האם נשים חייבות בשלוש סעודות?

המצווה לאכול שלוש סעודות בשבת היא מצוַות עשה שהזמן גרמה. האם עקב כך נשים פטורות ממנה?

סעודות שבת ואכילת המן

רבנו תם (ספר הישר – חלק השו”ת, סימן ע’, ד) נשאל על כך, והשיב שנשים חייבות בכל זאת במצווה זו:

ונשים אם חייבות, נראה דאף הם היו באותו הנס, דמַן לחם משנה היה לכולם, וכן חייבות לבצוע על שתי ככרות.

לדבריו, אכילת שלוש סעודות נלמדת מאכילת המן, ולכן יש לחייב בה נשים, שהיו אף הן בנס המן. הדבר דומה למצוות ארבע כוסות, מגילה ונר חנוכה, שנשים חייבות בהן אף שהזמן גרמן, כיוון ש”אף הן היו באותו הנס” (שבת כג.; פסחים קח.; מגילה ד.).

אולם המהר”ם מרוטנבורג (שו”ת מהר”ם, דפוס פראג, סימן תע”ג) טוען שיש מקום לפקפק בטעמו של רבנו תם:

לא שייך טעמא “שאף הן היו” אלא היכא דהמצוה באה על הנס שאירע לישראל שהיו בסכנה ונמלטו, דומיא דמגילה ובד’ כוסות ובנר חנוכה.

נראה שכוונתו לומר שסברת “אף הן היו באותו הנס” שייכת רק בנס של הצלה מסכנה, כמו בפסח, בחנוכה או בפורים. כאשר עם ישראל כולו היה בסכנה וניצל ממנה, מחויבים כל הניצולים – לרבות הנשים – להודות לקב”ה על הצלתם. נס המן, לעומת זאת, לא היה נס של הצלה מסכנה, ולכן לא שייכת בו סברת “אף הן היו באותו הנס”. זאת ועוד, סברת “אף הן היו באותו הנס” שייכת רק במצוות שבאות לזכור את הנס, ואילו אכילת שלוש סעודות כלל לא נועדה לזכור את נס המן (שלא היה נס של הצלה, ולכן לא עשו לו זכר). מטרת אכילת הסעודות היא לכבד את השבת ולענגה, והמן הוא רק אסמכתא לדין זה.

כיצד ישיב רבנו תם על טענות המהר”ם? ייתכן שרבנו תם כלל לא התכוון לסברת “אף הן היו באותו הנס” המופיעה בגמרא לגבי ארבע כוסות, מגילה וחנוכה. כוונתו הייתה רק לומר שמאחר ששלוש סעודות נלמדות מהפסוק “אִכְלֻהוּ הַיּוֹם” המתייחס למן, ופסוק זה נאמר במקורו לאנשים ולנשים כאחד, שהרי כולם היו בנס המן – יש לומר שגם חיוב שלוש סעודות נוגע לכולם (סברה דומה מופיעה בשבולי הלקט, סוף סימן צ”ג).

שמור וזכור בדיבור אחד

הרמב”ן (שבת קיז:, ד”ה מצאתי) והר”ן (שבת, מד. בדפי הרי”ף, ד”ה וכתב ר”ת) סוברים שאין צורך בטעמו של רבנו תם, ונשים חייבות בשלוש סעודות מטעם אחר. כך כותב הר”ן:

וכתב רבנו תם ז”ל דנשים חייבות בג’ סעודות וכן נמי לבצוע על שתי ככרות, שאף הן היו בנס המן. ואין צורך, שבכל מעשה שבת איש ואשה שוין, כדילפינן מזכור ושמור – “את שישנו בשמירה ישנו בזכירה”, ובכלל זה הוי כל חיובי שבת.

דברי הרמב”ן והר”ן מבוססים על הגמרא (ברכות כ:) האומרת שנשים חייבות בקידוש אף על פי שזו מצוַות עשה שהזמן גרמה, כיוון שישנו היקש בין “זכור” ל”שמור” – “כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה”. היקש זה מלמד שכל מי שמחויב במצוות לא תעשה של השבת (איסורי המלאכות), חייבים גם במצוות הקידוש, הנלמדת “זכור את יום השבת לקדשו”. לדברי הרמב”ן והר”ן, היקש זה אינו נוגע לקידוש בלבד אלא לכל מצוות השבת, ובכלל זה דין שלוש סעודות, וזו הסיבה שנשים חייבות בהן.

סיכום והלכה למעשה

אם כן, נחלקו הראשונים אם נשים חייבות בשלוש סעודות שבת. מצד אחד יש מקום לפוטרן כיוון שזוהי מצוַות עשה שהזמן גרמה, וכך נטה לומר המהר”ם מרוטנבורג, אולם מצד שני ישנן שתי סיבות לחייב נשים בסעודות שבת:

א. לדעת הרמב”ן והר”ן יש היקש בין “זכור” ל”שמור”, המלמד שמי שחייב באיסורי השבת חייב גם במצוות העשה של השבת, ולכן נשים חייבות בשלוש סעודות.

ב. לדעת רבנו תם, שלוש סעודות הן זכר לנס המן, ואף נשים היו באותו הנס ולכן גם הן חייבות.

להלכה, השולחן ערוך (רצ”א, ו) פוסק שנשים חייבות בשלוש סעודות, והמשנה ברורה (ס”ק כו) הביא הן את טעמם של הרמב”ן והר”ן, הן את טעמו של רבנו תם.