מי שטרם ספר בעצמו, והגיע זמן ספירת העומר ושאלו חברו “כמה ימים היום לעומר?”, כתב האבודרהם (הלכות ספירת העומר, סוף עמ’ רמב), שיאמר לו “אתמול היה כך וכך”. טעם הדבר הוא שאם יאמר לו את הספירה של היום – יצא ידי חובת הספירה של אותו יום ולא יוכל לספור אחר כך בברכה. וכך פסק השולחן ערוך (תפ”ט, ד).
מצוות צריכות כוונה
האחרונים תמהו על הלכה זו, שהרי לעניין קריאת שמע פסק השולחן ערוך (ס’, ד) כדעה הסוברת שמצוות צריכות כוונה. ואם כן, אף אם ישיב לחברו כמה מונים היום – לכאורה לא יצא בכך ידי חובת הספירה, שהרי לא התכוון לצאת בתשובתו ידי חובה אלא רק ליידֵע את חברו.
הט”ז (ס”ק ז) מסביר שהשולחן ערוך חושש לדעת האבודרהם רק לכתחילה. אולם בדיעבד, בוודאי שמי שענה לחברו כמה סופרים באותו יום יספור בברכה, כיוון שעיקר הדין הוא שמצוות צריכות כוונה.
לעומת זאת, מדברי המגן אברהם (ס”ק ח) עולה שהשולחן ערוך פוסק כדעה הסוברת שמצוות צריכות כוונה רק לחומרא, אך כאשר הדבר עלול לגרום לאמירת ברכה לבטלה יש לחשוש לדעות הסוברות שמצוות אינן צריכות כוונה, ולכן אין לברך על הספירה באותו יום.
הסבר אחר כותב הפרי חדש (שם). לדעתו, השולחן ערוך פוסק שדווקא מצוות דאורייתא (כמו קריאת שמע) צריכות כוונה, אך מצוות דרבנן (כמו ספירת העומר בזמן הזה, לדעת רוב הפוסקים) אינן צריכות כוונה. לכן, המזכיר את מניין הימים בלא כוונה יוצא ידי חובת הספירה, ולפיכך אסור לו לחזור ולספור בברכה (ועיינו פרי מגדים א”א ס”ק ח).
הלכה למעשה
למעשה פוסק המשנה ברורה (ס”ק כב) כדעת המגן אברהם ולא כדעת הט”ז, ולכן מי שענה לחברו את מספר הימים של אותו יום – לא יברך לאחר מכן על ספירתו (אך מכל מקום בוודאי שיחזור ויספור בכוונה, שהרי פשטות ההלכה היא שמצוות צריכות כוונה (ביאור הלכה ד”ה אינו)). עם זאת, יש מספר מקרים שגם אם אמר לחברו מהי הספירה של אותו יום – יכול לחזור ולספור בברכה:
- אם אמר רק את מספר הימים בלי לומר “היום כך וכך” (ט”ז שם; משנה ברורה ס”ק כ).
- אם כשענה לחברו התכוון במפורש שלא לצאת ידי חובת המצווה, בוודאי שיכול לספור בברכה (משנה ברורה ס”ק כב).
- אם אמר “היום כך וכך ימים” ולא הזכיר את מספר השבועות, יכול לחזור ולספור בברכה. אמנם לעיל ראינו שבאופן זה יוצאים ידי חובה בדיעבד, אך כיוון שלכתחילה ראוי שלא לעשות כן, אזי כשאמר בלשון זאת לחברו הוכיח שהתכוון שלא לצאת ידי חובה; וכאשר יש כוונה חיובית שלא לצאת, אף הסוברים שמצוות אינן צריכות כוונה מודים שאין יוצאים בכך ידי חובה (משנה ברורה שם; שער הציון ס”ק כח).
- אם המשיב מקפיד לספור בכל יום לאחר צאת הכוכבים, ולחברו אמר את מניין הימים בין השמשות (אפילו באופן מלא), יכול לחזור ולספור. גם במקרה זה ניכר שהמשיב אינו רוצה לצאת ידי חובה, ואף שבדיעבד יוצאים ידי חובה בספירה בין השמשות, כיוון שאדם זה אינו רגיל לספור בין השמשות מוכח שלא היה בכוונתו לצאת ידי חובה בספירה זו (ביאור הלכה ד”ה שאם).
למרות יוצאי דופן אלו, לכתחילה נוהגים שלא להזכיר את מניין הימים עד לאחר הספירה בברכה. לכן, ראוי להיזהר בליל ל”ג בעומר שלא לומר “היום ל”ג בעומר” עד לאחר הספירה בברכה.
