מתי מתפללים ערבית?

שאלה

שלום הרב, האם בתפילת ערבית של ליל תשעה באב (במוצאי שבת) מתפללים עם בגדי שבת? ואם לא – האם מותר להחליף לפני צאת השבת?

תשובה

בפעם הקודמת למדנו שצריך להפסיק לאכול ולשתות סמוך לשקיעה, ואין בכך פגיעה בשבת משום שאין בכך עינוי והדבר לא ניכר כמעשה של אבלות. אולם מעשים שיש בהם סימן ברור של אבלות – אסור לעשותם בשבת (מועד קטן כד ע”ב; שולחן ערוך יו”ד ת’, א; ביאור הגר”א או”ח תקנ”ג, ב ד”ה ואם הוא). לכן, לא חולצים את הנעליים בשבת, משום שזו פעולה מובהקת של אבלות, אלא רק אחרי שמתחילים תפילת ערבית (הרוקח סימן ש”י; הגהות מיימוניות, סוף הלכות תעניות). וכך פוסק הרמ”א (תקנ”ג, ב):

בחול נוהגין לחלוץ מנעלים קודם שיאמר ברכו. ואם הוא שבת חולצים לאחר ברכו, מלבד שליח צבור שחולץ קודם ברכו, רק אומר תחלה: המבדיל וכו’.

אם כן, הציבור חולץ נעליים לאחר ברכו, כדי שלא להראות אבלות בשבת, והחזן חולץ לפני ברכו כדי שלא לבלבלו בתפילה (הגהות מיימוניות שם).

מה עושים בימינו?

אולם למעשה ישנם כמה הבדלים בין תקופת הרמ”א לתקופתנו. ראשית, בזמן הרמ”א היו נוהגים בתשעה באב לחלוץ נעליים לגמרי וללכת יחפים. אך כיום אנו לא נוהגים לחלוץ נעליים לחלוטין אלא לנעול נעלי בד, וקשה לומר שכל אחד מהמתפללים צריך לבוא עם זוג נעליים נוסף לבית הכנסת ולהחליף נעליים לאחר ברכו.

פרט לכך, הרמ”א לא מתייחס להחלפת בגדי שבת, והרי ברור שלא לובשים בגדי שבת בתשעה באב, ואם לא מחליפים את בגדי השבת לפני ברכו נמצא שאומרים קינות בבגדי שבת! אלא, שהרמ”א עצמו סובר (תקנ”א, א) שבשבת חזון לא לובשים בגדי שבת אלא בגדי יום חול, וממילא לפי שיטתו אין כל צורך בהחלפת הבגדים במוצאי שבת אלא רק בחליצת הנעליים. אולם אנו נוהגים ללבוש בגדי שבת בשבת חזון (על פי ביאור הגר”א שם, ד”ה אפילו; ועיינו משנה ברורה ס”ק ו), ואם כך לא די בחליצת הנעליים אחרי ברכו אלא צריך להחליף את כל הבגדים לבגדי יום חול (עיינו זה השלחן (הרב דבליצקי), ח”ב, סימן תקנ”ט; מועדים וזמנים, ח”ז, סימן רנ”ו).

לאור זאת, נוהגים לאחר במוצאי שבת זו את תפילת ערבית כרבע שעה או חצי שעה (תלוי במרחק המתפללים מבית הכנסת) אחרי צאת השבת. בהגיע זמן צאת השבת אומרים בבית “ברוך המבדיל בין קודש לחול”, חולצים נעליים ומחליפים בגדים לבגדי יום חול (יש ללבוש את הבגדים שנלבשו בשבוע שעבר, משום שאסור ללבוש בתשעת הימים בגדים מכובסים, ובפרט לא בתשעה באב עצמו), ואחר כך הולכים לבית הכנסת.[1] וכן כתב הרב עובדיה יוסף (שו”ת יחוה דעת, ח”ה, סימן ל”ח):

וראוי להכריז בבתי הכנסת ולהודיע לציבור שתפילת ערבית במוצאי שבת שחל בו תשעה באב תהיה רק לאחר חצי שעה מזמן שקיעת החמה, ולא קודם, ובכך תהיה אפשרות לקהל להחליף בגדי שבת בבגדי חול, ולחלוץ נעלי העור שברגליהם, כשליש שעה אחר השקיעה, ויבואו להתפלל בליל תשעה באב בבגדי חול ובנעלי בד המותרים בתשעה באב.

וכך יש לנהוג למעשה – לאחר מעט את תפילת ערבית, ואחרי זמן צאת השבת לומר “ברוך המבדיל בין קודש לחול”, להחליף בגדים ונעליים ואז ללכת לבית הכנסת (שמירת שבת כהלכתה [תש”ע], כ”ח, פה; ס”ב, מ; זה השלחן שם; תורת המועדים, ט’, א).

תפילת ערבית

בתפילת ערבית מוסיפים “אתה חוננתנו”, ולא אומרים “ויהי נועם” (שולחן ערוך תקנ”ט, ב) משום שמזמור זה נאמר על הקמת המשכן, ולא שייך לאומרו בליל חורבן המקדש (סמ”ק, מצווה צ”ו; משנה ברורה ס”ק ז). בקינות מוסיפים קינה מיוחדת למוצאי שבת (למנהג האשכנזים – “אֵיךְ מִפִּי בֵּן וּבַת”, ולמנהג הספרדים – “אוֹי כִּי קִינָה רַבָּת”).

[1] מדברי הגרש”ז אויערבך (הובא בשמירת שבת כהלכתה, [מהדורת תש”ע], כ”ח, הערה קפט) נראה שצריך להקפיד לחלוץ את הנעליים מיד בצאת הכוכבים. אולם בשו”ת שלמת חיים (או”ח, סימן ש”כ) כתב שמסתבר שעם ישראל קיבל על עצמו שכאשר תשעה באב חל במוצאי שבת ניתן לדחות בכמה דקות את חליצת הנעליים מפאת קדושת תוספת שבת, וכך נוהגים.