בביתי מקפידים על כשרות, קלה כבחמורה. הוזמנתי לחבר לכבוד שבת, ואינני חושב שמשפחתו מקפידה על הכשרות כפי שאנו נוהגים בבית. אם בנוגע לשימוש בתנור עם תא אחד שיש להמתין 24 שעות בין בשר לחלב, ואם בעניין כלים טבולים או ברירת אורז ושאר דברים שמקפידים עליהם מאד במשפחתי. מה עליי לעשות?
חובת המארח
הגמרא בחולין (קיא:) מספרת שלמרות המחלוקות הרבות שהיו בין רב לשמואל, היה רב מתארח אצל שמואל, והיה בטוח ששמואל לא יתן לו דבר האסור לפי שיטתו: “חס ליה לזרעיה דאבא בר אבא, דליספי לי מידי דלא סבירא לי”.
כדרך זו פסק גם הרמ”א (יו”ד קיט, ז) להלכה. לכן, כאשר אדם האוכל כשרות רגילה (בכל השנים) מארח מישהו המקפיד על מהדרין – ברור שהמארח צריך להתאמץ להעלות את רמת הכשרות בזמן הארוחה, כך שהאורח יוכל לאכול אוכל ברמת הכשרות שעליה הוא מקפיד בכל השנה. אחרת, דומה הדבר לבעל הבית שמזמין אדם צמחוני לסעודה, ונותן לו ארוחה בשרית. המארח צריך לדאוג שלאורחיו יהיה נוח הן מבחינת הטעם והן מבחינת הכשרות, ולכן הוא יעלה לעתים את הרף, כדי שהדבר יתאים את כולם.
חריגת האורח ממנהגו הרגיל
מה הדין אם אדם חושש שיתנו לו לאכול דבר האסור לו לפי מנהגו? מסתבר שדבר זה תלוי ברמת האיסור. אם מדובר בדבר האסור מן הדין, הרי שאין להקל בכך (עיין בשו”ע וברמ”א יו”ד קי”ב, יג, טו, ובש”ך שם). אך אם מדובר בחומרא, יכול האורח לחרוג ממנהגו ולאכול אצל חבירו. לכן נוהגים אנו במשך השנה לאכול איש אצל רעהו (שומר תורה ומצוות), למרות שייתכנו שינויים מסוימים במנהגים. לכן:
המתנה של 24 שעות בין בשר לחלב בתנור – כיוון שבדיעבד מסתבר שהמאכל מותר (שו”ת טוב טעם ודעת, תליתא, ח”א סימן קע”ו; שו”ת אג”מ יו”ד ח”א סימן נ”ט) ניתן להקל בכך.
כלים שאינם טבולים – כיוון שהאוכל לא נאסר בכלי שאינו טבול, וכיוון שיש סיבות רבות להתיר לאורח לאכול בכלי לא טבול (עיין בשו”ת אגרות משה, יו”ד ח”ג, כ”ב; שו”ת בית אבי סימן קט”ז ועוד) – נראה גם כן להקל.
תולעים – אם מדובר על ירקות עליים שלא גודלו בגידול מיוחד הנקי מתולעים, ולא נשטפו כראוי, אין לאכול סלטים שבהם נמצאים ירקות אלו. אך אם מדובר על ירקות מגידול ללא חרקים, הרי שגם אם ייתכן שהמארח לא עקב אחר ההוראות שעל השקית, מסתבר להקל.
אורז או קמח שלא נבדקו – כיוון שהנגיעות באורז איננה גדולה כל כך, הרי שלאחר הבישול ניתן להקל (הנגיעות באורז היא רק ברמת מיעוט המצוי, ולדעת הרשב”א (תורת הבית הקצר, ג, ד) ניתן להקל בכך לאחר בישול). הוא הדין גם ביחס לקמח שאינו מנופה – בדיעבד ניתן להקל.
כליו של בעל הבית
האם כאשר בעל הבית סומך על שיטות מקילות (שהאורח אינו נוהג כמותן), צריך האורח לחשוש שהכלים נטרפו?
השו”ע פוסק (יו”ד סד, ט), ש”חֶלֶב הדבוק לכרס שתחת הפריסה, אסור”, והעיר על כך הרמ”א:
וכן המנהג בכל מקום, מלבד בני ריינוס, שנוהגין במקצתו היתר, ואין מוחין בידם שכבר הורה להם זקן. ובכל מקום שנוהגין בו איסור דינו כשאר חלב לבטל בששים, אבל אין אוסרין כלים של בני ריינוס, הואיל ונוהגין בו היתר.
כלומר, שלמרות שישנה מחלוקת בעניין כשרות, הכלים אינם נאסרים, וגם מי שמקפיד על דין מסוים יכול לאכול אצל חברו, שאינו מקפיד על כך. בדומה, נוהגים להקל ולאכול אחד אצל חבירו, כשאחד מקפיד על בשר חלק ואחד איננו מקפיד (כשכעת המארח מבשל בשר חלק), ולא חוששים שהכלים נטרפו, ומצרפים לכך את הסברה שסתם כלים אינם בני יומם (עיין דרכי תשובה יו”ד קכב, כז).
מפסיקה זו עולה שכאשר בעל הבית מסתמך על שיטות מתירות, כליו אינם נאסרים גם לדעת המחמירים בדבר. כך כתב הרב אלישיב (קובץ מבקשי תורה יג, טבת תשנ”ה, עמ’ קא-קב) בנוגע לירקות שעבר זמן ביעורם, שמותר להשתמש בכלים שבהם הם בושלו כשאינם בני יומם, וכך הכריעו בענייני שמיטה גם הגרש”ז (מנחת שלמה א, מד) והרב מרדכי אליהו (מדריך שמיטה לצרכנים תשנ”ד, עמ’ 3 הערה 18).
חשיבות האכילה אצל חברו
מעבר לדיון בפרטי ההלכות, יש להדגיש כי יש חשיבות מיוחדת לכך שאדם יאכל אצל חבירו. הגמרא בגיטין (ב:) אומרת ש”עד אחד נאמן באיסורין”, והסביר רש”י (יבמות פח. ד”ה ואמר ברי):
דאי לאו הכי אין לך אדם אוכל משל חברו ואין לך אדם סומך על בני ביתו.
אם אי אפשר יהיה לסמוך על עד אחד, הרי שאדם לא יוכל לאכול אצל חבירו. המקרה שלנו אמנם שונה, שכן אנו סומכים על המארח אך יודעים שהוא לא מבין מספיק בהלכות כשרות (כגון שאינו בקי בדיני תולעים ולא מבין את חומרת האיסור, או שאינו בדיני תרומות ומעשרות, וחושב שכל דבר שקונה בשוק הופרשו ממנו בוודאי תרומות ומעשרות). אולם ניתן ללמוד מכאן את העיקרון: ישנה חשיבות שאדם יאכל אצל חבירו! ישנו אידיאל שעם ישראל יאכלו זה אצל זה.
לסיכום
מותר להתארח אצל משפחה דתית (ואף טוב לעשות כך) גם אם ייתכן שרמת הכשרות נמוכה יותר מזו שהאורח מקפיד עליה בדרך כלל. לכתחילה צריך המארח לדאוג להעלות את רמת הכשרות בהתאם לאורחים. אם לא עשה כך, ניתן לאכול מאכלים רבים (ולא לחשוש לבעיות בתנור או בטבילת כלים), אבל צריך להיזהר מירקות עליים, כאשר אין עליהם השגחה כלל לתולעים, והם לא נשטפו כראוי. למרות זאת ניתן להתיר אורז שלא נבדק או עוגות ולחמים שהוכנו מקמח שלא נופה.
כמובן שישנם עוד דברים שצריך לשים לב אליהם, אך לא נאריך בכך כעת: כשרות הבשר והעופות, הפרשת תרומות ומעשרות, הפרשת חלה ועוד.