שני ניסים מרכזיים אירעו בחנוכה: נס הניצחון במלחמה ונס פך השמן. הרמב”ם (חנוכה פ”ג ה”א-ג) מציין את שני הניסים כבסיס לקביעת חג החנוכה, אולם הגמרא (שבת כא ע”ב) מדגישה כמעט באופן בלעדי את נס פך השמן, וכמעט לא מזכירה את נס המלחמה:
מאי חנוכה? דתנו רבנן… שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.
הפך המיוחד
פך השמן שנמצא במקדש היה מיוחד משתי בחינות:
ראשית, היוונים מצאו את כל השמנים שבמקדש מלבד הפך הזה. עובדה זו אינה רק עניין טכני מקרי, שכן על עם ישראל יש השגחה מיוחדת, ובוודאי שהשגחה זו נמצאת בבית המקדש ביתר שאת, ולכן מובן שיש לכך משמעות פנימית ורוחנית.
שנית, מסתבר שבדרך כלל החתימה על פכי השמן במקדש לא נעשתה על ידי הכהן הגדול אלא הייתה מתפקידם של כוהנים הדיוטות, שהיו תחת אחריותו של ממונה השמנים שבמקדש. אולם פך השמן הזה היה חתום בחותמו של כהן גדול. עובדה חריגה זו בוודאי דורשת התבוננות מיוחדת.
המהר”ל (נר מצווה, עמ’ כב) מסביר, שמטרתה של מלכות יוון הייתה להתגבר על קדושת ישראל ולטמאה, יותר משאר המלכויות. אולם בעם ישראל ישנה קדושה א-להית פנימית שבה היוונים לא יכולים לגעת. זוהי הקדושה המתבטאת בכהן הגדול, הנכנס אל קודש הקודשים – שיא הקדושה. לכן דווקא הפך המיוחד שהיה חתום בחותמו של כהן גדול הוא הפך היחיד שנשאר טהור, משום שזו קדושה שאין בכוחם של היוונים לבטל.
עניין זה בא לידי ביטוי גם בעיקרו של נס פך השמן, כלומר בכך שהפך הספיק לשמונה ימים. המהר”ל מסביר (כדרכו במקומות נוספים) שהמספר שבע מבטא את הטבע, והמספר שמונה מבטא את מה שמעל לטבע. העובדה שהשמן הספיק לשמונה ימים מרמזת גם היא על המעלה הפנימית, והא-להית שיש בעם ישראל, שהיוונים אינם יכולים לנצחה.
לאור זאת אפשר לתאר את נס פך השמן בדרך חדשה. בדרך כלל מתארים את נס פך השמן כך שהשמן התמלא שוב ושוב והספיק לשמונה ימים. אך לאור האמור ניתן לתאר את נס פך השמן באופן שונה ולומר שהנס הוא שהאש לא הצליחה לכלות את השמן, המבטא את הקדושה הא-להית הפנימית שבישראל.
משמעות הנס עבורנו
לקיומה של נקודה קדושה ופנימית בכל אחד מישראל שלא ניתן לגעת בה יש השלכות רבות.
ראשית, כלפי חוץ: לעיתים נראה שחלקים שונים בעם ישראל הולכים ומתרחקים מאיתנו, הן בפערים הדתיים והן בפערים אחרים. לפעמים הלב תוהה: האם ישנו עוד חיבור לכל חלקי העם? האם יש עוד דרך לחבר את כולם שוב אל התורה והאמונה? נס פך השמן מלמד אותנו שההתייוונות וההיטמעות בתרבות הזרה לא ישתלטו לגמרי, ותמיד תישאר בישראל קדושה פנימית א-להית, המחברת חיבור פנימי עמוק בין כולם ונותנת גם לרחוקים את האפשרות לשוב ולהתחבר.
וכלפי פנים: עלינו להכיר את העוצמה הטמונה בנו, עוצמה א-להית הגורמת לנו לא להיכנס לייאוש ולתחושה של חוסר יכולת, אלא להפך, להאמין בכוחות שלנו ובאפשרות שלנו לשנות את המצב הקיים. ההבנה שיש בנו קדושה עליונה צריכה לגרום לנו למחויבות לדרך ולדחוף אותנו לשינוי בהתנהגותנו, הן בין אדם לחברו והן בין אדם למקום.
בחג החנוכה הדברים נכונים בפרט ביחס ללימוד תורה. אין כחג החנוכה כדי להתחזק בלימוד תורה, להופכו ללימוד בעל עוצמה מיוחדת וקדושה ולא רק חוויה שכלית. היוונים תמכו בלימוד שכלי ובפיתוח הדעת, וכל המאבק מולם היה על ההבנה שהתורה היא לא רק דבר שכלי אלא דבר א-להי וקדוש, ולכן היה חשוב ליוונים “להשכיחם תורתך” (עיינו נר מצווה, עמ’ יב). עלינו ללמוד תורה מתוך חוויה של קדושה, שתהפוך את הלימוד להיות בעל עוצמה אחרת לחלוטין.