אפיית לחם חלבי במשפחה צמחונית

תשובה

אפיית פת חלבית

הגמרא (פסחים לו.) אומרת שאין ללוש עיסה בחלב מחשש שמא יאכלנה בטעות עם בשר (ולכן אסור אפילו כשרוצה לאוכלה לבד):

אין לשין את העיסה בחלב, ואם לש – כל הפת אסורה מפני הרגל עבירה.

לכן באופן פשוט אסור לאפות לחם (או מאפה אחר) חלבי, וכך נפסק בשולחן ערוך (יו”ד צ”ז, א). עם זאת, בגמרא מבואר שיש מקרה שבו הדבר מותר: “כעין תורא שרי”. רש”י (ד”ה כעין) מפרש שמותר להכין לחם בכמות קטנה, כיוון שיגמרנו מיד ואין חשש לתקלה (כי החשש הוא שמא יישאר לחם, ולאחר זמן לא יזכור שהוא חלבי). הרשב”א (תורת הבית, ב”ג, ש”ד, עמ’ תתרע) מפרש שמותר לאפות לחם  חלבי אם יש שינוי בצורת הלחם, משום שיש בכך תזכורת שהלחם חלבי ולא יאכלנו עם בשר.

השולחן ערוך (שם) פוסק להקל הן כדעת רש”י והן כדעת הרשב”א, ולכן מותר לאפות לחם (או מאפה אחר) חלבי אם אופים אותו בכמות קטנה או אם עושים שינוי בצורת הלחם (לדוגמה: מקובל מאוד שבורקס רגיל הוא מרובע, ואילו בורקס חלבי הוא משולש, וממילא כל מי שרואה בורקס משולש יודע שהוא חלבי).

הגדרת “כמות קטנה”

השולחן ערוך מתיר לאפות לחם חלבי אם הכמות היא “דבר מועט כדי אכילה בבת אחת”. בפשטות הכוונה היא כמות שאוכלים בסעודה אחת, וכך פוסק כף החיים (ס”ק ז). אולם הרמ”א (שם) כותב בעקבות פסיקת השו”ע:

ולכן נוהגין ללוש פת עם חלב בחג השבועות, גם בשומן לכבוד שבת, כי כל זה מחשב כדבר מועט, גם כי צורתן משונה משאר פת.

מכאן משמע שגם כמות שאוכלים במשך יום אחד נחשבת דבר מועט, וכך כותב הפרי מגדים (שפתי דעת, ס”ק א) בשם התורת חיים (ואמנם הרמ”א כותב שגם צורת הלחם שונה, אולם מדברי הפמ”ג ופוסקים נוספים עולה שבכמות קטנה אין צורך בשינוי הצורה).

לכן, למנהג האשכנזים מותר לאפות לחם חלבי בכמות לשבת אחת, ולמנהג הספרדים מותר לאפות לחם חלבי בכמות לסעודה אחת. כיוון שהפת נאפית מראש עבור כל בני המשפחה, החישוב הוא לפני הכמות שבני המשפחה יכולים לסיים יחד (כף החיים ס”ק ח; ערוך השולחן שם, ד). עם זאת, גם כאשר אופים בכמות קטנה צריך לשים לב שלא תיגרם מכך תקלה. לכן, אין לשים לחם כזה במגירת לחם, אלא במקום מיוחד (וטוב לסמן בפתק, שיידעו שהלחם חלבי).

פתרון חלופי ופשוט יותר הוא לשנות את צורת הלחם באופן שיהיה שוני מובהק בינה ובין צורת לחם רגיל, וכך לא יהיה חשש בלבול בין לחם זה ללחם רגיל.

משפחה צמחונית

בדבר השאלה השנייה, לגבי בית צמחוני – זוהי שאלה מעניינת שיש לבחון מכמה היבטים. מלשון המאירי (פסחים ל.) עולה שדי בכך שהשינוי או הסימן בלחם ניכר רק לאדם עצמו (אם כי ברמב”ם (מאכלות אסורים פ”ט הכ”ב) ייתכן שצריך שההיכר יהיה לכל אדם). לפי זה ייתכן שבבית שאין כל חשש שיאכלו את הלחם עם בשר (כיוון שהם צמחונים), אולי יהיה מקום להתיר אפיית לחם חלבי.

אך מה לגבי האורחים? אם החשש שהוא שמא יבואו אורחים, הרי שבבית זה אין כלל בשר וממילא גם כלפי האורחים אין כל חשש שיאכלו את הפת עם בשר. אם החשש הוא שמא האורחים ייקחו איתם מהלחם לביתם, דבר זה נדיר ומסתבר שלא חוששים לו (עיינו בשו”ת מהרי”ט, ח”ב, יו”ד, סימן י”ח, שבתוך הבית לא חשש לאורחים). ואם החשש הוא שמא האורח אכל בשר לפני שהגיע אל המשפחה הצמחונית, ואז יאכל אצלם לחם חלבי – כתבו הפוסקים שהחשש הוא רק שיאכלו את הלחם עם הבשר, ולא חששו שמא יאכל את הלחם אחרי הבשר (עיינו שו”ת מהרי”ט שם; פת”ש ס”ק ג),[1] ובפרט שזהו חשש רחוק.

לא פלוג?

ועיין יש לשאול: אולי יש דין של “לא פלוג”, וכיוון שגזרו חכמים שלא לאפות מאפה חלבי – הרי שהגזירה חלה בכל מקום? בשו”ת המהרש”ם (ח”ז, סימן ע”ו) נשאל האם מותר לאפות פת חלבי בשבוע שחל בו תשעה באב, שאז ממילא לא אוכלים בשר:

ומה ששאל בדין פת הנלוש בחלב אם מותר לאכלו בשבוע שחל בו ט’ באב, דאז לא שייך לחוש שמא יאכלנו עם בשר. הנה זה זמן רב נשאלתי בזה והשבתי לאיסור, דאכתי יש לחוש שמא יאכלנו בסעודת מצוה כסיום מסכתא וכדומה, או בשבת, או בשבוע שאחר ט’ באב.

ואמנם המהרש”ם משיב לאסור, אולם טעמו הוא שאולי תהיה סעודת מצווה וכדומה, שבה מותר לאכול בשר, והוא לא אוסר מדין “לא פלוג”. לאור זאת היה מקום לומר שבאמת אם אין חשש ריאלי שיאכלו בשר, כגון בבית של צמחונים, יהיה מותר לאפות פת חלבית.

אך מסתבר שיש הבדל בין תשעת הימים ובין המציאות שלנו. בתשעת הימים זהו זמן שבו כולם לא אוכלים בשר. במקרה שלנו, רק אותה משפחה לא אוכלת. פרט לכך, ניתן כיום לשמור פת בהקפאה, וייתכן שיחלקו לילדים הנשואים, לשכנים וכדומה. זאת ועוד – עצם דברי המהרש”ם יש בהם חידוש, ובאופן פשוט אין מקור לכך שהגזרה משתנה במציאות שבה החשש נמוך יותר (ואף ייתכן שהמהרש”ם עצמו התכוון לומר שתמיד יש חשש ולכן לא פלוג).

סימון הלחם

האם ניתן לאפות לחם חלבי (בצורה רגילה) ולסמן אותו במדבקה או לשים בקופסה מיוחדת? לכאורה הסימון לא עוזר, כיוון שעושים זאת לאחר האפייה ובשלב זה לא מועיל הסימון (עיינו שו”ת מהרי”ט שם ופת”ש שם).

ואמנם יש פוסקים שהקלו בדברים דומים, כגון בשקיות מסומנות של מפעלים (ראו למשל שו”ת שבט הקהתי, ח”ה קכ”ח; פתחי מגדים בשר בחלב, ביאורים סימן י”א ס”ק ו-ז בשם הרב הלברשטם), אך מסתבר שדווקא כאשר חושבים על כך מראש, ועדיין לא הסתיימה האפייה, ודווקא במאכלים שתמיד נמכרים בעטיפות (כגון ופל וכדומה, שרגילים לבדוק אם הוא חלבי) – המדבקה יכולה להועיל. אולם במשפחה צמחונית הדבר לא יועיל.

הלכה למעשה

למעשה, ניתן להקל לאפות חלה חלבית לשבת, אם בני המשפחה יסיימו אותה באותה שבת. אך צריך לשים לב ולהימנע מתקלות, וכדאי לאפות את החלה בצורה שונה מהמקובל במשפחה זו.

לגבי משפחה צמחונית שרוצה לאפות לחם חלבי שיישמר מעבר ליום – נראה להחמיר ולא לאפות לחם חלבי, אף אם מסמנים את הקופסה שבה הוא נמצא (אלא אם אופים את הלחם בצורה שונה).

[1] ואמנם ביד יהודה (הארוך, ס”ק ג) חולק על המהרי”ט, אולם המקרה שם שונה ואכמ”ל.