הראשונים נחלקו האם צריך לברך על כל אחת מהכוסות, או שדי בברכה אחת על כולן. לדעת הרי”ף (כד. בדפי הרי”ף) והרמב”ם (פ”ח ה”ה וה”י), יש לברך “בורא פרי הגפן” על כל אחת מארבע הכוסות, וכן כתב הטור (סימן תע”ד) בשם רב שרירא ורב האי. הרי”ף נותן לכך שני טעמים:
- כיוון שכל כוס היא מצווה בפני עצמה, יש לברך עליה בנפרד.
- כיוון שבין הכוסות אנו אומרים את חלקי ההגדה השונים (בין הכוס הראשונה לשנייה – מגיד; בין הכוס השנייה לשלישית – ברכת המזון; בין הכוס השלישית לרביעית – הלל), ובשעה שאנו אומרים אותם ישנו איסור לשתות, הרי שזמנים אלו נחשבים כהפסק בין השתיות ומחייבים לברך על כל אחת מהן מחדש.
לעומתם, בעל המאור (על הרי”ף שם), הרשב”א (בתשובה, ח”א, סימן ע”ב) והרא”ש (פ”י, סימן כ”ד) סבורים, שאין מברכים על כל כוס, אלא רק על הכוס הראשונה ועל הכוס השלישית. לדעתם יש לדחות את שני הטעמים שכתב הרי”ף:
- גם אם כל כוס נחשבת כמצווה בפני עצמה, עדיין אין זו סיבה לברך ברכת הנהנין מחדש על כל אחת מהכוסות, כל זמן שאין הפסק או היסח הדעת מהברכה הקודמת.
- זמנים שבהם ישנו איסור לאכול או לשתות אינם נחשבים כהפסק, כל זמן שאין בהם משום הסתלקות מן האכילה והשתייה. ברכת המזון המסיימת את האכילה נחשבת אמנם כהפסק וכהיסח הדעת, ומשום כך יש לברך מחדש על הכוס השלישית שבאה אחריה, אולם הגדה והלל אינם מבטאים הסתלקות מן האכילה, ולכן אין לברך מחדש על הכוס השנייה והכוס הרביעית הבאות אחריהם.
פסיקת ההלכה
להלכה, השולחן ערוך (תע”ד, א) פסק כדעת הרא”ש, שיש לברך רק על הכוס הראשונה והשלישית, וכן נוהגים הספרדים (ורצוי שיכוונו בברכת הכוס הראשונה לפטור את הכוס השנייה, ובברכת הכוס השלישית לפטור את הרביעית).
אולם הרמ”א (שם) פסק כדעת הרי”ף, שיש לברך על כל אחת מהכוסות, וכן נוהגים האשכנזים. הפרי מגדים (משבצות זהב, תע”ד, ס”ק א) כתב, שראוי לכוון בברכת הכוס הראשונה שלא להוציא את השנייה, ובברכת הכוס השלישית שלא להוציא את הרביעית.
ברכה אחרונה
הראשונים נחלקו גם לגבי ברכה אחרונה על הכוסות. למעשה, מברכים ברכה אחרונה רק על הכוס הרביעית (שולחן ערוך, תע”ד, א).
טעם הדבר הוא, שגם אם אמירת ההגדה, ברכת המזון וההלל נחשבת כהפסק, כדעת הרי”ף, אין משמעות להפסק או להיסח הדעת אלא לעניין ברכה ראשונה ולא לעניין ברכה אחרונה (מלחמת ה’ לרמב”ן, כד: בדפי הרי”ף; ר”ן שם). ברכה ראשונה צריכה להיות סמוכה לאכילה, ולכן יש להקפיד שלא יהיה הפסק או היסח הדעת בינה לבין האכילה, ואילו ברכה אחרונה אינה צריכה להיות סמוכה לאכילה, אלא אפשר לברך גם מאוחר יותר, כל זמן שהוא שבע מאותה אכילה (רא”ש, חולין, פ”ו, סימן ה’). לכן ניתן לברך ברכה אחת על כמה כוסות, ולפיכך מברכים ברכה אחרונה רק על הכוס הרביעית.
כוונות
למה צריך לכוון בשתיית ארבע כוסות? הכוס הראשונה היא גם כוס הקידוש, ולכן לפני הקידוש יש לכוון לקיים מצוות קידוש ומצוות ארבע כוסות (משנה ברורה, ריש סימן תע”ג).
בנוסף, מאחר שבשתיית הכוסות דרך חירות יש משום פרסום הנס הגדול שעשה הקב”ה לאבותינו ולנו ביציאת מצרים, יש לשתות ארבע כוסות בשמחה ובהודאה רבה לקב”ה על הנסים והנפלאות שעשה עמנו, ואף ללמד את בני הבית לנהוג כך.
כאמור, אשכנזים יכוונו בברכה על הכוס הראשונה שלא לפטור את השנייה, ובברכה על הכוס השלישית שלא לפטור את הרביעית, ואילו ספרדים יכוונו להפך, שהברכה על הכוס הראשונה תפטור את השנייה, והברכה על הכוס השלישית תפטור את הרביעית.
בברכת ‘שהחיינו’ הנאמרת בסוף הקידוש יש לכוון על כל מצוות הלילה: סיפור יציאת מצרים, אכילת מצה וארבע כוסות. אם שכחו לברך ‘שהחיינו’ יברכו כשייזכרו, אפילו בימי חול המועד, עד סוף החג האחרון (משנה ברורה, שם).
יש הנוהגים שבעל הבית אומר קידוש עבור כולם ומכוון להוציאם והם יכוונו לצאת, ויש הנוהגים שבליל הסדר, שבו לכל אחד יש כוס יין לפניו, כולם אומרים את נוסח הקידוש בלחש עם בעל הבית.