מדי שבע שנים, בחג הסוכות שלאחר השמיטה, מתקיים מעמד מרגש ביותר – מעמד הקהל. כל העם, “האנשים הנשים והטף וגרך אשר בשעריך” נאספים בבית המקדש (דברים ל”א, י-יג).
מטרת המצווה
מה המטרה של מעמד הקהל? באופן פשוט היינו חושבים שמעמד שקוראים בו בתורה – מטרתו היא לימוד תורה. אך מכיוון שמביאים גם את הילדים הקטנים, הדבר מעורר מחשבה שמא יש למעמד זה מטרה שונה (עיינו חגיגה ג.).
מהפסוקים עולה שישנה מטרה חשובה למעמד זה: “למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה’ א-להיכם“, ובהמשך: “ישמעו ולמדו ליראה את ה’ א-להיכם“. כלומר, במעמד זה זוכים ליראת שמים. אולם מסתבר שיש למעמד זה מטרה מרכזית נוספת. וכך כותב הרמב”ם (חגיגה פ”ג ה”ו):
וגרים שאינן מכירין חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שניתנה בו בסיני, אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה, ומי שאינו יכול לשמוע מכוין לבו לקריאה זו. שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת, ויראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה, שהמלך שליח הוא להשמיע דברי הא-ל.
כלומר, מצוות הקהל היא מעין קבלת התורה מחדש, שחזור של מעמד הר סיני. עם ישראל כולו – השומעים ושאינם שומעים, המבינים ושאינם מבינים – עומד יחד, כאיש אחד, שומע את התורה, מקבל אותה וזוכה גם ליראת שמים. לקשר זה יש רמזים רבים בפסוקים, לדוגמה: הקב”ה מזהיר את עם ישראל שלא לשכוח את מעמד הר סיני, ולאחר מכן מתארת התורה את מעמד הר סיני במילים (דברים ד’, י):
יום אשר עמדת לפני ה’ א-להיך בחרב באמר ה’ אלי הקהל לי את העם ואשמעם את דברי אשר ילמדון ליראה אתי כל הימים אשר הם חיים על האדמה ואת בניהם ילמדון:
כלומר, מעמד הר סיני מתואר במילים “הקהל לי את העם”. אמור מעתה: כיצד לא תשכח את מעמד הר סיני? קיים מצוות הקהל!
ברית ערבות מואב
פרט למעמד הר סיני, ייתכן שיש מעמד נוסף שמצוות הקהל קשורה אליו. לקראת כניסת עם ישראל לארץ כורת הקב”ה את ברית ערבות מואב עם העם (דברים כ”ט, ט והלאה). גם בין מעמד הקהל לברית ערבות מואב יש הקבלות ברורות בפסוקים. לדוגמה, בברית ערבות מואב נאמר שהמשתתפים הוא “כל איש ישראל… טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך”, ובמעמד הקהל נאמר “הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך” (ועוד הקבלות רבות). לאור זאת עולה השאלה: האם מעמד הקהל משחזר את מעמד הר סיני או את ברית ערבות מואב?
נראה שהתורה מכוונת אותנו לזכור את מעמד הר סיני דרך ברית ערבות מואב. ברית ערבות מואב דומה לברית מעמד הר סיני, אולם בניגוד למעמד הר סיני, שהיו בו קולות וברקים, הרי שבברית שנכרתה בערבות מואב אין ניסים. כמו כן, אין בברית ערבות מואב דיבור ישיר של הקב”ה אלא דיבור של משה, ובנוסף, דווקא בברית ערבות מואב יש הכרה במושג של שכר ועונש (דרך הברכות והקללות) והתאמה לעם שנכנס כעת לארץ. לכן ברית זו מתייחסת לא רק לדור שנוכח בה אלא גם לדורות הבאים – “את אשר איננו פה עמנו היום”.
במובנים אלו, מעמד הקהל דומה יותר לברית ערבות מואב: אין בו ניסים או קולות וברקים, המלך הוא שקורא בתורה (כהמשך לקריאת משה), והוא מתאים לחיים בארץ, להנהגה הטבעית, להעברת התורה מדור לדור – “ובניהם… ישמעו”. בכך משחזר מעמד הקהל את מעמד ברית ערבות מואב, ודרכו את מעמד הר סיני, ומלמד אותנו שהמחויבות לתורה, ליראת ה’ ולקיום המצוות נמשכת בארץ, וגם בהיותנו בארץ עלינו להקשיב לזקנים ולחכמים, מעבירי התורה מדור לדור.
מדוע במוצאי שביעית?
מדוע מצוות הקהל מתקיימת דווקא במוצאי השביעית? החזקוני (דברים ל”א, יב) מסביר שכיוון שבשנה החולפת לא אספו את התבואה (שהרי כל הגידולים הם הפקר), הרי שבחג האסיף, במקום לאסוף את התבואה העם פנוי ללמוד תורה. וכך מסביר גם האברבנאל (שם):
לפי שבשנה ההיא יהיו פנויים מכל עסקיהם אשר הם מתעסקים בעבודת האדמה, והיו כולם שובתים מחרישה, זריעה וקצירה וכל מלאכת עבודה, ומזונות מוכנים לפניהם ומתברכים להם.
וייתכן להוסיף: במוצאי השמיטה אין רק פנאי טכני, אלא זהו הרגע שבו מורגשת השמיטה יותר מכל השנה. כעת, בחג האסיף, היעדרות הפירות האסופים בולטת יותר מאשר במהלך כל השמיטה, ולכן דווקא כעת משמעות השמיטה בולטת ומורגשת. סיום השמיטה הוא נקודת שיא שבה העם מביט לאחור ומעריך את העובדה שהיה לו זמן רב ללמוד תורה בשנה החולפת. וכך כותב המשך חכמה (דברים ל”א, י):
כי בשנת השמיטה היו פנויים מטרדת המלאכה בשדה, כן מן טרדת המסחר שנשמט כל משה ידו, והיו פנויים לעבודת השי”ת כל העם כקטן כגדול, והיו דברי תורה הנשמעים להם נכנסים לאזנם בעומק ההבנה.
מבט אל העתיד
אך מסתבר שאין כאן רק “סיכום” של השנה החולפת אלא גם מעמד שצופה את פני העתיד. לאחר שנה שלמה שבה היה ניתוק מן החומר, שנה של התעלות רוחנית, שנה של בנייה מוסרית, ערכית וחברתית, שנה של חיזוק עצום באמונה, עם ישראל צריך לעצור, לחשוב ולראות כיצד תשפיע שנה זו על שש השנים הבאות. כיצד נדאג ששנות העבודה הרגילות יהיו מתוך קדושה וטהרה, מתוך מוסר וערכים. שנים שבהן הקב”ה הוא מרכז הכל.
שנת השמיטה היא שנת שיא. כל עולם הכלכלה מושבת. בדרך כלל אנשים עסוקים ביצירת הון, ויש בכך כמובן דבר נפלא משום שהעולם מתפתח ומתקדם. אולם בצד זאת עלולות להיות בעיות של רכושנות, של תחרות, של קנאה ושל מתחים גדולים. לכן, פעם בשבע שנים ישנה עצירה. אין ייצור, אין צבירת הון. ניתן לשמור על הקיים אולם הרווחים מגיעים לכלל האוכלוסייה. מציאות זו מוציאה את כל הצדדים התחרותיים, מפיגה את המתחים הרבים ויוצרת במקומם רוגע ומאפשרת חיבור של האדם לעצמו ולמהותו, למשפחתו ולחברה כולה (ראו בהרחבה בתחילת הספר).
אולם שנת השמיטה לא אמורה להיות בכל שנה. בדרך כלל, יש יתרונות בתחרותיות (כאשר היא נעשית בצורה מאוזנת ונכונה). אחת לשבע שנים עושים “ריענון”, מדגישים את הערכים שעליהם אנו מתבססים – אולם המטרה היא לחזור אל החיים הרגילים, חיי העשייה השוטפת, וליישם בתוכם את הערכים שהשמיטה הטמיעה בנו.
כדי שנצליח להפנים את ערכי השמיטה ולחשוב כיצד ליישם אותם גם בשש השנים הבאות, אנו זקוקים למעמד הקהל. במעמד הקהל יש כאמור מעין סיכום למשמעות הרוחנית של השמיטה שסיימה את שבע השנים הקודמות, אולם יש בו גם פתיחה לשנים הבאות, כך שיהיו טובות יותר מבחינה רוחנית ומוסרית.