אמירת פיטום הקטורת בתקופת הקורונה

הצעה מעשית לראש חודש אב תש”פ

הקטורת הייתה עשויה מאחד עשר סוגים שונים של בשמים. את הקטורת היו הכהנים מקטירים בבוקר ובערב על גבי מזבח הזהב. ביום הכיפורים היה הכהן הגדול מקטיר את הקטורת בקודש הקודשים.

כוחה של הקטורת

הקטורת סייעה ביד אהרן לעצור את המגפה שפרצה מיד לאחר מחלוקת קורח ועדתו (במדבר י”ז). בעקבות זאת אמרו חז”ל (תנחומא, תצוה ט”ו): “ראה כמה חביב הקטורת, שעל ידי הקטורת נעצרה המגפה”. “קטורת” מלשון “קשר” – הקטורת יוצרת (או מחדשת) את הקשר בין עם ישראל לקב”ה, ועל ידי כך מונעת את המגפה. ועוד אמרו חז”ל (שם) שכל הקרבנות באים בכדי לכפר על חטאים, אולם, “הקטורת אינה באה לא על החטא, ולא על עוון, ולא על האשם – אלא על השמחה”. הקטורת לא מטפלת בבעיה ספציפית אלא מבטאת את עצם הקשר עם הקב”ה (וזו השמחה).

כיום איננו יכולים להקטיר קטורת, אולם זכר למעשה הקטורת אנו אומרים “פיטום הקטורת” בכל יום בתפילה (רמ”א, או”ח קל”ב, ב).

מדוע אמירת פיטום הקטורת עוזרת?

פרט לקשר שיוצרת הקטורת בין ישראל לקב”ה, היא יוצרת קשרים נוספים. חז”ל במסכת כריתות (ו:) גילו לנו את אחד מסודות הקטורת:

כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטורת.

אחד מסממני הקטורת הוא החלבנה, שריחה רע. היינו מצפים שרק בשמים שריחם טוב יהיו חלק ממרכיבי הקטורת, אך התורה אומרת שעל אף שריחה של החלבנה רע – היא חלק מסממני הקטורת. מכאן לימדונו חז”ל שכאשר עם ישראל במצוקה, צריך לשתף את כל חלקי הציבור בתפילה, למצוא את הגורם המאחד והמקשר בין כל חלקי העם, ומתוך כך תתקבל תפילתנו.

ויש להוסיף עוד, שהשכינה איננה שורה על יחידים כי אם מכוח הכלל. רק כאשר עם ישראל מחובר, יכולה השכינה לשרות על הכלל וגם על יחידים מתוך הכלל. הקטורת מבררת את אחדות ישראל, ומכוח האחדות יש השראת שכינה המפסיקה את המגפה.

נראה שזו הסיבה שהקטורת עצרה את המגפה בדיוק אחרי מחלוקת קורח ועדתו. מחלוקת זו, שבה אנשים חשובים בעם ישראל הפכו לבעלי מחלוקת, גרמה לפירוד עצום בתוך עם ישראל. הקטורת יצרה שוב את החיבור של כלל ישראל, וממילא גם היחידים שאינם שלמים המשיכו לקבל כוח של קדושה מכוח הכלל ולא מתו (עיינו בדברי מרן הרב קוק זצ”ל, אורות ישראל, ב’, ג).

באמירת פיטום הקטורת אנו יוצרים ברית של קרבה ואהבה בתוך עם ישראל ובין עם ישראל לבורא עולם. אנו באים יחד, באחדות ובאהבה, עומדים לפני ה’ ומצהירים על הנכונות שלנו לעשות רצון ה’ בעולם.

אמירת פיטום הקטורת בשעת מגפה

כפי שראינו, הקטורת סייעה ביד אהרן לעצירת המגפה. בזוהר (מדרש הנעלם, וירא קא.) מסופר שכאשר הייתה מגפה בעיר, שלח רב אחא ארבעה תלמידי חכמים לומר פיטום הקטורת בארבע קצוות העיר, והמגפה נעצרה. גם במקומות נוספים אומר הזוהר שאמירת פיטום הקטורת היא סגולה לעצירת מגפה (זוהר שם ק:; ויקהל ריח:).

ואכן, גדולי ישראל תיקנו לומר פיטום הקטורת בשעת מגפה (האר”י, שער הייחודים, פרק יג; של”ה פרשת קרח), וכך תיקן רבי עקיבא איגר בשעת מגפת החולירע (אגרות רבי עקיבא איגר, איגרת ע”א) וכן כתב ערוך השולחן (תקע”ו, ט).

הצעה מעשית לראש חודש אב

חז”ל לימדונו שבית המקדש השני חרב בגלל שנאת חינם. מרן הרב קוק לימד, שאם נחרב הבית בגלל שנאת חינם, נשוב וניבנה על אהבת חינם (אורות הקודש ג’, עמ’ שכד).

לאור זאת נראה להציע, שבראש חודש אב יאמר כל אחד ואחד פרשת פיטום הקטורת ויקבל על עצמו אהבת ישראל כלפי כל אחד ואחד בעם ישראל. כמובן, פרט לתפילה, חובה קדושה על כל אחד ואחת להקפיד הקפדה יתרה שלא לעשות מעשים שיסכנו אותו או את הציבור.

בע”ה מתוך קבלת שלום ואחדות בעם ישראל, וקבלה של כולנו לעשות רצון ה’ בעולם ולקיים מצוותיו, נעורר רחמי שמים, ויסיר הקב”ה את המגפה מעלינו, מעל כל בית ישראל ומעל העולם כולו.

נוסח פיטום הקטורת

תָּנוּ רַבָּנָן: פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת כֵּיצַד, שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ. שְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, מָנֶה לְכָל יוֹם, פְּרַס בְּשַׁחֲרִית וּפְרַס בֵּין הָעַרְבָּיִם, וּשְׁלשָׁה מָנִים יְתֵרִים שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כֹּהֵן גָּדוֹל מְלֹא חָפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וּמַחֲזִירָן לְמַכְתֶּשֶׁת בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, וְשׁוֹחֲקָן יָפָה יָפָה כְּדֵי שֶׁתְּהֵא דַקָּה מִן הַדַּקָּה.

וְאַחַד עָשָׂר סַמָּנִים הָיוּ בָהּ, וְאֵלּוּ הֵן: (1) הַצֳּרִי, (2) וְהַצִּפֹּרֶן, (3) הַחֶלְבְּנָה, (4) וְהַלְּבוֹנָה – מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה. (5) מוֹר, (6) וּקְצִיעָה, (7) שִׁבֹּלֶת נֵרְדְּ, (8) וְכַרְכֹּם – מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה. (9) הַקֹּשְׁטְ – שְׁנֵים עָשָׂר, (10) קִלּוּפָה – שְׁלשָׁה, (11) וְקִנָּמוֹן – תִּשְׁעָה. בֹּרִית כַּרְשִׁינָה תִּשְׁעָה קַבִּין, יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָת וְקַבִּין תְּלָתָא, וְאִם אֵין לוֹ יֵין קַפְרִיסִין מֵבִיא חֲמַר חִוַּרְיָן עַתִּיק. מֶלַח סְדוֹמִית רוֹבַע, מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא. רַבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אוֹמֵר: אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל שֶׁהוּא, וְאִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ, וְאִם חִסַּר אֶחָד מִכָּל סַמָּנֶיהָ חַיָּב מִיתָה.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׂרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּטָף. בֹּרִית כַּרְשִׁינָה שֶׁשָׁפִין בָּהּ אֶת הַצִּפֹּרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא נָאָה, יֵין קַפְרִיסִין שֶׁשּׁוֹרִין בּוֹ אֶת הַצִּפֹּרֶן כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עַזָּה, וַהֲלֹא מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ, אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הַכָּבוֹד.

תַּנְיָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: כְּשֶׁהוּא שׁוֹחֵק אוֹמֵר הָדֵק הֵיטֵב הֵיטֵב הָדֵק, מִפְּנֵי שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָׂמִים. פִּטְּמָהּ לַחֲצָאִין כְּשֵׁרָה, לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ לֹא שָׁמַעְנוּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: זֶה הַכְּלָל, אִם כְּמִדָּתָהּ כְּשֵׁרָה לַחֲצָאִין, וְאִם חִסַּר אֶחָד מִכָּל סַמָּנֶיהָ חַיָּב מִיתָה.

תַּנְיָא, בַּר קַפָּרָא אוֹמֵר: אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְתָה בָאָה שֶׁל שִׁירַיִם לַחֲצָאִין. וְעוֹד תָּנֵי בַר קַפָּרָא: אִלּוּ הָיָה נוֹתֵן בָּהּ קוֹרְטוֹב שֶׁל דְּבַשׁ אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמוֹד מִפְּנֵי רֵיחָהּ, וְלָמָה אֵין מְעָרְבִין בָּהּ דְּבַשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהַתּוֹרָה אָמְרָה: כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה’.

ה’ צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָנוּ אֱ-לֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה: ה’ צְ-בָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ: ה’ הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ. וְעָרְבָה לַה’ מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ‍ִם כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת:

***

יהי רצון מלפניך, שנראה כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונם, ויתחברו נשמותינו באהבה ובאחווה לעשות רצונך בלבב שלם ולשמור כל חוקי תורתך באהבה, ונזכה להשראת שכינה ולעצירת המגפה במהרה בימינו, בעגלא ובזמן קרוב, ככתוב (במדבר י”ז, יב-יג): “וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעָם: וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה”. אמן כן יהי רצון.