדי לאפשר לו לנוח ולהתחדש. בשנה זו הוא נחשב “שדה בור”, והרמב”ם (פ”ד ה”ד) פוסק שאין בו איסור ספיחים, שהרי בתקופת המנוחה של השדה אין חשש שמא יזרעו אותו, ומשום כך לא גזרו על ספיחיו. כלל זה נכון הן בשדה שנח כל השנה (שדה בור) והן בשדה שנח בחלק מן השנה (שדה ניר). לאור זאת מחדש החזון איש (כ”ב, ב; מדריך שמיטה לחקלאים טז, ח), שבשדה שלא היה אמור להיזרע בחורף של שנת השמיטה, וזרעוהו לפני שנת השמיטה כדי שלא יישאר בור כל השנה, לא חל איסור ספיחים.

דרך זו יכולה להביא לפתרון בעיית הירקות על ידי זריעה מוקדמת. כיום ניתן לזרוע זריעה מוקדמת בשנה השישית ולדאוג שהזרעים ינבטו בשלב מאוחר של השנה, כך שיגדלו ירקות גם במהלך השנה ללא עבירה על איסור זריעה בשביעית. הצעתו של החזון איש מאפשרת ליישם דרך זו (בשינוי מחזור הזריעה) מבלי שיחול עליהם איסור ספיחים (אם כי הגרש”ז אויערבך (שו”ת מנחת שלמה, ח”א, סימן נ’) פקפק בפתרונו של החזון איש, וכתב שהותרו דווקא ספיחים שעלו בשדה בור ממש, ולא בשדה שנזרע שלא בעונתו. עם זאת, לדעתו ייתכן שבשדה גדול ומסודר, שאין בו כל אפשרות של זריעה בסתר – לא יהיה איסור ספיחים).

ד. כיבוש עולי מצרים: במקומות שלא כבשום עולי בבל אלא רק עולי מצרים – אין איסור ספיחים, על אף שמדרבנן אסור לעבוד שם בשביעית.

ה. גידולים ביתיים: בגידולים ביתיים אין איסור ספיחים (הרב חיים ברלין, הובא בספר השמיטה עמ’ כח, הערה 2).