המתארח בבית אחר – כיצד ידליק?

היכן יש להדליק כאשר מתארחים בבית אחר? כדי לברר שאלה זו יש לדון בשלושה נושאים: א. מהי הזיקה הנדרשת בין האדם לבית שבו הוא מתארח? ב. האם האורח יוצא ידי חובה בהדלקת בעל הבית (המארח) או בני משפחתו של האורח שמדליקים בביתם? ג. האם במקרה שהאורח יוצא ידי חובה בהדלקה אחרת הוא בכל זאת יכול להדליק בעצמו?

הקשר בין המדליק והבית

מנהג ישראל להדליק נרות בבית הכנסת. הריב”ש (סימן קי”א) פוסק שאין אדם יוצא ידי חובתו בהדלקה בבית הכנסת, ואפילו שליח הציבור שמדליק צריך לשוב ולהדליק בברכה בביתו, כיוון שמצוות ההדלקה צריכה להיות במקום המוגדר כ”ביתו” של המדליק. כך פוסקים גם הרמ”א (תרע”א, ז) והמשנה ברורה (ס”ק מה). הלכה זו מלמדת שנדרשת זיקה של המדליק אל הבית (מקום ההדלקה).

מהי רמת הקשר הנדרשת בין המדליק למקום ההדלקה? המשנה ברורה (תרע”ז, ס”ק יב) כותב שמי שאוכל אצל חברו אינו יכול להדליק אצלו ועליו להדליק בביתו הפרטי. כלומר, סעודה אקראית במקום מסוים אינה מגדירה את המקום כ”ביתו”, ועל כן אינו יוצא ידי חובת מצוות נר חנוכה. מאידך, לגבי אדם שנוסע לבית חמיו לכל ימי החנוכה הוא פוסק (ביאור הלכה שם ד”ה במקום שאוכל) שידליק בבית חמיו. מכאן, שכאשר אדם מתארח בבית מסוים (דהיינו אוכל וישן) במשך כל ימי החנוכה, הרי שהבית שבו הוא מתארח נחשב ביתו לצורך מצוות ההדלקה.

גם במצבי ביניים, כגון מי שישן לילה אחד מחוץ לביתו, כתבו הגרש”ז אויערבך (הליכות שלמה, תשרי-אדר, י”ד, יח), החזון איש (הובא בשלמי תודה, חנוכה, סימן כ”ג, ב) ופוסקים נוספים כותבים שגם כאשר מתארחים ללילה אחד אפשר להדליק בברכה (בכפוף לנאמר להלן).

למעשה, על מנת לקיים מצוות הדלקת נר חנוכה במקום מסוים, יש צורך בשני תנאים: א. המקום מוגדר כבית מבחינה פיזית. ב. למדליק יש זיקה למקום ההדלקה, כלומר, שלפחות יישן בבית זה לילה אחד.

הסתמכות האורח על הדלקה אחרת

גם אם נאמר שכאשר אדם ישן לילה אחד בבית אחר הוא צריך להדליק שם, עדיין יש לבחון האם בפועל הוא אכן מדליק שם, לאור השאלה השנייה – האם האורח יוצא ידי חובה בהדלקה אחרת (של בני משפחתו או של בעל הבית המארח)?

הגמרא (שבת כג ע”א) מתייחסת לחובת ההדלקה של אדם שמתארח בבית אחר ולאפשרויות שלו לצאת ידי חובה בהדלקה של אדם אחר:

אמר רב ששת: אכסנאי חייב בנר חנוכה. אמר רבי זירא: מריש כי הוינא בי רב, הוינא משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא; לבתר דנסיבנא איתתא – אמינא השתא ודאי לא צריכנא דקא מדלקי עלי בגו ביתא.

אם כן, רב ששת קובע שאורח (“אכסנאי”) חייב בנר חנוכה, ורבי זירא מתאר שתי דרכים אפשריות לצאת ידי חובת המצווה, כאשר בשתי הדרכים האורח אינו מדליק נרות בעצמו: א. השתתפות בפרוטה עם בעל הבית (כך נהג בהיותו רווק). ב. הסתמכות על הדלקת אשתו.

השתתפות בפרוטה

מה משמעותה של ההשתתפות בפרוטה? האם גם משפחה המתארחת בבית ההורים צריכה להשתתף בפרוטה כדי לצאת בהדלקת בעל הבית?

יש שכתבו שהשתתפות בפרוטה היא פעולה קניינית שמטרתה להקנות לאורח חלק מהשמן ובכך הוא שותף בהדלקה (ר”ן, פסחים ד ע”א מדפי הרי”ף ד”ה ומיהו איכא), אולם לדעת אחרונים רבים המטרה היא השתתפות בבית: נתינת הפרוטה הופכת את האורח לאחד מבני הבית (הגרש”ז אויערבך שו”ת מנחת שלמה, ח”ב, סימן נ”א). לאור דבריהם ייתכן שאם האורח יכול להפוך לאחד מבני הבית בדרך אחרת הוא לא יצטרך להשתתף בפרוטה כדי לצאת ידי חובה.

ואכן, כף החיים (תרע”ז, ס”ק ג) פוסק שאם האורח אינו נדרש לשלם עבור שהותו ואכילתו, אז “אין צריך ליתן פרוטה”, וכך נראה מדברי המשנה ברורה (ס”ק א), וכן כתב הרב עובדיה יוסף (שו”ת יחוה דעת, ח”ו, סימן מ”ג). נראה שבמקרה זה, שהאורח סמוך לגמרי על שולחן מארחו, הוא נחשב לאחד מבני הבית גם ללא שום תשלום. עם זאת, גם במקרה זה טוב שבעל הבית יזכה מעט מן השמן שבנרות לאורח (כף החיים שם).

הסתמכות על הדלקה בביתו

כאמור, רבי זירא הסתמך על הפתרון של השתתפות בפרוטה כל עוד לא היה נשוי. לאחר שהתחתן, הוא סמך על פתרון אחר – הדלקת אשתו בביתם. לאור זאת, אדם נשוי שמתארח בבית אחר, ואשתו נמצאת בביתם ומדליקה נרות – יוצא ידי חובה בהדלקת אשתו והוא לא צריך להדליק בעצמו (משנה ברורה ס”ק ב; ובתנאי שיודע בוודאות שאשתו אכן מדליקה).

דין זה נאמר בגמרא בהקשר של איש ואשתו, אולם במחזור ויטרי (רל”ח) נפסק שהמתארח במקום אחר יכול לצאת בהדלקת הוריו, כלומר: דין זה נכון לגבי כל אחד מבני הבית. וכך פוסק הרב אלישיב (פניני חנוכה, עמ’ קיח). בדומה, הרב עובדיה יוסף (שו”ת יחוה דעת, ח”ו, סימן מ”ג) פוסק שבחורי ישיבה ספרדים שלא נמצאים בביתם אינם צריכים להדליק בעצמם ואף לא להשתתף בפרוטה, ואם הם מהדרים להדליק יקפידו להדליק בלי ברכה (ומסתבר שהוא הדין לגבי חיילים ספרדים).

לכן למעשה, מי שמתארח אצל חברו יכול לסמוך על הדלקת הוריו (אך טוב שישתתף בפרוטה עם בעל הבית. ואם בעל הבית רוצה הוא יכול להקנות חלק בשמן במתנה לאורח, ואז אין צורך בהשתתפות בפרוטה בפועל (משנה ברורה ס”ק ג)).

האם האורח יכול להדליק בעצמו?

פעמים רבות, גם אם יש לאורח אפשרות לצאת ידי חובה באחת מהדרכים שהזכרנו, הוא רוצה להדליק נרות בעצמו, כפי שהוא רגיל בביתו. האם הוא יכול לעשות זאת?

שאלה זו תלויה בפשטות במחלוקת השולחן ערוך והרמ”א לגבי הדלקה ברמת “מהדרין מן המהדרין”. אורח ספרדי, הנוהג כשיטת השולחן ערוך שרק בעל הבית מדליק, אינו מדליק בעצמו ועליו לצאת ידי חובה בהדלקת בעל הבית (וישתתף בפרוטה) או בהדלקת בני משפחתו בביתם, ובדרך כלל אין לו אפשרות להדליק בעצמו בברכה (ראו להלן). לעומת זאת אורח אשכנזי שרוצה להדליק בעצמו במקום שבו הוא מתארח יכול להדליק על אף שמדליקים עליו בביתו ועל אף שהמארח מדליק, וכך אכן פוסק הרמ”א (תרע”ז, ג).

עם זאת, במקרה שאשתו של האורח מדליקה בביתם, המשנה ברורה (ס”ק טז) מביא מחלוקת אם יש בכוחו לקבוע שאינו יוצא בהדלקתה או לא, ולמעשה כתב שאין למחות ביד מי שמדליק בברכה, וטוב יותר לוודא שהאורח ידליק זמן קצר לפני שאשתו מדליקה בביתו (ואז בוודאי יכול להדליק בברכה).

הלכה למעשה

למנהג האשכנזים, המתארח בבית אחר ללילה אחד יכול ורצוי שידליק בברכה (רמ”א שם, משנה ברורה ס”ק ג וס”ק טז), ואם רוצה לסמוך על הדלקת הוריו – רשאי לעשות זאת מבלי להשתתף בפרוטה. בדומה, אם כל המשפחה מתארחת יחד בבית אחר, כולם יוצאים ידי חובה בהדלקת אב המשפחה המתארחת (הליכות שלמה, תשרי-אדר, י”ג, ז), אך מדין מהדרין מן המהדרין יש עניין שכל אחד מבני המשפחה המתארחת ידליק בעצמו.

למנהג הספרדים, צריך להבחין בין מצבים שונים:

1. כשבעל הבית מדליק – יכול לצאת ידי חובה בהדלקתו. אם סמוך על שלחנו בחינם, אינו צריך להשתתף בפרוטה, ואם משלם על השהייה עליו להשתתף בפרוטה וכך לצאת ידי חובה בהדלקתו.
2. אם אחד מבני משפחתו מדליק עליו בבית, אינו צריך להשתתף בפרוטה ולא להדליק במקום שנמצא (כך לדוגמא חייל מילואים סומך על הדלקת אשתו). אם בכל זאת הוא רוצה להדליק בעצמו – ידליק בלי ברכה.
3. אם הוא נמצא במקום שלא מדליקים בו, ובנוסף הוא יודע בוודאות שעדיין לא הדליקו בביתו והוא מדליק לפני כן – יכול להדליק בברכה, כיוון שבשעת ההדלקה הוא בוודאי חייב במצוות ההדלקה (חזון עובדיה, עמ’ קנ-קנא; הרח”ד הלוי, מקור החיים השלם, ח”ד, רכ”ז, כז; וניתן לתאם מראש בטלפון וכדומה שידליק לפניהם).