האם מותר לחייל לחזור הביתה, כשיש חשש שיוקפץ בשבת?

הפלגה בספינה ג’ ימים לפני שבת

הגמרא בשבת יט. דנה על אדם הנוסע בספינה לפני שבת ועל-ידי כך עשוי להגיע למצב שבו הספינה עדיין תהיה בדרכה בשבת. הגמרא אומרת, שמותר להיכנס לספינה רק אם נכנס אליה שלושה ימים קודם השבת:

תנו רבנן: אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם לשבת. במה דברים אמורים – לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה – שפיר דמי.

מהו טעם האיסור? הרי”ף הסביר שהחשש הוא לביטול עונג שבת בטלטולי הספינה. רבנו חננאל הסביר שהבעיה היא חשש של תחומין. רק כאשר האוניה מתרחקת, היא נמצאת מעל עשרה טפחים ואין בכך חשש לתחומין. התוספות ביארו שישנו חשש שמא יעשה חבית של שייטין (יתקן את הספינה). פירוש חדש ומקורי, מצאנו אצל בעל המאור. בעל המאור סבור שמדובר במצב שבו יימצא בשבת עצמה במצב של פיקוח נפש, ויצטרך לחלל את השבת, ולכן אסור לו להפליג בתוך שלושה ימים לשבת.

מדברי בעל המאור עולה חידוש גדול. מדבריו ניתן להסיק, שאם יוצא בשלב מוקדם יותר, כלומר, אם יוצא לפני שלושה ימים הסמוכים לשבת, יכול להפליג למרות שיצטרך לחלל שבת בגלל פיקוח נפש. פרט לכך, אפילו בתוך שלושה ימים לשבת, יכול לצאת אם הדבר הוא לצורך מצווה.

הטעם של בעל המאור מתברר מתוך דבריו. בעל המאור מבאר, שאסור להיכנס למצב זה (שבו יצטרך לחלל שבת בגלל פיקוח נפש) סמוך לשבת כיוון “שנראה כמתנה לדחות את השבת”. כלומר, שמצד הדין מציאות כזו היתה צריכה להיות מותרת, אלא שחז”ל לא הסכימו למציאות כזו מטעם שנראה כאילו השבת אינה חשובה לו, כמתנה לדחות את השבת. לכן, אם מדובר על יציאה הנעשית במרחק מן השבת, אין בכך איסור כי לא ניכרת פגיעה בשבת, וכך גם אם מדובר על צורך מצווה.

לפי זה, אם נגדיר את המציאות שלנו כצורך מצווה (ולהלן נברר האם דבר זה אכן נכון) יהיה מותר לנסוע לשבת, למרות שייתכן שיגיע למצב שבו יצטרך לחלל שבת בגלל קריאה בחזרה לבסיס.

האם מותר להיכנס למצב של פיקוח נפש?

אולם, גם לפי שיטת בעל המאור הדברים אינם פשוטים. בעל המאור לכאורה סותר את עצמו. כפי שראינו, בעל המאור מתיר להיכנס למצב שבו יצטרכו לחלל שבת. למרות זאת, בעל המאור עצמו בשבת קלד. דן בתינוק לאחר המילה, שצריך מים חמים, וכותב שאם נשפכו המים לאחר המילה ניתן לחממם, אולם אם נשפכו קודם המילה הרי שדוחים את הברית. לכאורה, היה ניתן לקיים את הברית כרגיל, ולאחר הברית לחמם את המים, כי זהו מצב של פיקוח נפש; דהיינו, בהתאם לגישתו של בעל המאור, שמותר להכניס עצמו למצב שבו יצטרך לחלל שבת, היה ניתן להתיר גם כאן לעשות את הברית, למרות שדבר זה יוביל אח”כ לחילול שבת בעקבות פיקוח נפש של התינוק?

שמעתי פעם ממו”ר הרב ליכטנשטיין זצ”ל בשם הגרי”ד סולובייצ’יק, שני תירוצים לסתירה זו:

• לפי בעל המאור אין חובה על האדם בימות החול לדאוג לכך שלא יימצא במצב של פיקוח נפש בשבת. אולם כאשר נכנסה שבת, חלה חובת היום על האדם, וכעת הוא צריך להיזהר שלא להיכנס למצב שבו יגיע לחילול שבת אפילו בגלל פיקוח נפש.
• גם בשבת אדם איננו צריך לשים לב לכך שעשוי להגיע לחילול שבת בגלל פיקוח נפש כשמדובר בצורך מצוה, אולם בברית מילה המצב שונה. בברית מילה הותרו מראש רק הדברים שניתן לעשותם לפני שבת, ואילו שאר הדברים לא הותרו כלל. לכן, כאשר ישנה התנגשות בין הדברים שלא הותרו לבין חילול שבת, הרי ש’שב ואל תעשה’ עדיף, ותידחה מצוות המילה מפני השבת. ניתן להוסיף, שדבר מצווה שאותו התירו מדבר על מצווה שאיננה קשורה לחילול שבת. ישנה מצווה שאדם אמור לקיים, ובתוך ההפלגה, יגיע למצב של פיקוח נפש. אולם, אם מדובר על מציאות שחילול שבת נעשה בצורה ישירה לצורך המצווה (בגלל פיקוח נפש), הרי שאנו מעמידים מצווה מול מצווה, ובמציאות כזו, עדיפה שבת על כל המצוות (פרט לדברים שהותרו במפורש ביחס למצוות מילה).

לאור כל היישובים הללו, עדיין היתרו של בעל המאור תקף בנדון שלנו, כיוון שמדובר על מציאות שבה החייל יוצא לביתו לפני השבת.

עונג השבת וחילולה

האם פוסקים כדעת בעל המאור? השו”ע (או”ח, רמ”ח) הביא תחילה (סעיף ב) את דעת הרי”ף:

הא דאין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם השבת, הטעם משום עונג שבת, שכל שלשה ימים הראשונים יש להם צער ובלבול…

אולם, אח”כ (סעיף ד’) הביא את דעת המקלים אפילו במקום של חילול שבת:

היוצאים בשיירא במדבר והכל יודעים שהם צריכים לחלל שבת, כי מפני הסכנה לא יוכלו לעכב במדבר בשבת לבדם – שלשה ימים קודם שבת אסורים לצאת… ואם אחר כך יארע לו סכנה ויצטרך לחלל שבת מפני פקוח נפש – מותר ואין כאן חילול.

המשנה ברורה (בהקדמתו לסימן רמ”ח) מבאר:

והנה, המחבר, אף שנמשך בסעיף ב’ אחר הרי”ף שהעתיק פירושו, מכל מקום גם הוא סבירא ליה כפוסקים דקודם ג’ ימים שרי אף במקום שיצטרך אח”כ לבוא לידי חילול שבת ע”י מלאכה, וכמו שכתב בסעיף ד… אלא שסבירא ליה דאף אי לא היה בו שום חשש מלאכה ותחומין… אפילו הכי אסור [כשמפליג תוך שלושה ימים, שלא לצורך מצוה] משום ביטול עונג שבת לחוד.

אם כן, אנו פוסקים להלכה שלצורך מצוה מותר להכניס עצמו למצב שבו יצטרך לחלל שבת מפני פיקוח נפש (וכשלא מדובר בצורך מצוה, אסור תוך שלושה ימים להיכנס לספינה, גם אם לא יהיה חילול שבת, בגלל בעיה של ביטול עונג שבת, כרי”ף).

האם יציאה לצורך תפילה או לחופשה הביתה נחשבת לצורך מצוה?

הרמ”א (שם) הקל מאד בהגדרה של צורך מצוה, והביא את דעת ר”ת:

הגה: יש אומרים שכל מקום שאדם הולך לסחורה או לראות פני חברו חשוב הכל דבר מצוה, ואינו חשוב דבר הרשות רק כשהולך לטייל. ועל כן נהגו בקצת מקומות להקל בענין הפלגת הספינות והליכת שיירא תוך שלשה ימים, כי חושבים הכל לדבר מצוה. ואין למחות בידן הואיל ויש להם על מי שיסמוכו.

הרמ”א כותב שאפילו לראות פני חבירו נחשב כצורך מצוה. אמנם, מדברי המשנה ברורה עולה שאין לנהוג כך לכתחילה, אבל נראה שהנדון שלפנינו הוא טוב יותר מאשר ‘לראות פני חבירו’. חופשה בבית היא בודאי חלק משמעותי מהכנתו של החייל באופן טוב יותר לקראת המשך הלחימה. דומה, שגם יציאה לצורך תפילה במניין וכדומה כלולה בגדר זה, לא רק מפני הצד של תפילה בציבור, אלא מפני שגם בכך יש משמעות מוראלית חשובה, והיא לפחות נחשבת כ’לראות פני חבירו’ אם לא למעלה מזה. פרט לכך, לראות פני הוריו, ובפרט בשעת מלחמה (לאפשר לאמו לישון לילה אחד בשקט) זהו צורך הרבה יותר משמעותי מלראות פני חבירו.

ויש להוסיף עוד, שבדרך כלל אין זה ודאי שיהיה מצב של חילול שבת. זו אפשרות, ואולי אפילו אפשרות סבירה במקרה זה, אך אין בכך ודאות, וממילא הדבר טוב יותר אפילו מדינו של בעל המאור.

בדומה לכך, התיר הגרש”ז אויערבך זצ”ל לאישה מעוברת להישאר בביתה, ולא להיות סמוך לבית החולים, למרות שייתכן שתצטרך לנסוע לשבת לבית החולים.

אין זה מתיר ח”ו לחלל שבת עבור יציאה הביתה. מדובר כאשר אין חילול שבת בעצם היציאה הביתה אלא יש חשש שבשלב מאוחר יותר יווצר מצב של פיקוח נפש המחייב חילול שבת[1]!

לסיכום

מותר לחייל לצאת הביתה לשבת, למרות שייתכן שיוקפץ בחזרה לבסיס במהלך השבת.

________________

[1] לעתים מיוחדות, ניתן להתיר חילול שבת בעצם היציאה, כאשר ישנו צורך מבצעי בעצם היציאה, וכפי שיתברר בפינות אחרות.