מלאכות דאורייתא ואיסור ספיחים
אילו מלאכות מותר לעשות בשדה לאחר שמוכרים אותו לנכרי? מדברי ספר התרומה (הלכות ארץ ישראל, עמ’ סג) עולה שבקרקע של נכרי מותר ליהודי לעשות גם מלאכות דאורייתא, וכך כתב האבני נזר (יו”ד, סימן תנ”ח), ואף הרב עובדיה יוסף (עיינו ילקוט יוסף שביעית עמ’ תרכז) פוסק שיש לנהוג כך בשעת הצורך.
עם זאת, רבים מן הרבנים שסמכו על היתר המכירה התנו זאת בכך שלא ייעשו בשדות מלאכות דאורייתא בידי ישראל, וכן כתב הרב קוק (שו”ת משפט כהן, סימן ע”א, ב-ג; שבת הארץ, פ”ח ה”ח; אגרות הראי”ה, ח”א, אגרת קצ”ח; שם, אגרת רל”ב):
הותנה מאיתנו שלא לנגוע אחר המכירה בשום מלאכה שהיא בבירור איסור מדאורייתא.
הרב זוין (“השמיטה”, לאור ההלכה [מהדורת תשס”ד] עמ’ קמד-קמה) כותב שלא ברורה הסיבה להגבלה זו, שהרי בכל מקרה שביעית בזמן הזה מדרבנן, ובכל זאת סוברים רבים שיש להחמיר בארבע המלאכות האסורות מהתורה שייעשו על ידי נכרי. לאור הגבלה זו, אי אפשר להתיר מלאכות דאורייתא בקרקעות שנמכרו בהיתר המכירה. כדי לבצע פעולות אלו יש לעשות אותן על ידי גוי.
לצערנו, במקרים רבים חקלאים זרעו בשמיטה כרגיל. מלבד האיסור שעליו עוברים החקלאים, מציאות זו גוררת דיון בשאלה האם הגידולים נאסרים באכילה? לדעת הרמב”ם (פ”ד הכ”ט), בתבואה שגדלה בקרקע של גוי אין איסור ספיחים, ולדעת מהר”י קורקוס (שם) התבואה מותרת גם אם ישראל זרע אותה. אולם לדעת הכסף משנה (שם), כאשר ישראל זרע את התבואה היא אסורה באיסור ספיחים, וכך פוסקים החזון איש (י’, ו) והגרש”ז אויערבך (מעדני ארץ, סימן ט’, סוף אות יא). עם זאת, הרב קוק (שבת הארץ, מבוא, י”א; פ”ד הכ”ט; פ”ח ה”ח) כותב שאין איסור ספיחים בירקות שגדלו בשדות של היתר המכירה, משום שמעיקר הדין ברור שמכירת הקרקע לגוי מתירה גם עשיית מלאכות דאורייתא בשדה. וכך מכריעים הרב עובדיה יוסף (ילקוט יוסף, שמיטה, עמ’ תצג) והרב ישראלי (חוות בנימין, ט’, יב), במיוחד כיום, ששביעית מדרבנן.
עם זאת, יש לציין שבהקשר זה ישנו הבדל גדול בין השמיטה בימינו לבין השמיטות הקודמות. בשמיטות הקודמות, מקומות רבים נזרעו על ידי יהודים. אולם במשך השנים האחרונות התרבו מאוד הפועלים הזרים בארץ, ובפרט בחקלאות, עד כדי כך שכיום רוב העובדים בחקלאות הם גויים (בקרקע שהיא בבעלות ישראל). מציאות זו טומנת בחובה היבטים חיוביים ביחס להיתר מכירה בשמיטה, כיוון שממילא המלאכות נעשות על ידי גויים ברוב המקומות (ואף מלאכות דרבנן נעשות ברוב המקומות על ידי גויים).
קדושת שביעית בפירות היתר מכירה
האם יש קדושת שביעית בגידולי היתר מכירה? באופן פשוט נראה שאין לנהוג קדושת שביעית בפירות היתר המכירה, משום שההיתר מבוסס על כך שקניין גוי מפקיע את קדושת השמיטה מן הקרקע ומפירותיה. ואכן, רוב הפוסקים שסומכים על היתר המכירה כותבים שאין צורך לנהוג קדושת שביעית בפירות אלו (שבת הארץ, פ”ח ה”ח; ילקוט יוסף, עמ’ תרלה).
עם זאת, הרב קוק כתב שראוי לנהוג קדושת שביעית גם בפירות מהיתר מכירה, משום שמטרת ההיתר היא רק הצלת החקלאות בארץ, ולכן בכל מה שאפשר להחמיר – יש להחמיר (שו”ת משפט כהן, סימנים ע”ה, פ”ו, פ”ז; אגרות הראי”ה, ח”א, אגרות ש”י, שי”ב, שי”ח; שם, ח”ב, אגרת ת’).
למעשה, מעיקר הדין אין צורך לשמור על קדושת שביעית בתוצרת היתר המכירה, אך יש המהדרים ומחמירים בכך. יש להדגיש כי מפירות אלו צריך להפריש תרומות ומעשרות, כיוון שגמר מלאכתם נעשה בדרך כלל על ידי ישראל (הרמ”א (יו”ד של”א, יט) כותב שפרט לתרומה גדולה, תרומת מעשר ומעשר ראשון, יש להפריש מפירות שביעית מעשר עני. הרב קוק (שו”ת דעת כהן, סימן רל”ט) והגרש”ז אויערבך (שו”ת מנחת שלמה, ח”א, סימן ל”ז) כותבים שטוב להפריש תחילה מעשר שני ולפדותו בלא ברכה, ואחר כך לומר “ואם צריכים מעשר עני בשנה זו, הרי מה שנקרא [קודם] בשם מעשר שני, יהיה מעשר עני”).
סחורה בפירות של היתר המכירה
סחורה בפירות שביעית כרוכה בכמה איסורים (איסור סחורה, מסירת דמי שביעית לעם הארץ, מדידה). מעיקר הדין, לפי השיטות הסומכות על היתר המכירה, איסורים אלו אינם חלים על גידולי היתר מכירה משום שאין בהם קדושת שביעית (שו”ת משפט כהן, סימן ע”ו; מעדני ארץ, סימנים ט’-י’). מי שסובר שהיתר המכירה לא מועיל, ובכל זאת רוצה לקנות פירות משדות אלו (מפני שלהלכה שמור ונעבד מותרים לאכילה), נמצא לכאורה בבעיה, משום שהוא מכשיל את המוכר בסחורה בפירות שביעית ובמדידתם, וכן הוא נותן דמי שביעית לעם הארץ. אולם הגרש”ז אויערבך (מעדני ארץ, הערות, סימן ז’; שם, סימן ח’ אות כג) הקל בכך:
נראה שמותר גם למחמירים לקנות פירות שביעית או ירקות דלא אסירי משום ספיחין מחנוונים שסומכים על ההיתר, ושוקלין ומודדין ועושין סחורה בפירות שביעית, ואין הלוקח מהם צריך לחשוש משום לפני עיוור… ואין בזה משום לפני עיוור ולא משום מסייע ידי עוברי עבירה, כיוון שגם חבירו יודע שיש אוסרים, אלא שהוא נוהג כהמתירים… דאפילו בכהאי גוונא שהנותן סובר שהוא ודאי אסור, ולפי דעתו מי שמתיר אינו אלא טועה – אפילו הכי שרי… ואף שלרגל התפשטות ההיתר יש הרבה חנוונים שלצערנו הגדול אינם יודעים מאומה מדיני שביעית, מכל מקום אם ברור הדבר שאלמלי היו יודעים היו שומעים ודאי למתירים – אין לחוש בזה משום נתינת מכשול.
סיכום
בפירות של היתר מכירה אין קדושת שביעית (לסומכים על ההיתר), אך יש מהדרים ונוהגים בהם קדושת שביעית.
גם מי שאינו סומך על היתר המכירה רשאי לקנות פירות של היתר המכירה (או ירקות בחודשים הראשונים) כיוון שאין בהם בעיה של ספיחים (אין חשש שנזרעו בשמיטה), וכן נוהגים להקל בהם בשמור ונעבד. גם בעיה של “לפני עיוור” או סיוע לעוברי עבירה לא קיימת, כיוון שהמוכרים שסומכים על היתר מכירה פועלים על פי היתר הלכתי, גם אם הקונה איננו מסכים להיתר זה.