בשבתות חודש אדר קוראים את ארבע הפרשיות. תקנה זו מובאת במשנה ( מגילה כט.):
ראש חדש אדר שחל להיות בשבת – קורין בפרשת שקלים… בשניה – זכור, בשלישית – פרה אדומה, ברביעית – החודש הזה לכם.
פרשת שקלים עוסקת במצוות נתינת מחצית השקל; פרשת זכור עוסקת בזכירת מעשה עמלק; פרשת פרה עוסקת בטהרת טמאי מת (כהכנה להקרבת קרבן פסח); ופרשת החודש עוסקת בראש חודש ניסן ובקרבן פסח. בפינה זו נעסוק בשלוש מהפרשיות (שקלים, פרה והחודש); בפרשת זכור נעסוק בפינה נפרדת.
פרשת שקלים
הפרשה הראשונה מארבע הפרשיות היא פרשת שקלים (שמות ל, יא-טז), שבה נצטוו כל אחד מישראל, החל מגיל עשרים, לתת “מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה’ ” (שם, יג).
השקלים שניתנים מכוח הציווי שבפרשה נועדו לממן קרבנות ציבור ודברים נוספים במקדש, כלשון הכתוב – “תְּרוּמָה לַה’ “. המשנה בתחילת מסכת שקלים (א, א) אומרת: “באחד באדר משמיעין על השקלים”, דהיינו שבזמן זה יוצאים בהכרזה לתרום את מחצית השקל לבית המקדש.
מדוע מכריזים על השקלים בא’ באדר? בגמרא (מגילה כט:) מבואר שהסיבה לכך היא שתרומה זו צריכה להגיע למקדש עד ראש חודש ניסן, מפני שבחודש ניסן מצווה התורה “חדש והבא קרבן מתרומה חדשה”, ולכן מקדימים ומכריזים על חובת התרומה שלושים יום לפני התאריך המיועד.
במקום אחר (יג:) מוסיפה הגמרא הסבר מחשבתי, ומקשרת את הבאת השקלים בחודש אדר, לפורים:
אמר ריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו. והיינו דתנן: באחד באדר משמיעין על השקלים.
כלומר, בטרם ישקול המן את שקליו בחודש ניסן, אנו מקדימים ושוקלים את שקלינו, שקלי תרומה ונדבה, ובכך מרבים את זכויותינו. לפי הסבר זה, ההכרזה על הבאת השקלים בתחילת חודש אדר היא חלק מהמאבק בהמן ובעמלק (שעיקרו הוא בחודש אדר).
הגמרא (כט:) מבארת, שהתאריך שנקבע כזמן ההכרזה על הבאת השקלים, הוא שעומד בבסיס התקנה לקרוא את פרשת שקלים בשבת ראש חודש אדר. לפי זה עולה בפשטות שקריאת פרשת שקלים היא חלק מן ההכרזה על הבאת השקלים למקדש, וכך כותב במפורש המאירי (כט. ד”ה המשנה הרביעית).
בימינו, כשאין לנו בית מקדש, הקריאה היא זכר למצוות נתינת השקלים (ספר החינוך קה), ולהלכה מוסכם שהקריאה היא חובה מדרבנן בלבד. כאשר ראש חודש אדר חל בשבת, קוראים את פרשת שקלים בשבת ראש חודש, ומוציאים שלושה ספרי תורה. כאשר ראש חודש חל באמצע השבוע, קוראים את פרשת שקלים בשבת שלפני ראש חודש, ובאותה שבת מוציאים שני ספרי תורה.
פרשת פרה
שתי הפרשיות האחרונות מארבע הפרשיות, פרשת פרה ופרשת החודש, קשורות באופן ישיר לחודש ניסן ולחג הפסח. פרשת פרה (במדבר יט, א-כב) עוסקת בטהרת טמא מת על ידי אפר פרה אדומה.
ספר החינוך (שצז) מסביר, שבקריאת פרשה זו בכל שנה יש מעין זכר לעשייתה ולחשיבותה של הפרה האדומה:
ומפני שענין זה של פרה אדומה הוא דבר גדול באומתנו שהיתה מטהרת מידי טומאה חמורה, וזולתה אי אפשר לטמא מת לעשות פסח שהיא מצוה גדולה מאד, נהגו כל ישראל לקרות פרשה זו בכל שנה ושנה בשבת קודם לפרשת החדש.
הזמן שנקבע לקריאת הפרשה הוא השבת שלפני השבת שבה קוראים את פרשת החודש (משנה מגילה כט.; רי”ף מגילה י. מדפיו; סידור רש”י שכד). כפי שכותב ספר החינוך, הטעם לכך הוא שהטהרה מטומאת מת נדרשת כחלק מן ההכנה לקראת הקרבת קרבן פסח, המותרת רק לטהורים (במדבר ט, ו-ז). סיבה נוספת היא שעשיית הפרה האדומה הראשונה במדבר הייתה בב’ בניסן (עיין ירושלמי מגילה ג, ה).
הראשונים נחלקו האם קריאת פרשת פרה היא חובה מן התורה (ראו תוספות ברכות יג. ד”ה בלשון; תרומת הדשן, קח). השולחן ערוך (קמו, ב; תרפה, ז) פוסק שחובה מן התורה לקרוא את פרשת פרה, וכן דעת הרב עובדיה יוסף (שו”ת יחוה דעת ג, נב). אולם רוב נושאי הכלים (פרי חדש קמו, ב; מגן אברהם תרפה; גר”א שם) סבורים שאין חובה מן התורה לקרוא את פרשת פרה, וכך פוסק המשנה ברורה (קמו, ס”ק יג; תרפה, ס”ק טו). לפי כל השיטות, בפרשה זו אדם לא צריך להקפיד לקרוא בהברה שבה הוא קורא בדרך כלל, וכמו כן גם מי שלא שמע כל מילה יוצא ידי חובתו.
חיוב נשים בפרשת פרה
לפי השיטות שפרשת פרה היא חובה מדרבנן בלבד, ברור שנשים פטורות ממנה, כי זו מצוות עשה שהזמן גרמה. יש אומרים שלפי השיטה שקריאת פרשת פרה היא חובה מן התורה גם נשים חייבות בשמיעתה, משום שגם הן נטהרות מטומאת המת על ידי הזאת המים המעורבים באפר הפרה (ילקוט יוסף תרפה, פרה, ד, ושם ס”ק ד; על פי טעמו של ערוך השולחן, תרפה, ז). אולם המנהג הרווח הוא שנשים אינן באות במיוחד כדי לשמוע את פרשת פרה (שו”ת ציץ אליעזר י, כח אות ו).
פרשת החודש
הפרשה האחרונה מארבע הפרשיות היא פרשת החודש (שמות יב, א-כ), שעוסקת בקביעת ראש חודש ניסן, בקרבן פסח במצרים ובחג הפסח לדורות. מדברי רש”י (מגילה כט. ד”ה ברביעית) עולה שקריאת פרשה זו היא משום ענייני הפסח שמוזכרים בה – “ששם פרשת הפסח”. אולם הר”ן (שם ד”ה מתניתין) כותב שהקריאה היא “משום ראש חודש ניסן”. הלבוש (תרפה, א) מרחיב את דברי הר”ן ומסביר שקריאת הפרשה היא כעין הכרזה על קידוש החודש (שהיה נעשה בעבר על פי הראייה ועל ידי הכרזת בית הדין).
פרשת החודש נקראת בשבת שלפני ראש חודש ניסן. בשבת זו מוציאים שני ספרי תורה – באחד קוראים את פרשת השבוע, ובשני קוראים למפטיר את פרשת החודש (גמרא ל.; רמב”ם תפילה יג, כ; שולחן ערוך תרפה, ד).
אם ראש חודש ניסן חל בשבת, קוראים את פרשת החודש בשבת ראש חודש. מוציאים שלושה ספרי תורה: בראשון קוראים את פרשת השבוע, בשני את קרבנות מוסף של שבת וראש חודש, ובשלישי את פרשת החודש (רמב”ם שם, כג; משנה ברורה ס”ק יג).