קיצור תפילת הימים הנוראים תשפ”א

תפילות הימים הנוראים חשובות לנו בכל שנה, אולם חשובות פי כמה השנה, בזמן מגפה, בזמן שיש אתגרים גדולים שעומדים בפני עם ישראל ובפני העולם כולו. למרות זאת, השנה נאלץ לצערנו לקצר בתפילה הנאמרת בציבור. שהות משותפת במקום אחד במשך שעות רבות מגבירה מאוד את הסיכוי להדבקה, וכמו כן, קשה מאוד לעטות מסכה במשך כל כך הרבה שעות. דבר זה נכון גם במנייני חצרות, ובפרט שהתנאים שם אינם נוחים, והשמש קופחת במהלך התפילה (ולכן כדאי להתפלל במנייני חצרות בשעה מוקדמת או אף בוותיקין). לכן כאמור נאלץ השנה לקצר בתפילת הציבור.

כיצד מקצרים?

נבאר מעט מהם העקרונות שעל פיהם ניתן לקצר את התפילה. שני הדברים המרכזיים שמאריכים את התפילה הם הפיוטים, וסלסול החזנים והמנגינות. האם אפשר לשנות את המנגינות או לקצר את הפיוטים?

מנגינות

הניגון והנעימה שבהם אומרים את התפילה אינם חובה הלכתית וניתן להתפלל ולצאת ידי חובה באופן מלא גם ללא מנגינות בכלל. אולם למעשה נראה שאין זה נכון לוותר על הניגון שבתפילה. דבר זה ניתן ללמוד מדברי המהרי”ל (הלכות יום כיפור, יא), הכותב שאסור לשנות את הניגונים הרגילים באותו מקום:

אמר מהר”י סג”ל, אין לשנות מנהג המקום בשום ענין אפילו בניגונים שאין מורגלים שם.

וכך נפסק ברמ”א (תרי”ט, א). טעם הדבר ברור: המנגינה עבורנו היא חלק מהתפילה (עיינו מגן אברהם ס”ק ז, ופמ”ג שם). לעיתים המנגינה היא שפותחת את הלב ומאפשרת לתפילה לחדור. אין ספק שאמירת “ונתנה תוקף” או “כל נדרי” ללא מנגינה לא יהיו בעלי השפעה עלינו ועל נפשנו באותה מידה.

לאור זאת אני מציע לצמצם את החזנות והמנגינות, פרט לדברים מרגשים שכולם אוהבים, אך לומר מנגינות מרכזיות וחשובות שמרגשות ומרוממות אותנו בתפילת הימים הנוראים, לדוגמה:

• מנגינות הקדישים יאמר החזן כרגיל.
• חזרת הש”ץ יאמר החזן במנגינה הרגילה אבל בצורה מהירה, ויוותר על מנגינות נוספות או שירים מיוחדים בחזרת הש”ץ (כמו “ובכן צדיקים”, “אתה בחרתנו” וכדומה).

פיוטים

הוספת פיוטים בברכות קריאת שמע ובחזרת הש”ץ היא מנהג קדום ביותר עוד מתקופת הגמרא (ואולי עוד קודם לכן). בין גאוני בבל הייתה מחלוקת אם יש בכך משום “המשנה ממטבע שטבעו חכמים” (ברכות מ:) או זוהי תוספת מקובלת ורצויה. מחלוקת זו נמשכה בין הראשונים ועד האחרונים (עיינו מגן אברהם ס”ח, ס”ק א). למעשה המנהג המקובל כיום ברוב קהילות אשכנז הוא לומר פיוטים בחזרת הש”ץ (אך הגר”א כלל לא היה אומר פיוטים בחזרת הש”ץ בימים נוראים), אם כי כיום אומרים מעט פיוטים ביחס לעבר (ראו הרחבה במחזור קורן לראש השנה, הרב דוד פוקס, עמ’ 664 והלאה). הפוסקים נחלקו

מכל מקום, גם לפי הדעות שראוי להוסיף פיוטים, ברור שהם אינם חלק הכרחי מהתפילה אלא רק תוספת. לכן, כאשר יש צורך לקצר את התפילה, כמו בשנה זו, ניתן לדלג על כל הפיוטים שבחזרת הש”ץ. מי שרוצה יכול לומר פיוטים אלו בביתו.

עם זאת, אף שניתן לוותר על כל הפיוטים, כדאי לומר חלק מהם ולא לוותר על כולם, כדי להמליך את הקב”ה (בראש השנה) ולבקש מחילה (ביום הכיפורים) בצורה עמוקה ואמיתית יותר, וגם כדי להעמיק עבורנו את תחושת הימים המיוחדים הללו ואת משמעותם.

באילו פיוטים נבחר?

לכאורה היה עדיף לבחור פיוטים השייכים יותר ליום. למשל, בראש השנה נאמר את הפיוט “ה’ מלך” (ניתן לומר רק חלק מהפיוט) או הפיוט “לא-ל עורך דין”. אולם נראה שיש פיוטים שחשובים יותר לקהל (ובמיוחד בזמן הזה) אף שאינם קשורים דווקא ליום. לדוגמה, הפיוט “ונתנה תוקף” הוא פיוט מאוחר יותר, אולם עבור אנשים רבים יש לו חשיבות גדולה, והוא רגע מרכזי עבורם בתפילה. לכן, כיוון שמצד הדין אין חובה בפיוטים, נראה שניתן לבחור לומר פיוט זה.

לפיוט זה יש משמעות מיוחדת במיוחד השנה. בתחילת השנה, בראש השנה תש”פ, כאשר אמרנו “ונתנה תוקף”, האם מישהו מאיתנו חשב שהקטע “מי ברעש ומי במגפה” יהפוך להיות כל כך רלוונטי? האם תחושת החיל והרעדה המתוארים בפיוט לא מפעמת בנו השנה, כשאנו מבינים כיצד עולמו יכול להתהפך ולהשתנות ברגע אחד?

בפיוט הזה אנו חשים – במיוחד כעת, מיהו בעל הבית האמיתי בעולם. עד לפני כמה חודשים הרגשנו שהעולם חזק ויציב, ופתאום – “תולה ארץ על בלימה”. אנו מבינים שיש מנהיג לעולם וחשים את הצורך להתפלל ולבקש על השנה שבפתח.

קיצור הפיוטים

גם פיוטים שנבחר לוותר עליהם, אם יש מספיק זמן – עדיף לא לוותר על כל הפיוט אלא לומר חלק ממנו, בתים בודדים מכל פיוט.

מנין שאפשר לקצר פיוטים? ובכן, כמעט כל הפיוטים שלנו היו ארוכים הרבה יותר במקור, אלא שהם קוצרו במהלך הדורות, ונביא לכך שלוש דוגמאות:

• המשפטים שאנחנו רגילים לומר אחרי ברכת “מחיה המתים”, חזן ואחריו הקהל (“ליושב תהילות”, “היום יכתב בספר הזכרונות” ועוד), הם בעצם משפטי פתיחה או פזמונים של פיוטים ארוכים, שבעבר היו אומרים את כולם וכיום אומרים רק קטע קצר מהם.
• בפיוט “מעשה א-להינו” היו אומרים בכל בית “מעשה א-להינו” ואחריו “מעשה אנוש”. במהלך הדורות הושמט החלק של “מעשה אנוש” (למעט הבית האחרון).
• בקהילות רבות נוהגים להפסיק באמצע את אמירת הפיוט “אמת מה נהדר” (וכך כתוב ברוב המחזורים).

לכן, גם בשנה זו, אף שאנו נאלצים לקצר את התפילה ולוותר על פיוטים, הרי שבמקום לוותר כליל על הפיוט עדיף לומר כמה בתים מן הפיוט, וכך גם נטעם את הטעם של המנגינות האהובות והמרטיטות.

באופן זה, תפילת שחרית איננה אורכת זמן רב, וגם לא חזרת הש”ץ. חזרת הש”ץ היא כמו התפילה בלחש, אלא שיש קדושה וכמה פיוטים.

למעשה

פיוטים קצרים – כדאי לומר את כל הפיוט בלחש (ללא מנגינה, או במנגינה מהירה).

פיוטים ארוכים – כדאי לומר שנים או שלושה בתים מכל פיוט, וכך “לטעום” את טעם הפיוט ואת טעם המנגינה שלו.

פיוטים שמשמעותיים לקהל – כדאי לומר, אך לבחור רק חלק מסוים מרגש במיוחד מתוך הפיוט שאותו יאמרו בנגינה, ויאמרו אותו פעם אחת בלי סלסולים ואריכות (לדוגמה: ישירו חלק מ”ונתנה תוקף” (אולי בדגש על “מי ברעש ומי במגפה”), אבל רק חלק מרכזי ורק פעם אחת).

קיצור תפילת מוסף

תפילת מוסף של ראש השנה היא תפילה מיוחדת – התפילה היחידה בשנה שיש בה תשע ברכות. שלוש הברכות האמצעיות בתפילה זו הן מלכויות, זכרונות ושופרות, שבכל אחת מהן מזכירים פסוקים הקשורים לנושא הברכה. האם ניתן לקצר ברכות אלו?

במסכת ראש השנה (לב.) נחלקו רבי יוחנן בן נורי וחכמים כמה פסוקים צריך לומר בכל ברכה. חכמים סבורים שיש לומר עשרה פסוקים, ואילו רבי יוחנן בן נורי סבור שבדיעבד די באמירת שלושה פסוקים. הגמרא (שם) פוסקת כרבי יוחנן בן נורי, ולכן סובר רש”י (לה. ד”ה אלא) שלכתחילה צריך לומר עשרה פסוקים בכל ברכה, ובדיעבד – שלושה.

אולם לדעת רבנו תם (תוספות שם ד”ה אילימא), מהגמרא עולה שמי שאומר “ככתוב בתורתך” מבלי להזכיר פסוקים יוצא ידי חובה, ורק אם התחיל להזכיר פסוקים חייב לומר לפחות שלושה פסוקים בכל ברכה. הר”ן (ח: מדפי הרי”ף ד”ה כיון שאמר) מסביר, שמעיקר הדין די באמירת שלושה פסוקים בכל ברכה (כדעת רבי יוחנן בן נורי), אבל במקום הפסוק ניתן לרמוז אליהם ולומר “ככתוב בתורתך, ככתוב בדברי קדשך, ככתוב על יד נביאיך”.

הרמ”א (תקצ”א, ד) פוסק שבדיעבד מי שלא אמר כלל את הפסוקים אלא רק “ובתורתך כתוב לומר וכו’” יצא ידי חובה בדיעבד. לכן, עקרונית ניתן היה לקצר את תפילת מוסף, לדלג על הפסוקים ולומר: “ככתוב בתורתך, ככתוב בדברי קדשך, ככתוב על יד נביאך”. עם זאת, למעשה מסתבר שאין בכך צורך ומדובר בקיצור לא משמעותי, ולכן יש לנהוג כך רק במצב חירום של ממש.

תפילות שחרית ברצף

ישנם בתי כנסת שיכולים להיכנס אליהם בכל פעם רק מספר מועט של מתפללים, והם צריכים להתפלל בכמה סבבים. במקרים אלו, ניתן להציע שכל מניין יתפלל שחרית וקריאת התורה בלבד, ויעשו כמה מניינים כאלו ברצף, עד סוף זמן תפילה.

בינתיים, אלו שסיימו להתפלל שחרית ולקרוא בתורה ילכו לביתם, ולאחר שיסתיימו מנייני שחרית הם יחזרו לבית הכנסת ויתחילו בסבב מנייני מוסף (ותקיעות ביום השני).

לגבי אכילה לפני תקיעות, לא נאריך כעת (הארכתי בעניין זה במקום אחר), ונציין רק את המסקנות: ביום הראשון, שאין בו תקיעות, יכולים לקדש לאחר תפילת שחרית ולאכול כרגיל. ביום השני ניתן לקדש אחרי תפילת שחרית ולאכול, אולם רק אכילה שאין בה קביעות סעודה (כלומר, לא יאכלו לחם ולא מזונות בשיעור גדול). אם קשה לדחות את הסעודה, במציאות שלנו ניתן לאכול סעודת חג ללא לחם, ויזכירו אחד לשני את התקיעות, ולאחר התקיעות יאכלו סעודה עם לחם (אין צורך בסעודה נוספת על לחם, כי היום השני הוא יום טוב ללא שבת).

חשוב להדגיש, שלכתחילה לא דוחים את התקיעות כל כך, וכל ההצעה הזו היא רק למציאות של קורונה, ולקהילה שאין לה מספיק מקום לעשות תפילות באופן רגיל לכולם.

הצעה מעשית לקיצור תפילות שחרית ומוסף בראש השנה בציבור
(לפי מנהג האשכנזים)

פסוקי דזמרה וקריאת שמע: יאמרו בבית ברכות השחר ופסוקי דזמרה, עד “המלך”  (ואם יש חשש שאנשים יפסיקו בדיבור, עדיף שיאמרו עד אחרי ישתבח). אחרי ישתבח יאמרו “שיר המעלות” בלחש (והש”ץ יאמר פסוק ראשון ואחרון בקול). חצי קדיש, קריאת שמע וברכותיה – כרגיל.

חזרת הש”ץ של שחרית (בשני הימים)

בחזרת הש”ץ צריך להקפיד לומר את כל שבע הברכות של התפילה וכן קדושה ללא דילוגים. החזן יאמר את חזרת הש”ץ במנגינה הרגילה אבל באופן מהיר, וללא מנגינות של שירים נוספים (פרט לדברים קצרים ומהירים, כמו “שמחה לארצך וששון לעירך”). ניתן לדלג על חלק מהפיוטים, הצעתנו – באופן הבא (כאשר יש הבדלים בין שני הימים, סדר התפילה של היום הראשון צבוע בתכלת וסדר התפילה של היום השני מסומן בכתום):

ברכת אבות: החזן יאמר מתחילת הברכה ועד “למען שמו באהבה”, ולאחר מכן יאמר: “מִסּוֹד חֲכָמִים וּנְבוֹנִים, וּמִלֶּמֶד דַּעַת מְבִינִים, אֶפְתְּחָה פִּי בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים, לְחַלּוֹת וּלְחַנֵּן פְּנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים וַאֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים”. מדלגים על הרשות (ביום הראשון – “יראתי בפצותי…”, ביום השני ידלגו על “אתיתי לחננך”) וימשיך: “זכרנו לחיים… ברוך אתה ה’ מגן אברהם”.

מחיה המתים: החזן יאמר מתחילת הברכה ועד סופה (כולל “מי כמוך אב הרחמים/הרחמן”) ללא הפיוט “תאלת זו”.

פיוטים: ביום השני החזן אומר: שֻׁלַּחְתִּי בְּמַלְאֲכוּת סֶגֶל חֲבוּרָה, שׁוֹמְרֵי אֱמוּנָתְךָ וּמְיַחֲדֶיךָ בְּמוֹרָא, שָׁפַכְתִּי שִׂיחַ לְבַקֵּשׁ עֲתִירָה, שְׁמַע ה’ קוֹלִי אֶקְרָא. אומרים “יִמְלֹךְ ה’ לְעוֹלָם אֱ-לֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ”, “וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל: א-ל נא”, ואת הפיוט “אַתָּה הוּא אֱ-לֹהֵינוּ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ”, עד סופו (בלחש, ללא מנגינה). “חַי וְקַיָּם נוֹרָא וּמָרוֹם וְקָדוֹשׁ”.

ביום הראשון: אומרים את הקטעים (לפי הנוסח לראש השנה שחל בשבת) “וּבְכֵן וַה’ פָּקַד אֶת שָׂרָה… שְׁמוֹ מְפָאֲרִים… (עד “וְהָיָה ה’ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. קָדוֹשׁ”), יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶֽדֶק… וְהוּא בְאֶחָד…”. לאחר מכן אומרים בתים נבחרים מהפיוט “אַדִּירֵי אֲיֻמָּה” (ה’ מֶלֶךְ): “אַדִּירֵי אֲיֻמָּה… דּוֹהֲרֵי דוֹלְקִים… תּוֹמְכֵי תְהִלּוֹת”. לאחר מכן אומרים את הפיוט “לאל עורך דין” (החזן יאמר בניגון רק את תחילת הפיוט וסיומו, והקהל יאמר את כל הפיוט בלחש).

ביום השני: אומרים את הקטעים (לפי הנוסח ליום שני של ראש השנה שחל ביום ראשון) “תָּעִיר וְתָרִיעַ… מֶלֶךְ מְמַלֵּט מֵרָעָה… מֶלֶךְ זְכֹר אֲחוּז קֶרֶן… שֶׁבַח מִגְדַּל עוֹז… אָדוֹן אִם מַעֲשִׂים אֵין בָּנוּ… הֵן לֹא יַאֲמִין בִּקְדוֹשָׁיו…”. לאחר מכן אומרים בתים נבחרים מהפיוט “מֶלֶךְ עֶלְיוֹן“: “אַמִּיץ הַמְנֻשֵּׂא… גִּבּוֹר בִּגְבוּרוֹת… שׁוֹמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים…”, מדלגים לסוף הפיוט, סוגרים את הארון ואומרים “מֶלֶךְ אֶבְיוֹן” (שני הבתים), פותחים את הארון ואומרים: “אֲבָל מֶלֶךְ עֶלְיוֹן… “. לאחר מכן אומרים בתים נבחרים מהפיוט “כָּל שִׁנְאַנֵּי שַׁחַק” (“ה’ מֶלֶךְ”): “כָּל שִׁנְאַנֵּי שַׁחַק… כָּל מַלְאֲכֵי מַעְלָה… כָּל חַשְׁמַלֵּי זִקִּים…”. [בקהילות רבות לא אומרים “לאל עורך דין” בשחרית אלא במוסף].

אומרים קדושה וממשיכים את חזרת הש”ץ ללא דילוגים, במנגינה מהירה.

אבינו מלכנו: כל אחד אומר בלחש, החזן אומר בקול רק את המשפט הראשון והאחרון.

קדיש תתקבל: החזון יאמר בניגון.

שיר של יום, לדוד ה’ אורי וישעי, קדיש יתום.

קריאת התורה

מוציאים ספר תורה. ביום השני אומרים י”ג מידות, לאחר מכן קוראים בתורה (ניתן לעשות “מי שברך” קצר – “מי שברך את האבות הוא יברך את הבנים ונאמר אמן”) ומפטירים. ביום הראשון מדלגים על “יקום פורקן” ואומרים רק “מי שברך אבותינו… הוא יברך את כל הקהל הקדוש הזה…”. תפילה לשלום המדינה (אפשר לומר רק את ההתחלה והסוף), מי שברך לחיילי צה”ל.

תקיעת שופר (ביום השני)

אומרים למנצח לבני קרח מזמור (ניתן לומר פעם אחת בלבד).[1] הש”ץ יאמר “מִן הַמֵּצַר…” בקול, ואת שאר הפסוקים יאמרו כל הקהל בלחש (“קוֹלִי שָׁמָעְתָּ… רֹאש דְּבָרְךָ אֱמֶת… עֲרוֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב… שָׂשׂ אָנֹכִי… טוּב טַעַם וָדַעַת… נִדְבוֹת פִּי…”. ברכות תקיעת שופר ותקיעת שופר כרגיל. אחרי התקיעה אומרים את הפסוקים “אַשְׁרֵי הָעָם… בְּשִׁמְךָ יְגִילוּן… כִּי תִפְאֶרֶת…”, ולאחר מכן אשרי והחזרת ספר תורה (מקצרים בניגונים).

תפילת מוסף

הנני העני ממעש: הש”ץ יאמר רק את המשפטים הבאים בקול, ואת השאר יאמר בזריזות בלחש:

הִנְנִי הֶעָנִי מִמַּעַשׂ נִרְעַשׁ וְנִפְחַד מִפַּחַד יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, בָּאתִי לַעֲמֹד וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שְׁלָחוּנִי… כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה:

לאחר מכן יאמרו קדיש ויתפללו תפילת לחש.

חזרת הש”ץ: בחזרת הש”ץ צריך להקפיד לומר את כל תשע הברכות של התפילה וכן קדושה ללא דילוגים. החזן יאמר את חזרת הש”ץ במנגינה הרגילה אבל באופן מהיר, וללא מנגינות של שירים נוספים (כמו בשחרית). ניתן לדלג על חלק מהפיוטים, הצעתנו – באופן הבא:

ברכת אבות: החזן יאמר מתחילת הברכה ועד “למען שמו באהבה”, ולאחר מכן יאמר (ביום הראשון. ביום השני בכל מקרה אין תוספות ופיוטים עד אחרי ברכת מחיה המתים): “מִסּוֹד חֲכָמִים וּנְבוֹנִים, וּמִלֶּמֶד דַּעַת מְבִינִים, אֶפְתְּחָה פִּי בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים, לְחַלּות וּלְחַנֵּן פְּנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים וַאֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים”, ידלג על הרשות “אופד מאז…” וימשיך: “זכרנו לחיים… ברוך אתה ה’ מגן אברהם”.

מחיה המתים: החזן יאמר מתחילת הברכה ועד סופה (כולל “מי כמוך אב הרחמים/הרחמן”) ללא הפיוט “תפן במכון”.

פיוטים: ביום הראשון אומרים “יִמְלֹךְ ה’ לְעוֹלָם אֱ-לֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ”, “וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל: א-ל נא”, ואת הקטעים: “אֵל אֱמוּנָה… אִם לֹא לְמַעֲנוֹ…”. לאחר מכן אומרים בתים נבחרים מהפיוט “מֶלֶךְ עֶלְיוֹן“: “אֵל דָּר בַּמָּרוֹם… גִּבּוֹר לְהָקִים… הַמְדַבֵּר בִּצְדָקָה… זוֹכֵר צוּרִים…”, מדלגים לסוף הפיוט, “מֶלֶךְ עֶלְיוֹן, שֵׁנָה אֵין לְפָנָיו…”, סוגרים את הארון ואומרים “מֶלֶךְ אֶבְיוֹן…”, פותחים את הארון ואומרים: “אֲבָל מֶלֶךְ עֶלְיוֹן…”.

ביום השני אומרים את הפיוט “לאל עורך דין” (החזן יאמר בניגון רק את תחילת הפיוט וסיומו, והקהל יאמר את כל הפיוט בלחש).

אומרים את הפיוט “וּנְתַנֶּה תֹּקֶף” (עקב מרכזיותו של הפיוט, כדאי לשיר חלקים מתוכו, אך רק מנגינה מרכזית ובלי חזרות). בסיום הפיוט אומר קדושה וממשיכים בחזרת הש”ץ (כל הקטעים בחזרת הש”ץ שאינם נאמרים בתפילת עמידה (כמו “חמול על מעשיך”) והם למעשה תוספת (פיוטים או סליחות), החזן לא צריך לומר בקול, וכולם יכולים לומר בשקט. אך כדאי שהחזן יאמר את ההתחלה והסוף של הקטעים, או שיאמר בקול קטעים קצרים ומרגשים).

את הפיוט “וְכֹל מַאֲמִינִים” יאמרו כולם בלחש, והחזן יאמר את המשפט הראשון והאחרון בקול (אם אין זמן, כולם יאמרו את רק המשפט הראשון והאחרון בקול, וימשיכו הלאה). את הפיוט “וְיֶאֱתָיוּ כֹל לְעָבְדֶךָ” יאמרו כולם בלחש, ואם אין זמן – ידלגו.

עלינו לשבח: ניתן להזדרז במנגינה (כולם כורעים כרגיל).

“הֱיֵה עִם פִּיפִיּוֹת“: הש”ץ יאמר את המשפט הראשון בקול, ואת ההמשך יאמרו כולם בלחש.

“אוֹחִילָה לָאֵל“: הש”ץ יאמר כרגיל, אבל בלי להאריך במנגינות.

ברכת מלכויות: החזן ממשיך בחזרת הש”ץ בברכת מלכויות, בצורה מהירה, ויוותר על מנגינות נוספות או שירים מיוחדים. לאחר סיום הברכה ביום השני תוקעים בשופר, אומרים “היום הרת עולם” (בשני הימים. ניתן לומר בלחש) ואחר כך אומרים “ארשת שפתינו” (ביום השני. ניתן לומר בלחש).

ברכת זכרונות: החזן ממשיך בחזרת הש”ץ כמו בברכת מלכויות (במהירות ובלי מנגינות נוספות). בסיום הברכה ביום השני תוקעים בשופר, אומרים “היום הרת עולם” (בשני הימים. ניתן לומר בלחש) ואחר כך אומרים “ארשת שפתינו” (ביום השני. ניתן לומר בלחש).

ברכת שופרות: החזן ממשיך בחזרת הש”ץ כמו בברכות הקודמות (במהירות ובלי מנגינות נוספות). בסיום הברכה ביום השני תוקעים בשופר, אומרים “היום הרת עולם” (בשני הימים. ניתן לומר בלחש) ואחר כך אומרים “ארשת שפתינו” (ביום השני. ניתן לומר בלחש).

מסיימים את חזרת הש”ץ (כולל הפיוט “היום תאמצנו“).

קדיש תתקבל (בניגון).

ביום השני תוקעים שלושים קולות (אם לא תקעו בתפילת לחש).

אין כא-להינו.

ביום השני תוקעים עשרה קולות.

עלינו לשבח.

 

 

 

 

 

 

 

הצעה מעשית לקיצור תפילת יום הכיפורים בציבור בשנה זו
(לפי מנהג האשכנזים)

כפי שכתבנו לגבי ראש השנה, בשנה זו ראוי לקצר בתפילה הנאמרת בציבור. שהות משותפת במקום אחד במשך שעות רבות מגבירה מאוד את הסיכוי להדבקה, וכמו כן, קשה מאוד לעטות מסכה במשך כל כך הרבה שעות. דבר זה נכון גם במנייני חצרות, ובפרט שהתנאים שם אינם נוחים, והשמש קופחת במהלך התפילה (ולכן כדאי להתפלל במנייני חצרות בשעה מוקדמת או אף בוותיקין). בנוסף לכל אלו כמובן ישנו את הצום שמקשה על תפילה ארוכה בסיטואציה כזו. לכן כאמור ראוי השנה לקצר בתפילת הציבור.

העקרונות שעל פיהם מקצרים את התפילה ביום הכיפורים הם (פירוט לגבי עקרונות אלו ראו לעיל, בקיצור התפילה בראש השנה): התפילה עצמה (פסוקי דזמרה, קריאת שמע וברכותיה, קריאת התורה, תפילות העמידה וכו’) נאמרת ללא דילוגים. הפיוטים והמנגינות, שהם היוצרים את עיקר האריכות בתפילה, נמצאים בסדר עדיפות אחרון וניתן לקצר בהם. אולם המלצתנו לא לדלג עליהם לגמרי מפני שהם משמעותיים מאוד מצד ההשפעה על הנפש ועל הכוונה. לכן:

• ניגון של קדיש וחזרת הש”ץ וכדומה – כרגיל (אבל יותר מהיר).
• שירים נוספים בחזרת הש”ץ וכדומה – לוותר.
• פיוטים – מצד הדין כאמור ניתן לוותר על כל הפיוטים, ולכן בהתאם לזמן נדלג על חלק מהפיוטים. עם זאת, רצוי לומר פיוטים מרכזיים בתנאים הבאים: 1. פיוטים ארוכים – לומר רק כמה בתים. 2. פיוטים שהמנגינה שלהם גורמת אריכות, עדיף שהציבור יאמר בלחש וללא מנגינה (כל הקטעים בחזרת הש”ץ שאינם נאמרים בתפילת עמידה (כמו “חמול על מעשיך”) הם למעשה פיוטים, ולכן החזן לא צריך לומר אותם בקול אלא כולם יכולים לומר בשקט). 3. פיוטים שמשמעותיים לציבור – לומר במלואם, ובניגון במקומות חשובים בפיוט (וללא חזרות על הניגון).

לאור עקרונות אלו, אנו מציעים לקצר את התפילה באופן הבא:

ליל יום הכיפורים

מתפללים כרגיל. הסליחות שלאחר תפילת עמידה יאמרו בלחש (ולא במנגינה), כל אחד בעצמו, כדי לקצר (וישירו רק מעט פיוטים שמשמעותיים לציבור, כגון “כי הנה כחומר ביד היוצר”).

תפילת שחרית

פסוקי דזמרה וקריאת שמע: יאמרו בבית ברכות השחר ופסוקי דזמרה, עד “המלך” (ואם יש חשש שאנשים יפסיקו בדיבור, עדיף שיאמרו עד אחרי ישתבח). אחרי ישתבח יאמרו “שיר המעלות” בלחש (והש”ץ יאמר פסוק ראשון ואחרון בקול). חצי קדיש, קריאת שמע וברכותיה – כרגיל.

חזרת הש”ץ: בחזרת הש”ץ צריך להקפיד לומר את כל שבע הברכות של התפילה וכן קדושה ללא דילוגים. החזן יאמר את חזרת הש”ץ במנגינה הרגילה אבל באופן מהיר, וללא מנגינות של שירים נוספים (פרט לדברים קצרים ומהירים, כמו “שמחה לארצך וששון לעירך”). ניתן לדלג על חלק מהפיוטים (ראו בתפילת ראש השנה, מדוע ניתן לדלג על פיוטים ובאיזה אופן), הצעתנו – באופן הבא:

ברכת אבות: החזן יאמר מתחילת הברכה ועד “למען שמו באהבה”, ולאחר מכן יאמר: “מִסּוֹד חֲכָמִים וּנְבוֹנִים, וּמִלֶּמֶד דַּעַת מְבִינִים, אֶפְתְּחָה פִּי בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים, לְחַלּוֹת וּלְחַנֵּן פְּנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים וַאֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים”. ידלג על הרשות “אמיך נשאתי…” וימשיך: “זכרנו לחיים… ברוך אתה ה’ מגן אברהם”.

מחיה המתים: החזן יאמר מתחילת הברכה ועד סופה (כולל “מי כמוך אב הרחמים/הרחמן”) ללא הפיוט “תאוות נפש”.

פיוטים: אומרים “יִמְלֹךְ ה’ לְעוֹלָם אֱ-לֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ”, “וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל: א-ל נא”, ואת הפיוט “אַתָּה הוּא אֱ-לֹהֵינוּ בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ”, עד סופו (בלחש, ללא מנגינה). “חַי וְקַיָּם נוֹרָא וּמָרוֹם וְקָדוֹשׁ”. לאחר מכן אומרים את הקטעים “אָנָּא סְלַח נָא… אָנָּא רַחוּם כַּפֵּר… מֶלֶךְ שׁוֹכֵן עַד… מֶלֶךְ מַאֲזִין שַׁוְעָה… הַיּוֹם יִכָּתֵב בְּסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת…”. לאחר מכן אומרים את הבתים הראשונים של הפיוט “אִמְרוּ לֵא-לֹהִים“: “אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל כֹּחַ… בּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָיו…”. וממשיכים לשני הבתים הראשונים של הפיוט “מַעֲשֵׂה אֱ-לֹהֵינוּ”: “אֵין מִי בַשַּׁחַק יַעֲרָךְ לוֹ… הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ… “, מדלגים לסוף הפיוט, סוגרים את הארון ואומרים: “מַעֲשֵׂה אֱנוֹשׁ…”, פותחים את הארון ואומרים: “אֲבָל מַעֲשֵׂה אֱ-לֹהֵינוּ…”.

לאחר מכן אומרים את הפיוטים “על ישראל אמונתו” ו”האדרת והאמונה” ללא מנגינה, בלחש (אפשר כמובן לומר חלק מהפיוט במנגינה). אומרים את הקטעים “לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת… זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים…”, ולאחר מכן אומרים את הפיוט “לא-ל עורך דין” (פיוט זה שייך ביסודו לראש השנה, ולכן ניתן לדלג עליו. אך אם יש זמן ניתן לאומרו בלחש, והחזן יאמר את הבית האחרון בקול).

לאחר מכן אומרים קדושה וממשיכים את חזרת הש”ץ ללא דילוגים עד הסליחות (כל הקטעים בחזרת הש”ץ שאינם נאמרים בתפילת עמידה (כמו “חמול על מעשיך”) והם למעשה תוספת (פיוטים או סליחות), החזן לא צריך לומר בקול, וכולם יכולים לומר בשקט. אך כדאי שהחזן יאמר את ההתחלה והסוף של הקטעים, או שיאמר בקול קטעים קצרים ומרגשים).

סליחות: אם יש זמן, כדאי לומר את כל הסליחות מתחילתן ועד “למחילת חטא ולסליחת עוון ולכפרת פשע”, כולל הווידוי (“אשמנו” ו”על חטא”) – בלחש, והחזן יאמר משפט אחרון בכל יחידה (אם הדבר מתאפשר, החזן יאמר “שמע קולנו” או חלק אחר שחשוב לקהל – בקול). אם אין זמן – ניתן להתחיל מ”שמע קולנו” (ולומר ברציפות עד “למחילת חטא ולסליחת עוון ולכפרת פשע”).

מדלגים על הפיוט “יום אשר אשמנו”, והחזן מתחיל “א-להינו וא-להי אבותינו מחל לעוונותינו ביום הכיפורים הזה”, ומסיים את חזרת הש”ץ.

אבינו מלכנו: כל אחד אומר בלחש, החזן אומר בקול רק את המשפט הראשון והאחרון.

קדיש תתקבל: החזון יאמר בניגון.

קריאת התורה ויזכור

מוציאים ספר תורה ואומרים י”ג מידות, לאחר מכן קוראים בתורה (ניתן לעשות “מי שברך” קצר – “מי שברך את האבות הוא יברך את הבנים ונאמר אמן”). הפטרה, תפילה לשלום המדינה (אפשר לומר רק את ההתחלה והסוף), מי שברך לחיילי צה”ל, יזכור (ניתן לומר את כל ה”יזכור” בשקט, ומבלי ששאר הקהל יצא), אשרי.

תפילת מוסף

הנני העני ממעש: הש”ץ יאמר רק את המשפטים הבאים בקול, ואת השאר יאמר בזריזות בלחש:

הִנְנִי הֶעָנִי מִמַּעַשׂ נִרְעַשׁ וְנִפְחַד מִפַּחַד יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, בָּאתִי לַעֲמֹד וּלְהִתְחַנֵּן לְפָנֶיךָ עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שְׁלָחוּנִי… כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה:

לאחר מכן יאמרו קדיש ויתפללו תפילת לחש.

חזרת הש”ץ: בחזרת הש”ץ צריך להקפיד לומר את כל שבע הברכות של התפילה וכן קדושה ללא דילוגים. החזן יאמר את חזרת הש”ץ במנגינה הרגילה אבל באופן מהיר, וללא מנגינות של שירים נוספים (כמו בשחרית). ניתן לדלג על חלק מהפיוטים, הצעתנו – באופן הבא:

ברכת אבות: החזן יאמר מתחילת הברכה ועד “למען שמו באהבה”, ולאחר מכן יאמר: “מִסּוֹד חֲכָמִים וּנְבוֹנִים, וּמִלֶּמֶד דַּעַת מְבִינִים, אֶפְתְּחָה פִּי בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים, לְחַלּות וּלְחַנֵּן פְּנֵי מֶלֶךְ מוחֵל וְסולֵחַ לַעֲוֹנִים”. ידלג על הרשות “שושן עמק איומה…” וימשיך: “זכרנו לחיים… ברוך אתה ה’ מגן אברהם”.

מחיה המתים: החזן יאמר מתחילת הברכה ועד סופה (כולל “מי כמוך אב הרחמים/הרחמן”) ללא הפיוט “יום מימים”.

פיוטים: אומרים “יִמְלֹךְ ה’ לְעוֹלָם אֱ-לֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ”, “וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל: א-ל נא”, ואת הקטעים: “נֵחָשֵׁב כְּצָג בְּאִיתוֹן… הַיּוֹם בְּפָתְחֲךָ סְפָרִים… מַשְׂטִין בְּכֶבֶל אֱסֹר… אֶת לַחֲשִׁי עֲנֵה נָא… אָדוֹן לְקוֹל עַמֶּךָ…”. לאחר מכן אומרים בתים נבחרים מתוך הפיוט “אִמְרוּ לֵא-לֹהִים“: “אֵ-ל מֶלֶךְ בְּעוֹלָמוֹ… בָּרוּךְ וּמְהֻלָּל בְּרֹב גָּדְלוֹ… תַּקִּיף אֱ-לֹהֵי עוֹלָם…”, וממשיכים לשני הבתים הראשונים של הפיוט “מַעֲשֵׂה אֱ-לֹהֵינוּ”: “אַדִּיר בְּוִעוּדוֹ… הַמַּכִּיר עוֹלְמֵי עַד…”, מדלגים לסוף הפיוט, סוגרים את הארון ואומרים: “מַעֲשֵׂה אֱנוֹשׁ…”, פותחים את הארון ואומרים: “אֲבָל מַעֲשֵׂה אֱ-לֹהֵינוּ…”.

אומרים את הקטעים “לְיוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת… זֶה אֶל זֶה שׁוֹאֲלִים…”, ואומרים את הפיוט “וּנְתַנֶּה תֹּקֶף” (עקב מרכזיותו של הפיוט, כדאי לשיר חלקים מתוכו). בסיום הפיוט אומר קדושה וממשיכים בחזרת הש”ץ. את הפיוט “וְכֹל מַאֲמִינִים” יאמרו כולם בלחש, והחזן יאמר את המשפט הראשון והאחרון בקול (אם אין זמן, כולם יאמרו את רק המשפט הראשון והאחרון בקול, וימשיכו הלאה). את הפיוט “וְיֶאֱתָיוּ כֹל לְעָבְדֶךָ” יאמרו כולם בלחש, ואם אין זמן – ידלגו.

עלינו לשבח: ניתן להזדרז במנגינה (כולם כורעים כרגיל).

“הֱיֵה עִם פִּיפִיּוֹת“: הש”ץ יאמר את המשפט הראשון בקול, ואת ההמשך יאמרו כולם בלחש.

“אוֹחִילָה לָאֵל“: הש”ץ יאמר כרגיל, אבל בלי להאריך במנגינות.

סדר העבודה: אם אין זמן, ניתן לדלג על הקטע הראשון המתאר את בריאת העולם, מ”אתה כוננת” עד “סליחת העוון נתת”, ולהתחיל מ”תחת אהרן” (ובנוסח אשכנז לדלג על הקטע “אמיץ כח” עד “ואין דופי”, ולהתחיל מ”לשרתך אוית לוי איש חסידך”). את סדר העבודה ניתן לומר בלחש, כל אחד בעצמו, והש”ץ יאמר משפטים אחרונים בקול (כגון “סמך שתי ידיו עליו והתוודה”).במקומות שבהם צריך לכרוע (“והכהנים…”), החזון יאמר את ההתחלה בקול (מבלי להאריך יותר מדי) ואז כולם יכרעו יחד. את הקטע “וכך היה מונה: אחת, אחת ואחת…” ניתן לומר במנגינה אך ללא עיכוב. את הפיוט “אמת מה נהדר” (ובכן מה נהדר היה כהן גדול) אפשר לשיר עד הבית “ככוכב הנוגה” (וממילא קהילות רבות לא היו אומרות את ההמשך).

סליחות ותחינות: יאמרו את הפיוט “אשרי עין ראתה כל אלה” (עד “לא תודה ולא תמידים”), ומשם לדלג ל”זכור רחמיך ה’ וחסדיך” ולהמשיך בלחש (ניתן לדלג על הפיוט של עשרת הרוגי מלכות ניתן לדלג, אבל בדרך כלל פיוט זה חשוב לקהל ולכן ניתן לאומרו בלחש). ממשיכים “זכור לנו ברית אבות” ואומרים ברצף עד “ולכפרת פשע” (כולל “שמע קולנו” וכל נוסח הווידוי כרגיל, אך ללא עיכובים ומנגינות). מדלגים על הפיוט “יום אתא לכפר פשעי ישנה”, והחזן ממשיך “”א-להינו וא-להי אבותינו מחל לעוונותינו ביום הכיפורים הזה”, ומסיים את חזרת הש”ץ (כולל הפיוט “היום תאמצנו“).

תפילת מנחה

קוראים בתורה ומפטירים בספר יונה, ולאחר מכן מתפללים תפילת לחש.

חזרת הש”ץ: החזן אומר את המשפט “מִסּוֹד חֲכָמִים…”, אולם פרט לכך מדלגים על הפיוטים שבברכת אבות ובברכת מחיה המתים. אומרים “יִמְלֹךְ ה’ לְעוֹלָם אֱ-לֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ”, “וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל: א-ל נא”, ומכאן ועד סוף חזרת הש”ץ כדאי לומר הכל, אבל ללא מנגינות מאריכות. את כל החלקים שאינם חלק מחזרת הש”ץ אלא פיוטים וסליחות, החזן לא צריך לומר בקול, וכל הקהל יכול לומר בשקט (כדאי שהחזן יאמר את ההתחלה והסוף של כל חלק).

תפילת נעילה

אומרים אשרי, ובא לציון ומתפללים תפילת לחש.

חזרת הש”ץ: החזן אומר את המשפט “מִסּוֹד חֲכָמִים…”, אולם פרט לכך מדלגים על הפיוטים שבברכת אבות ובברכת מחיה המתים. אומרים “יִמְלֹךְ ה’ לְעוֹלָם אֱ-לֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּיָהּ”, “וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל: א-ל נא”, ומכאן והלאה ממשיכים ללא דילוגים בכלל, אבל ניתן להזדרז במנגינות.

עם זאת, אם יש אפשרות להתפלל תפילת נעילה כרגיל (מבחינת הציבור ומבחינת מקום התפילה ומזג האוויר), מבלי לפגוע בתפילה או במנגינות – טוב להתפלל תפילה זו ללא דילוגים וללא קיצורים. די לנו שקיצרנו את התפילות ואת המנגינות בכל החג, וטוב לסיים מתוך עוצמה!

 

[1] שייכות מזמור זה לראש השנה הוזכרה במסכת סופרים (י”ט, ב), אולם לא בהקשר של התקיעות. רק במאות השנים האחרונות התקבל המנהג לאומרו שבע פעמים לפני התקיעות, ויש לכך רמזים על פי קבלה. ערוך השולחן (תקפ”ה, ד) כותב שכיוון שמזמור “למנצח” אינו נאמר מצד הדין, לכן כשיש חשש לקלקולים יש מקום לדלג עליו. לכן, על אף שבשנים כתיקונן אומרים את המזמור שבע פעמים, הרי שבשנה זו נסתפק באמירתו פעם אחת.