בית דין או בית משפט?

שאלה

שלום הרב, האם מותר לי לתבוע תביעה ממונית בבית משפט? ואם לא – מה בכלל הערך של בית משפט, הרי הוא לא דן לפי חוקי התורה!

תשובה

חז”ל (גיטין פח:) למדו מהפסוק “וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם” (שמות כ”א, א) שאסור ללכת להישפט אצל גויים. ניתן היה לומר שהסיבה לכך היא שהם דנים בכללים השונים מכללי משפט התורה, וממילא המשפט במהותו איננו נכון. אולם הגמרא מדגישה שהאיסור קיים “אף על פי שדיניהם בדיני ישראל”. כלומר, גם אם הדיינים ילמדו את כללי משפט התורה וידונו על פיו, אין ללכת אליהם אלא לדייני ישראל.

מהי הבעיה ללכת לבית דין של גוים אם הם דנים בדיני ישראל? מדברי רש”י (שמות שם) עולה שיש כאן חיזוק לעבודה זרה וממילא יש כאן חילול השם: “שהמביא דיני ישראל לפני גוים מחלל את השם ומיקר שם עבודה זרה להחשיבה”. כעין זה כתבו הרמב”ם (סנהדרין פכ”ו ה”ז) והרשב”א (ח”ו סימן רנ”ד), שמי שפונה לערכאות של גויים מראה כאילו התורה חסרה ואינה יכולה לתת תשובה לכל המצבים, ויש בכך זלזול בכל “ספרי הקודש המקודשים” של עם ישראל.

המשפט – לאלוקים הוא

ישנה סיבה נוספת מדוע חובה ללכת דווקא לבית דין. התורה מכנה את הדיינים בשם “אלוהים” (שמות כ”א, ו). הרמב”ן (שם) מסביר שיש בכך רמז להבדל מהותי בין משפטי הגויים למשפטי התורה:

לרמוז כי הא-להים יהיה עמהם בדבר המשפט, הוא יצדיק והוא ירשיע… כי הא-להים הוא השופט… ובשעה שהדיין יושב ודן באמת, כביכול מניח הקב”ה שמי השמים ומשרה שכינתו בצדו.

הדיינים לא רק פותרים את הבעיה שהתעוררה, ולא רק מיישמים את חוקי ה’ ותורותיו בארץ. הדיינים הם שלוחיו של הקב”ה, והוא נמצא איתם כביכול במשפט! אם כך, במשפט רגיל הדיין שופט בצורה אנושית וסומך על שכלו בלבד, ואילו במשפט התורה השופט יודע שהוא נציגו של הקב”ה, הוא מנסה להיות שליחו ולחשוף את דבר ה’ במשפט זה. וכאשר הוא פועל לשם שמים, הקב”ה אכן משרה שכינתו בתוך המשפט ושותף בפסק הדין, וממילא גם המשפט יהיה משפט מדויק יותר.

מהותו של משפט התורה

ניתן לראות את ההבדל בין משפט התורה למשפטי הגויים גם בדרך שהם נוצרו. בדרך כלל, חברה מסוימת חיה יחד, ולאור אורחות חייה היא קובעת לעצמה אט-אט את חוקי משפט, חוק אחר חוק. אולם אצל עם ישראל התהליך הפוך: מיד לאחר יציאת מצרים, עוד בטרם ייסד העם לעצמו מדינה וסדרי חיים – ניתנה לו התורה. יתרה מזאת: עוד לפני מעמד הר סיני, ימים ספורים לאחר יציאת מצרים וקריעת ים סוף, עם ישראל מגיע למרה ושם אומרת התורה “שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ” (שמות ט”ו, כה).

דבר זה אפשרי רק אצל עם ישראל, כיוון שיסוד החוקים הוא א-להי. משפט התורה לא בנוי על מחשבות אדם, אלא הוא קבוע ויצוק בידי א-לוהים. הוא לא תלוי בארץ, לא במדינה ולא בהנהגות חברתיות, אלא עומד בפני עצמו כאמת מוחלטת (אמנם בהמשך הזמן נוספו הרחבות ודינים רבים בתורה שבעל פה, אבל הם נובעים מהיסוד הא-לוהי והכללים הא-לוהיים).

במערכת המשפט כיום החוקים נקבעים על ידי בני אדם. הגדרת “צדק” על ידי בני אדם איננה הגדרה מוחלטת. ישנם דברים שאחד יראה אותם כצדק והשני יראה אותם כעוולה. לכן החוקים האנושיים נקבעים רק על ידי הסכמת העם (או נציגיו). אנו מחזיקים את המחוקקים והשופטים כאנשים ישרים, אולם, מערכת החוקים איננה אמורה להיקבע רק על פי יושר או מוסכמות חברתיות אלא על פי קביעה א-לוהית. במשפט התורה יסוד החוקים והמוסריות נקבע על פי ה’ ותורתו, ותפקיד הדיינים הוא לדעת ליישם את החוקים והיסודות במציאות המתחדשת.

מערכת המשפט במדינת ישראל

כיום במדינת ישראל אין פסיקה לפי משפט התורה (למעט במקרים בודדים ביותר). האם מותר ללכת לבית משפט במדינת ישראל?

הגמרא (סנהדרין כג.) אומרת שמותר להישפט בפני “ערכאות שבסוריה”. החזון איש (סנהדרין ט”ו, ד) הסביר שדבר זה מותר מפני שלא מקבלים את הערכאות הללו כדיינים, אלא כאנשים העושים פשרה (בוררים או מגשרים). אך לעולם אי אפשר לקבל דיינים שאינם דנים בדיני התורה, גם במקום שאין דיינים אחרים.

הרב גורן סבר שדין זה מאפשר ללכת לבית משפט בארץ, מדין ערכאות שבסוריה, ומדין קבלת הציבור. אולם הרב הרצוג (חוקה לישראל על פי התורה, א’ עמ’ 157 ואילך), הרב עובדיה יוסף (שו”ת יחוה דעת, ח”ד, סימן ס”ה) ורוב הפוסקים סוברים שבפועל יש בכך דחייה של מערכת המשפט של התורה וקבלת מערכת משפט אחרת, וממילא אסור ללכת לבית משפט.

אז מה עושים?

מצד אחד קשה לנו שבתי המשפט אינם לוקחים את משפט התורה כבסיס המרכזי. מצד שני, אנחנו שמחים בכך שבמדינה מתוקנת כמו כישראל יש בתי משפט. היינו מעדיפים כמובן את משפט התורה, אבל כאשר העם עדיין איננו מוכן צריך לשמוח שיש לכל הפחות משפט מתוקן וישר (עיינו בדברי מרן הרב קוק זצ”ל (אגרות הראי”ה, ח”א, אגרת כ) שאם אין לנו כוח להשליט בעם את משפט התורה וערכיה, סימן הוא שהעם עדיין איננו מוכן לכך).

לכן צריך לכתחילה ללכת לבית דין. גם בגלל משפט התורה עצמו, וגם בגלל סייעתא דשמיא כשמנסים לפעול לפי חוקי התורה, וה’ הוא השופט. יחד עם זאת, אין להתייחס לבית המשפט כרשעים. לעיתים אין אפשרות ללכת לבית הדין, או שהנתבע מסרב וכדומה – באופן זה ניתן ללכת לבית משפט לאחר קבלת היתר מרב או מבית הדין (רמב”ם שם).

חשוב לדעת שישנם הליכים משפטיים שאין כל בעיה לבצע כיום בבתי הדין, כמו לדוגמה לעשות צוואה על פי התורה (ראו בספרי ‘אבלות – הלכה ממקורה’, עמ’ 227). גם דיונים ממוניים אחרים או ויכוחים משפטיים כספיים ניתן לקיים בפני בתי דין לממונות הקיימים במקומות רבים בארץ. לכן, צריך לחזק את המודעות לבתי הדין ואת החובה ללכת אליהם כשהדבר מתאפשר.

השיבה שופטינו

יש דבר חשוב מאוד נוסף שבכוחו של כל אחד מאיתנו לעשות – להתפלל! בכל יום אנחנו מתפללים על החזרת המשפט. אנו שמחים על הזכות האדירה להיות שייכים לעם ישראל, להיות שייכים לאומה שיש לה חוקים ומוסר אלוקיים, שדייניה הם נציגי האל, והקב”ה שוכן בעצמו בכל דין ומשפט. אנו שמחים גם על הזכות לגור במדינת ישראל, שיש בה מערכת משפט וסדרי חברה. ואנו מתפללים להשבת המשפט כבראשונה, לדין המבוסס על משפט התורה: “אֱ-לֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵ-ל בְּקֶרֶב אֱ-לֹהִים יִשְׁפֹּט” (תהלים פ”ב, א).

ברכת ה’ עליכם,

הרב יוסף צבי רימון