מנהגי חנוכה

סביב חג החנוכה יש מנהגים רבים שאינם קשורים לנושאים הלכתיים, אך יש להם השפעה על אופי החג. מקורם של חלק מהמנהגים לא ברור, כפי שנראה להלן, אך האמת היא – אין זה משנה! המנהגים הללו מסייעים ביצירת אווירה משפחתית ונעימה בחג, הם מוסיפים לתחושת הגיבוש המתאימה לעיקרון של “נר איש וביתו”. אנו יכולים לקחת את המנהגים הללו ולהשתמש בהם ככלי להפיכת מצוות הדלקת הנרות לאירוע משפחתי מגבש ומיוחד, המשולב עם חידות, דברי תורה וכדומה, וכך כל בני המשפחה יוכלו להתחבר לאור המיוחד של חנוכה.

אכילת מאכלים מטוגנים ומאכלי חלב

אחד המנהגים הנפוצים ביותר הוא אכילת מאכלים מטוגנים בחנוכה – סופגניות, לביבות ועוד. מנהג זה הוא מנהג יחסית קדום, והוא מוזכר כבר בדברי רבי מיימון, אביו של הרמב”ם, שכתב שמנהג זה הוא זכר לנס שנעשה בשמן, ואין לזלזל במנהג (הובא בקובץ שריד ופליט (טולדאנו), עמ’ 8):

אין להקל בשום מנהג, ואפילו מנהג קל, ויתחייב כל נכון לו עשות משתה ושמחה ומאכל לפרסם הנס שעשה השם יתברך עמנו באותם הימים. ופשט המנהג לעשות סופגנין, בערבי אלספינג’, והם הצפיחיות בדבש… והוא מנהג הקדמונים משום שהם קלויים בשמן, זכר לברכתו.

מנהג נוסף שקשור לאכילה מובא אף הוא בראשונים, וכך כותב הר”ן (שבת י ע”א מדפי הרי”ף ד”ה שאף):

אמרינן במדרש דבתו של יוחנן האכילה לראש האויבים גבינה לשכרותו, וחתכה את ראשו וברחו כולם. ועל זה נהגו לאכול גבינה בחנוכה.

וכן כתב הרמ”א (תר”ע, ב; ועיינו בן איש חי, חנוכה, אות כד).

מדוע מנהגים אלו מתמקדים דווקא באכילה? ייתכן שהדבר קשור למאבק הרוחני של חנוכה. היוונים הכירו בכך שהתורה היא חכמה גדולה, ולא הייתה להם בעיה עם עצם הלימוד, שהרי הם עצמם העריצו את לימוד החכמה ופיתוח השכל. הוויכוח המרכזי עם היוונים היה על ההבנה שהתורה היא לא רק דבר שכלי אלא דבר א-להי וקדוש, ולכן התורה לא נשארת רק בעולם השכל אלא היא משפיעה על כל תחומי החיים, גם החומריים ביותר כמו למשל אכילה. לכן, דווקא בחנוכה, כאשר אנחנו רוצים להביע את ניצחוננו על היוונים, אנו עושים זאת דרך מאכלים מיוחדים, שמבטאים את העובדה שדבר ה’ מגיע לכל פינה בחיינו ומשפיע לא רק על השכל אלא גם על ההתנהגות היומיומית שלנו (עיינו רסיסי לילה, אות נו, בסופה).

יחד עם האמור, כדאי לשמור על בריאותנו בחנוכה. אין חובה לאכול אפילו סופגניה אחת, ואפשר להכין מאכלים מיוחדים לחנוכה שהם גם טעימים וגם בריאים. וגם אם אוכלים מאכל מטוגן – די באכילת חתיכה קטנה כדי לקיים את המנהג. אין עניין לפגוע בבריאותנו ולאכול יתר על המידה מאכלים לא בריאים. וכך אמר אבי מורי ז”ל, ר’ דוד רימון (שיום הולדתו היה בזאת חנוכה, תרע”ה): “בסעודת מצווה – מצווה לאכול, אך לא לזלול”.

משחק בסביבון

אחד המנהגים המוכרים ביותר בחנוכה הוא המשחק בסביבון. על מנהג זה מסופר (אוצר כל מנהגי ישורון, י”ט, ד), שבזמן גזרות היוונים, כאשר היהודים היו מתכנסים ללמוד תורה, היה להם סביבון מוכן מראש, ואם היוונים היו נכנסים ומוצאים אותם יחד, היו היהודים שולפים את הסביבון ומשחקים בו.

בפועל מסתבר שהסביבון שימש למשחק, כמו גם קלפים, שחמט ומשחקים אחרים שנהגו לשחק בהם בחנוכה. בעל שו”ת חוות יאיר (סימן קכ”ו) מספר שאביו ניסה לבטל את המנהג לשחק דווקא בחנוכה, אך לא הצליח:

ונהירנא כד הוינא טליא נמנו ורבו בעלי תקנות, ובראשם אדוני אבי הגאון מוהרר”ש זצ”ל, לשנות מנהג קדום הנהוג שלא לשחוק כל השנה רק בימי חנוכה, והרע בעיני אדוני אבי החסיד שיהיו ימי נס הקבועים להודות ולהלל מיוחדים לשחוק וקלות, וביקש לאסרם… ולא עלתה בידו כי לא הסכימו לשנות מנהג.

ומדוע באמת נהגו לשחק דווקא בחנוכה? ייתכן שאפשר לתת לכך טעם רוחני:

בספר מקבים ב (פרק ד’) מסופר שיהודי מתייוון הקים “בתי משחק” בירושלים ומשך אליהם יהודים רבים. ייתכן שדווקא המשחק בחנוכה, לאור הנרות הקדושים, יש בו מעין תיקון ל”בתי המשחק” הללו. חנוכה זהו חג של חיבור בין קודש לחול. מלחמת החשמונאים החלה כנגד הניסיון לעקור את התורה ולבטל את קיום המצוות, ומטרתה הייתה לאפשר את קיום התורה. בחנוכה אנו מראים שאנחנו לא רק חוזרים אל המקדש ומטהרים אותו, אלא מאירים כלפי חוץ ורוצים לתקן את העולם כולו, גם את המקומות החשוכים.

לכן, במשך השנה אנו נמנעים מלשחק בקלפים מסוימים (אבי מורי ז”ל היה מתנגד לכך מאוד), אבל בחנוכה יש יותר מקום להתיר משחקים כאלו כי אפילו אותם יש אפשרות להעלות לקדושה – אבל רק בחנוכה, המחבר בין קודש לחול. פרט לכך, ייתכן שמשחקים אלו יסייעו להפוך את הילדים לשותפים בפרסום הנס ובשמחת החנוכה (מעין השינויים שאנו עושים בליל הסדר). כמובן, בצד הדברים חשוב מאוד לזכור שמכיוון שעיקר המאבק מול היוונים היה על לימוד התורה, הרי שהדבר החשוב ביותר בחנוכה הוא דווקא להתחזק בלימוד תורה, וגם אם יש יותר מקום למשחקים בחנוכה הרי שהם צריכים לתפוס את המקום המתאים להם ולא יותר.

דמי חנוכה

מנהג נוסף שקיים בחנוכה הוא לתת “דמי חנוכה”. מקור המנהג הוא כנראה בנתינת צדקה לנערים עניים (מגן אברהם, תר”ע, בתחילתו). הפרי מגדים (א”א שם) מסביר שהיוונים ניסו לבטל מישראל שניים משלושת העמודים שעליהם העולם עומד – התורה (לימוד התורה) והעבודה (עבודת המקדש), וכנגדם אנו מתחזקים בכל שלושת העמודים – תורה (התחזקות בלימוד תורה), עבודה (תפילה – הלל והודאה לה’) וגמילות חסדים (נתינת צדקה):

ושלושה עמודי עולם, תורה ועבודה וגמילות חסדים, בממון ובגוף, ובטלו את ישראל בתורה ועבודה… ומפני זה אנו מחויבים בימי חנוכה ללמוד תורה, ועבודה בלב זו תפלה והודאה, וגמילות חסדים בממון וגוף.

כיום המנהג התרחב יותר, ויש נוהגים לתת לילדיהם “דמי חנוכה” או מתנות. מסתבר שדבר זה קשור גם הוא לכך שחנוכה הוא חג משפחתי, “נר איש וביתו”, ונתינת המתנות לילדים מבטאת דבר זה. כמובן, אין כל חובה לתת כסף או מתנות לילדים, ואפשר להביע את אהבתינו להם בדרכים רבות נוספות.