כמה ראשונים כתבו שיש להדליק את נרות השבת במקום שיש להם משמעות, ולא במקום מואר מאוד שבו אור הנרות אינו נחוץ ואינו משמעותי. כך כותב למשל ספר האגודה (שבת, סימן מ”ה):
ובקיץ יעשו נרות ארוכים שלא יכבו קודם לילה, ואם לא יעשו כן הוי ברכה לבטלה, דשרגא בטיהרא מאי מהניא (=נר בצהריים מה תועלת יש בו)?
לדבריו, במקום שבו השמש שוקעת מאוחר, והדלקת הנרות נעשית זמן רב לפני החשכה, יש להקפיד להדליק נרות ארוכים שיישארו דולקים עד החשכה, כך שניתן יהיה ליהנות מאורם. אם הנרות ידלקו רק באור היום ויכבו קודם שיחשיך, אין בהם שום תועלת, וממילא אין טעם בהדלקתם, והברכה על ההדלקה היא ברכה לבטלה.
מה הטעם להדליק נרות כשיש תאורה חשמלית?
הלכה זו מעוררת שאלה בנוגע למשמעותה של מצוַות הדלקת הנרות במציאות המודרנית, שבה אור החשמל מאיר את חדרי הבית מדי יום ביומו. איזה ערך יש להדלקת נרות שבת כאשר החדר מואר ממילא באור החשמל, ואורם של נרות השבת לכאורה אינו משמעותי ואינו נחוץ? כיצד ניתן לברך על הדלקת נרות שלכאורה אינם מביאים שום תועלת?
יש כמה פוסקים (וביניהם השמירת שבת כהלכתה, מ”ג, לד) שכתבו שאכן יש לדאוג שאור החשמל יהיה כבוי בשעת הדלקת הנרות ויידלק מאוחר יותר (על ידי אחד מבני המשפחה או על ידי שעון שבת). אולם ספק אם יש תועלת בעצה זו, משום שהנרות לא נועדו להאיר בשעת הדלקתם (כשעדיין יש אור יום), אלא בעיקר מאוחר יותר, לאחר רדת החשֵכה (ובפרט בשעת הסעודה), ובאותו הזמן אור החשמל יהיה דלוק והנרות יהיו חסרי משמעות, וממילא לכאורה אין חשיבות לכך שהנרות הודלקו לפני החשמל (וכן כתב בשו”ת תשובות והנהגות, ח”א, סימן רע”ב). ואכן, המלצה זו לא התקבלה, ואין נוהגים לכבות את האור קודם הדלקת הנרות.
מה אם כן משמעות הדלקת נרות שבת לאור החשמל, ומדוע ניתן לברך עליה?
תוספת הנאה ושמחה לסעודה
תשובה אחת לשאלה זו עולה מדבריו של השולחן ערוך (רס”ג, ט), המביא את דברי ספר האגודה להלכה, אך נראה שצמצם את דבריו:
המדליקין בזויות הבית ואוכלים בחצר, אם אין הנרות ארוכות שדולקות עד הלילה, הוי ברכה לבטלה.
השולחן ערוך הביא הלכה זו רק בנוגע לאדם המדליק נרות בבית והולך לאכול בחצר. אדם זה צריך לדאוג לכך שנרותיו ידלקו עד הלילה כך שיוכל ליהנות מאורם. המגן אברהם (ס”ק טז) מדייק מדבריו שמי שאוכל בבית, סמוך למקום הנרות, אפילו מבעוד יום, מקיים את מצוַות ההדלקה כראוי, ואינו חייב לדאוג לכך שהנרות ידלקו עד הלילה. כך כותב גם המשנה ברורה (ס”ק מ), ומבאר את הסברה שבדבר:
משמע דאם אוכל בבית, אף שאין דולקת עד הלילה – סגי (=די בכך), ולא הוי ברכה לבטלה, שאף שעדיין יום, יש לו הנאה ושמחה בשעת אכילה מן הנרות.
לדבריו, כאשר האדם אוכל לאור הנרות, הרי שגם אם הנרות אינם מוסיפים אור, יש הנאה ושמחה בעצם העובדה שהאדם אוכל לאורם, ומעיקר הדין די בהנאה זו כדי שתהיה מצווה בהדלקה וניתן יהיה לברך עליה. עם זאת, המשנה ברורה מסיים:
ומצוה מן המובחר שיעשה נרות ארוכות שיהיו דולקות עד הלילה, אף שרוצה לאכול מבעוד יום.
כלומר, בתור ‘מצווה מן המובחר’ ראוי לדאוג לכך שהנרות ידלקו עד הלילה וניתן יהיה ליהנות מאורם בשעת החשֵׁכה.
דברי המשנה ברורה יכולים להעניק משמעות למצוַות ההדלקה בימינו. גם כאשר אורם של הנרות אינו נחוץ כל כך, עצם העובדה שאנו אוכלים ליד נרות דולקים גורמת לנו הנאה ושמחה מיוחדת. רבים נוהגים כיום להדליק נרות באירועים חשובים ובארוחות חגיגיות, ובדומה לכך הנרות הדולקים בסעודת השבת מכבדים את השבת ומוסיפים עונג ושמחה בשעת האכילה.
הדלקה לכבוד השבת
הגרש”ז אויערבך (מובא בשמירת שבת כהלכתה, מ”ג, הערה קעא) מציין משמעות נוספת להדלקת הנרות בימינו. לדבריו, אמנם במקור נתקנה מצוַות ההדלקה כדי שיהיה אור בבית, אולם לאחר שחז”ל קבעו כך, נעשתה ההדלקה כפעולה שיש בה משום נתינת כבוד לשבת, בלי קשר לנחיצותו של האור הנובע ממנה. עצם העובדה שהאדם מדליק נרות במיוחד לכבוד השבת ואוכל לאור הנרות שהדליק – גורמת לאדם הנאה ושמחה.
כיום, לאחר שהדלקת הנרות השתרשה והפכה לאחד המאפיינים המרכזיים של הבית היהודי, הדלקת נרות השבת ודאי מוסיפה לכבוד השבת ולעונג בני הבית. אם בני הבית ישכחו להדליק נרות תהיה סעודת השבת מלוּוה בצער רב, גם אם החדר כולו יהיה מואר באור יקרות חשמלי. מכאן שיש תוספת של כבוד ועונג בהדלקת הנרות במקום הסעודה.
להתכוון גם על אור החשמל
כפי שראינו, למעשה כותב המשנה ברורה (שם) ש’מצווה מן המובחר’ להדליק נרות ארוכים שניתן יהיה ליהנות מהם לאחר החשכה. כלומר, ראוי שהדלקת הנרות תשמש גם למטרתה המקורית והעיקרית – תוספת אור. לאור זאת, במציאות ימינו, שהתאורה המרכזית מבוססת על חשמל והנרות אינם מוסיפים אור משמעותי, רצוי לכוון בברכת הדלקת הנרות גם על אור החשמל, ולהתכוון בשעת הדלקת התאורה החשמלית שתאורה זו מודלקת לכבוד שבת.
סיכום
המציאות המודרנית שבה כל הבתים מוארים באור החשמל מעוררת שאלה ביחס למצוות הדלקת נרות שבת – מה הטעם להדליק כאשר אין בכך תועלת? תשובה אחת היא שגם כאשר אור הנרות אינו נחוץ כל כך, עצם העובדה שאנו אוכלים ליד נרות דולקים גורמת לנו הנאה ושמחה מיוחדת (כפי שנוהגים להדליק באירועים מיוחדים). תשובה שנייה היא שכיוון שהדלקת הנרות התקבלה כדבר שמוסיף כבוד לשבת, ובלעדיה תהיה עגמת נפש גדולה, ממילא הדלקת הנרות מוסיפה לכבוד השבת ולעונג השבת (ומכל מקום רצוי לכוון בברכת הדלקת הנרות גם על אור החשמל, ולהתכוון בשעת הדלקת התאורה החשמלית שתאורה זו מודלקת לכבוד שבת).