דיני אבל היושב שבעה בפורים

ההכרעה העקרונית ביחס לאבלות בפורים (הן לאשכנזים והן לספרדים) היא שדיני האבלות נוהגים בפורים רק בצנעה ולא בפרהסיא, כמו בשבת. לכן, אבל בימי השבעה נועל בפורים נעליים רגילות, לובש חולצה שאינה קרועה ומותר בשאילת שלום, כמו בשבת. עם זאת, הוא אסור בחיי אישות וברחיצה במים חמים.

כיצד עליו לקיים את מצוות הפורים בתוך זמן האבלות?

הליכה לבית הכנסת ולקריאת מגילה

אחד מדיני האבלות הוא האיסור על האבל לצאת מביתו (שולחן ערוך יו”ד שצג). ראשונים ואחרונים דנו האם איסור זה קיים בפורים, והאם מותר לאבל לצאת מביתו בפורים על מנת להתפלל בבית הכנסת ולשמוע את קריאת המגילה. מלשון המהר”ם מרוטנבורג (הלכות שמחות שם) אפשר לדייק, שמותר לאבל ללכת לבית הכנסת רק לצורך קריאת המגילה:

לאחר שהתפללו בבית האבל בליל פורים בערב, לעת קריאת מגילה אמרתי לו לילך לבית הכנסת, דאפילו עבודת קרבן ציבור דוחה, כדמוכח במסכת מגילה, כל שכן דדחיא אבילות דרבנן.

כלומר, כיוון שבגמרא (מגילה ג.) מפורש שכהנים מבטלים את עבודתם במקדש לצורך קריאת מגילה בציבור, בוודאי שמצוות האבלות, שהיא מדרבנן, נדחית מפני חובת הקריאה בציבור. זאת בניגוד לתפילה בציבור, שאינה דוחה את מצוות האבלות. לאור זאת פסק הט”ז (תרצו, ס”ק ב) שהאבל מתפלל בביתו, והולך לבית הכנסת רק כדי לשמוע את המגילה. באופן דומה מכריע גם המגן אברהם (ס”ק ח), אולם הוא מסייג את הדברים וכותב שבשחרית מותר לאבל ללכת להתפלל בבית הכנסת, וכך פוסקים המשנה ברורה (ס”ק יג) וגשר החיים (שם).

עם זאת, אחרונים רבים מקלים אף יותר וסוברים שכיוון שהותר לאבל לצאת בערב לקריאת המגילה, הוא יכול להקדים את יציאתו ולהתפלל גם ערבית בבית הכנסת (כף החיים תרצו, ס”ק לא; הרב אלישיב, הליכות והנהגות, עמ’ 29; הרב ישראל יעקב פישר, הובא בפני ברוך עמ’ תסג אות יז; הרב דבליצקי, הובא שם עמ’ תצ אות עא). כפסיקה זו נוהגים למעשה, בפרט שאם יתפללו ערבית בבית האבל, יש חשש גדול שיאחרו לקריאת המגילה בבית הכנסת (ואם יש לאבל מניין בביתו גם לקריאת המגילה, יתפלל ערבית ויקרא את המגילה בערב בביתו (משנה ברורה ס”ק טז)).

משלוח מנות ומתנות לאביונים

אבל בימי השבעה חייב במתנות לאביונים (ריטב”א מועד קטן כז: ד”ה ולענין אבלות; משנה ברורה תרצו, ס”ק יז). אך נחלקו הראשונים האם הוא חייב לקיים את מצוות משלוח מנות. מחד, דעת הריא”ז (פסקי ריא”ז מועד קטן ג, ו אות ב) היא שאבל בתוך ימי השבעה אינו שולח משלוח מנות בפורים (אף שהוא חייב במתנות לאביונים). לעומת זאת, דעת הריטב”א (שם) היא שאבל חייב בכל מצוות היום, וכן כתב המהר”ם מרוטנבורג (הלכות שמחות שם):

ולענין שילוח מנות נראה דמותר, ואדרבה חייב הוא לשלוח מנות לשנים או לשלשה מריעיו, דאבל חייב בכל מצות האמורות בתורה, ולאחר חמשה עשר ישלים אבילותו.

גם בספר חסידים (תשיג; הובא במנהגי המהרי”ל, פורים, יז בהגה”ה) מובא שאבל חייב במשלוח מנות, אך שם מודגש שלא ישלח “תפנוקים שהם עשוים לשמחה, וכל דבר שמחה לא ישלח”.

למעשה פסק השולחן ערוך (או”ח שם, ו; יו”ד שם) שאבל חייב במשלוח מנות. עם זאת, האבל לא ישלח דברים משמחים, כדברי ספר חסידים (מגן אברהם ס”ק יא; משנה ברורה ס”ק יח), ולא ירבה במשלוחי מנות (בן איש חי שנה ראשונה, תצוה, פורים יח; שו”ת מגידות (לבעל הפרי מגדים), נח; גשר החיים שם).

נוהגים שלא לתת משלוח מנות לאבל בימי השבעה (שו”ת מהרי”ל, סימן ל”א; רמ”א, או”ח תרצ”ו, ו; בן איש חי שם), אך יש מן הספרדים שמקילים בכך (חזון עובדיה אבלות, ח”ב, עמ’ רנב). מכל מקום מותר לתת משלוח מנות לבעלה של אישה אבלה או לאשתו של אבל (פני ברוך כ”ט, הערה עא, בשם הרב אלישיב).

סעודת פורים

אבל בתוך ימי השבעה חייב בסעודת פורים (ריטב”א מועד קטן שם; גשר החיים כג, ג, ט). מותר לו לאכול בסעודה זו בשר ויין (ואפילו אם הוא אונן) (שולחן ערוך תרצו, ז; ועיין משנה ברורה ס”ק כד), אך ראוי שיאכל בביתו, באופן מצומצם.

עלייה לקבר בפורים

כאשר היום השביעי לאבלות חל בפורים, האבלים לבדם עולים לבית הקברות ולא מצטרפים אליהם אנשים נוספים להשלים מניין (משנה ברורה תרצ”ו, ס”ק ח; גשר החיים כ”ג, ג’, אות ט), ואם יש מניין אבלים – אומרים קדיש. למנהג הספרדים מותר מעיקר הדין לעלות לקבר בפורים ביום השביעי ואף ביום השלושים, אם כי נכון להימנע מכך כדי לא להגיע לידי בכי (ילקוט יוסף אבלות ל”ה, יא; ל”ו, ד; מ’, כט).

ניחום אבלים

מותר לנחם אבלים בפורים (קל וחומר מכך שמותר לנחם אבלים במועד; עיינו שולחן ערוך, יו”ד שצ”ט, א).

סיכום

פורים אינו מפסיק את האבלות, אך אין נוהגים בו אבלות בפרהסיא אלא רק בצנעה. מותר לאבל ללכת לבית הכנסת כדי להתפלל ולשמוע קריאת מגילה (הן בערבית והן בשחרית).

אבל חייב בכל מצוות היום – מתנות לאביונים, משלוח מנות וסעודה. לגבי משלוח מנות, ראוי שלא ירבה במשלוחים. למנהג האשכנזים וחלק מהספרדים לא נותנים לאבל בתוך שבעה משלוח מנות (ויש מן הספרדים שמקלים בכך), אך מותר לתת משלוח מנות לבעלה של אשה אבלה או לאשתו של אבל.