מתי יש קדושת שביעית בקליפות?
קליפות תרומה
כל דבר שראוי לאכילה יש בו קדושת שביעית ואסור לקלקל אותו (פסחים נב:, רמב”ם שמיטה ויובל ה, יז). גם השלכת שאריות (שעדיין ראויות לאכילה) לפח האשפה אסורה, כיוון שהיא הופכת את השאריות למאוסות ומקולקלות (שו”ת משפט כהן סי’ פה), ואף מבזה אותן (הרב מרדכי אליהו, קטיף שביעית סג, הערה 7).
הרמב”ם (שם ה, כא) פוסק שדין קליפות המאכלים שווה לדין קליפות מאכלי תרומה, שמותרים באכילה לכהנים בלבד. לגבי קליפות מאכלי תרומה הוא פוסק (תרומות יא, י) כי “קליפי אבטיח (=מלון) ואתרוג ומלפפון (=קישוא) אף על פי שאין בהן אוכל… הרי אלו אסורים לזרים”, כלומר הן נחשבות עדיין כתרומה. הדרך אמונה (שם ס”ק קי) מסביר שקליפות אלו עדיין נחשבת כתרומה כיוון שהן ראויות לאכילה בפני עצמן.
קליפות שאינן ראויות למאכל
הכלל העולה מכאן הוא שכל קליפה שרגילים לאכול נחשבת כמאכל, ואם כן לענין קדושת שביעית, כל קליפה שרגילים לאכול (כגון קליפת מלפפון, עגבניה, קישוא, תפוח אדמה, גזר ועוד) נחשבת כמאכל וצריך לנהוג בה קדושת שביעית. לעומת זאת, קליפות שאינן ראויות למאכל, כמו קליפות רימון, אגוזים או שקדים, אינן קדושות בקדושת שביעית וניתן להשליכן לאשפה כרגיל.
עם זאת, אם הקליפה עצמה אינה ראויה לאכילה אך דבוקות בה מעט שאריות אוכל, צריך לשמור על קדושת הקליפות (חזון איש שביעית יד, י).