“לעומר” או “בעומר”?

האם כאשר סופרים את ספירת העומר צריך לומר “היום כך וכך לעומר” או “היום כך וכך בעומר“?

רוב הראשונים לא הזכירו כלל את המילים “לעומר” או “בעומר”, אלא כתבו שצריך לומר “היום שלושה ימים” וכדומה (כך באבודרהם (תפלות הפסח, ד”ה והטעם), בטור (תפ”ט) ובראשונים נוספים, ועיין בשו”ת מהרש”ל (סי’ ס”ד)).

אולם הרשב”א (שו”ת הרשב”א ח”א, סי’ תנ”ז) סבור שראוי יותר לומר “היום כך וכך ימים לעומר”, כדי שיהיה ברור יותר שהספירה מתייחסת לספירת העומר, וזהו הנוסח שכתב גם הר”ן (פסחים כח ע”א באלפס, ד”ה וכי היכי). רק בספר האורה לרש”י (ח”א, אות צא) כתב את הנוסח “בעומר”, אך הדוגמה שנקט מתייחסת ליום הראשון לספירה ולא לשאר הימים, וכפי שנראה להלן מסתבר שיש לחלק בדבר.

ההבדל בין הנוסחים

מהו ההבדל בין שני הנוסחים? הנוסח “לעומר” מורה שהספירה מתייחסת למספר הימים שעברו מהנפת העומר שהייתה בט”ז בניסן. לפי זה, ביום הראשון אכן שייך לומר “בעומר” כיוון שזהו יום הנפת העומר, וכפי שכתב ספר האורה, אך בשאר הימים צריך לומר “לעומר” (ואם כן ייתכן שבשאר הימים ספר האורה מודה שצריך לומר “לעומר”). מכל מקום, למעשה גם ביום הראשון אומרים “לעומר”, כנראה כדי ליצור אחידות בספירת כל הימים.

לעומת זאת, הנוסח “בעומר” מתייחס להווה – כעת אנו נמצאים ביום כך וכך של תקופת העומר. לפי זה, המילה “בעומר” אינה מתייחסת להנפת העומר, אלא כל תקופת הספירה קרויה “זמן העומר”, ובכל יום מציינים את היום בתוך תקופה זו שאנו נמצאים בה.

המשמעות הרוחנית של המחלוקת

ייתכן שמחלוקת זו משקפת גם שאלה רוחנית ביחס למוקד ספירת העומר. הנוסח “לעומר” מדגיש יותר את הנפת העומר ואת הצד החקלאי של ימי הספירה. לעומת זאת, הנוסח “בעומר” מדגיש את העובדה שימי הספירה הם ימים של תהליך והתקדמות וכל יום הוא שלב בהתקדמות לקראת מתן תורה.

הלכה למעשה

להלכה, השולחן ערוך (תפ”ט, א) מביא ארבע דוגמאות כיצד לספור את ספירת העומר. בכל אחת מהדוגמאות הללו, הוסיף הרמ”א (שם) את המילה “בעומר”. גם לדעת הט”ז (ס”ק ג) והגר”א (מעשה רב, אות סט) צריך לומר “בעומר”.

מאידך, דעת האר”י (מובא בשערי תשובה שם, ס”ק ח) לומר “לעומר” וכן כתב הפרי מגדים (שם, א”א ס”ק ה).

לעניין מעשה, כתב ערוך השולחן (שם, ו) שאין בכך הכרע אך יותר נראה לומר “לעומר”, והמשנה ברורה (ס”ק ח) כתב, בדומה לכך, שברוב הפוסקים הנוסח הוא “לעומר”:

וברוב פוסקים הנוסח לעומר. מיהו עיקר דדבר זה אינו אלא לכתחלה, כדי לבאר שהוא מונה מיום שהקריבו את העומר והלאה, ואם לא אמר אלא היום כך וכך, נמי יצא.

למעשה, בדרך כלל המתפללים בנוסח אשכנז אומרים “בעומר”, והמתפללים בנוסח ספרד והספרדים אומרים “לעומר”. כאמור, בכל מקרה הנוסח אינו מעכב.