כיריים – ב

בפינה ‘כיריים – א’ עסקנו בשאלה האם ניתן להשתמש באותן כיריים לבשרי וחלבי. ראינו שרוב עם ישראל נוהגת להשתמש במערכת כיריים אחת, אולם יש המהדרים להשתמש בכיריים נפרדות או בלהבה נפרדת לכל מין. ישנן בעיות נוספות שעלולות להתעורר בזמן השימוש בכיריים (האמור להלן עוסק בכיריים של גז; בכיריים חשמליות נעסוק בעז”ה בפינה נפרדת).

סירים המונחים אחד ליד השני

כאשר מבשלים מאכל חלבי ובסמוך לו מונח סיר בשרי, אם שני הסירים מכוסים אין בכך בעיה. אך אם סיר אחד נמוך מן השני, ואיננו מכוסה, הרי שהאדים מסיר זה עשויים להגיע לסיר השני, והדבר עלול להיות בעייתי (עיין שו”ע יו”ד צ”ב, ח).

לכן, כדאי להרחיק סירים משני מינים (בשרי וחלבי) זה מזה או לכסות אותם (ולכל הפחות את הסיר הנמוך מביניהם).

התזה

כאשר מטגנים מאכל חלבי או בשרי, צריך להיזהר שלא יהיה באותה שעה סיר מהמין הנגדי על הכיריים. מה הטעם לכך?

אם נפלה טיפה בשרית לתוך מאכל חלבי, אזי אם היא בטלה בששים – התבשיל והסיר כשרים. אם טיפה בשרית ניתזה על סיר חלבי מבחוץ, אם היא נפלה כנגד מקום שיש בו תבשיל (כלומר, באותו גובה שבו פגעה הטיפה מבחוץ, יש תבשיל בתוך הסיר), התבשיל אמנם כשר לאכילה אם הטיפה בטלה בששים, אבל צריך להכשיר את הסיר (שו”ע יו”ד צב, ה, ש”ך ס”ק יט). אם ההתזה היא שלא כנגד התבשיל, זהו מקרה חמור יותר, שבו בוודאי צריך להכשיר את הסיר.

נמצא, שבמקרה של התזה על דפנות הסיר צריך בדרך כלל להכשיר את הסיר. לכן חשוב מאוד לדאוג מראש שבשעת טיגון מאכל בשרי לא יהיה בסמוך סיר חלבי (ולהפך), משום שפעמים רבות טיפות שמן ניתזות על הסיר והוא עלול להיטרף (למעשה כדאי לשאול רב בכל מקרה לגופו, מפני שלעתים יש מקום להקל: למשל, כאשר ניתזו רק טיפות מועטות, והסיר שעליו ניתזה הטיפה קר, ניתן להקל בדיעבד ולא להכשיר את הסיר (על פי חכמת אדם, ועוד)).

המגש התחתון של הכיריים

המגש התחתון של הכיריים הוא טרף, משום שנופלים עליו מאכלי בשר ומאכלי חלב רותחים. לכן, אם נופל אוכל על המגש – צריך לזרוק אותו. ואמנם לעתים המגש התחתון אינו בן יומו (כגון שלא השתמשו בכיריים ב-24 השעות האחרונות), והוא נקי או שאין בו שאריות מהמין ההפוך, אך כהוראה כללית צריך להתרגל להחמיר בכך, אלא אם כן יודעים בוודאות שהמציאות היתה אחרת.

אין לצלות או לחמם מאכלים (יבשים, כגון חציל או פיתה וכדומה) ישירות על החצובות (גם אם החצובה יבשה), כיוון שייתכן שיש מקומות בחצובה שיש בהם טעם בלוע שלא נשרף, והמאכל בולע מהטעם הזה אף על פי שהוא יבש (שו”ע יו”ד, קה, ז; ש”ך שם ס”ק כג). לכן, גם אם החצובה נקייה הדבר בעייתי, ובוודאי אם יש עליה שאריות.

שפיכת מים רותחים על הכיריים

שלוש פעמים כתבה התורה “לא תבשל גדי בחלב אמו”. למדו מכאן חכמים, שישנו איסור גם בבישול בשר בחלב, גם באכילת בשר בחלב מבושלים וגם בהנאה מהם.

הרמ”א (יו”ד פז, ו) כתב שנזהרים שלא לחתות מתחת לקדירה בבית הגוי, כיוון שמבשלים שם לעתים בשר ולעתים חלב, ואם חותה מתחת לקדירה, הרי שהוא מבשל בשר בחלב:

יש אומרים דאסור לחתות האש תחת קדירה של גויים, לפי שהם מבשלים בהם פעמים חלב פעמים בשר, והמחתה תחת קדירה שלהם בא לידי בישול בשר בחלב… ובדיעבד אין לחוש בכל זה. ואף לכתחלה אין בזה אלא חומרות בעלמא, והמיקל לא הפסיד.

אמנם הרמ”א כותב שזו רק חומרה, אבל הפרי מגדים (שם, שפ”ד ס”ק ו) כותב שכאשר יש בשר וחלב בעין, הדבר אסור מצד הדין:

… אבל בשר בקדירה בת יומה מחלב וודאי הוה דרך בישול.

לכן, אין לשפוך מים רותחים על המשטח של הכיריים, אם ייתכן שיש שם שאריות של בשר וחלב, כיוון שהמים הרותחים מבשלים את הבשר והחלב זה עם זה. אם בכל זאת רוצה לשפוך, יפגום תחילה את השאריות בעזרת סבון וכדומה, ואז יוכל לשפוך. כמו כן, אם נשפך מאכל מסיר חלבי על שאריות בשריות, ישנה בעיה להדליק את האש טרם שניקו את השאריות.

עם זאת, אם אלו שאריות עוף וחלב, אמנם ישנו איסור (דרבנן) אכילה, אולם אין איסור בישול באופן זה, ולכן מותר יהיה לערות עליהם מים רותחים או להדליק את האש.

סיכום

מותר להשתמש באותן כיריים לבשרי וחלבי, אבל יש לשים לב לכללים הבאים:

אם נשפך מאכל בשרי או חלבי על הכיריים יש לנקות אותן לפני ששמים סיר מהמין הפוך, ולייבש את הסיר טרם הנחתו (וטוב לכתחילה תמיד לשים סיר יבש בכיריים שמשתמשים בהם לשני המינים).

יש להרחיק סיר חלבי כאשר מטגנים מאכל בשרי (וכן להיפך). כאשר מבשלים שני מינים מותר לעשות זאת במקביל, אבל טוב להרחיק מעט אחד מן השני, כדי שאדים לא יגיעו לסיר השני וכן שלא תגיע גלישה של מין אחד אל הסיר השני.

אוכל שנפל על המגש התחתון – בדרך כלל יש לזרוק, אלא אם כן יודעים שלא היה בישול של המין הנגדי בעשרים וארבע שעות האחרונות, ואין שאריות מהמין ההפוך על המגש.

אין לחמם אוכל ישירות על החצובות.