לדעת שולחן ערוך הרב (תע”ג, כד), רק בעל הבית אומר את ההגדה, וכולם יוצאים מדין ‘שומע כעונה’, שכן “ברב עם הדרת מלך”, וכן דעת הגר”א (מעשה רב, אות קצא). לעומתם, בעל ערוך השולחן (תע”ג, כ) כותב, שהמנהג הוא שכל בני הבית אומרים יחדיו את ההגדה.
שאלה זו תלויה בין השאר במה שדנו ראשונים ואחרונים, האם ניתן לצאת ידי חובה בשמיעת הגדה של פסח מדין ‘שומע כעונה’ (עיינו חזון עובדיה, מגיד, ג). הרב אשר וייס (הגדת מנחת אשר, סימן ה’, אות ג) טוען, שייתכן שגם ללא דין ‘שומע כעונה’, אין צורך שכל אדם יאמר בעצמו את כל ההגדה, אלא די בכך שישמע אותה מאחרים, שכן הגדרת המצווה היא לספר ביציאת מצרים, וכדרכו של סיפור, אחד מספר והאחרים שומעים, וכך כל המסובים משתתפים בסיפור.
האם ניתן לתת לקטן לקרוא חלקים מן ההגדה?
מנהג נפוץ נוסף הוא לחלק את אמירת ההגדה, כך שכל אחד מבני הבית אומר קטע אחר (וכולם אומרים עִמו או יוצאים ידי חובה מדין ‘שומע כעונה’). האם בדרך זו ניתן לתת לקטן לקרוא חלקים מן ההגדה?
במחזור ויטרי (סוף סימן קל”ג) כתב, שקטן אינו מוציא את הרבים באמירת ההגדה. לפי זה, קריאת ההגדה צריכה להיעשות על ידי גדולים.
עם זאת, ברור שניתן לתת לקטן לקרוא חלקים מההגדה, אם כולם אומרים בשקט יחד אתו. בנוסף, ישנם חלקים שונים בהגדה, שחלקם מרכזיים יותר וחלקם פחות. לכן אפשר לתת לקטן לקרוא חלקים פחות מרכזיים, ואילו את החלקים החשובים יותר (עבדים היינו; מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו; רבן גמליאל – פסח מצה ומרור; הלל; ברכת הגאולה) יאמר גדול. כאמור, אם המסובים אומרים בשקט יחד עם הקטן, מובן שאין בכך בעיה הלכתית.