סדר קדימה בברכות

סדר קדימה בברכות

בפרשת עקב מדברת התורה בשבח ארץ ישראל ובתוך דבריה מזכירה את שבעת המינים (דברים ח’, ח):

“אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ”.

מפסוק זה למדו רבותינו סדר קדימה בברכות בתוך שבעת המינים. דין זה מדבר על מקרה שבו הברכות שוות. אולם, ישנו כלל נוסף, המקדים דין זה והוא כאשר הברכות שונות.

כלל ראשון: ברכות שונות

דבר זה ידוע כדין מג”ע א”ש (מזונות, גפן, עץ, אדמה שהכל). כאשר הברכות שונות, הרי שעל האדם להקדים ברכת מזונות (כמובן, שאם אוכל לחם, הברכה הראשונה היא המוציא), ואחריה גפן, עץ, אדמה ושהכל. כך נפסק בשו”ע (רי”א).

משמעותו של כלל זה: חשיבות הברכה קודמת למעלה הפרי! הדבר הראשון הקובע בעניין קדימות בברכות הוא הברכה החשובה יותר. רק אם הברכות שוות בודקים את מעלת הפרי או המאכל, וקובעים את סדר הקדימויות בהתאם.

כלל שני: ההקדמה היא רק אם רוצה כעת לאכול שניהם

לעתים, אדם מתכוון לאכול כעת מאכל מסויים, למשל בשר. אולם, על השולחן מונחת גם עוגה למנה אחרונה. למרות שמזונות קודם לשהכל, הרי שכיוון שאין הוא מעוניין לאכול כעת את העוגה, רשאי לברך שהכל תחילה. כך כותב הריטב”א (ברכות פרק ב’), וכך פסק הרמ”א (רי”א, ה) להלכה.

כלל שלישי: שבעת המינים ומין אחר החביב יותר

במשנה בברכות מ: נחלקו האם שבעת המינים קודמים או שמא חביב קודם:

היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר: אם יש ביניהן מין שבעה – עליו הוא מברך; וחכמים אומרים: מברך על איזה מהן שירצה.

רב האי גאון והרמב”ם (ברכות פ”ח הי”ג) ועוד ראשונים פסקו כדעת החכמים שחביב קודם. אולם, התוס’ והרא”ש (שם) והרשב”א ורוב הראשונים פסקו להלכה כדעת רבי יהודה שמין שבעה קודם.

מהי סברת המחלוקת? שבעת המינים זו קביעה אובייקטיבית, הנובעת מחשיבות הפירות. “חביב” זו קביעת האדם. לפי החכמים והרמב”ם, דעתו האישית של האדם היא הקובעת, ואם הוא חפץ בפרי מסוים, הרי שהוא הקודם גם לעניין ברכה. אולם, לדעת ר’ יהודה ורוב הראשונים, חשיבות ארץ ישראל היא הקובעת. לכן, יש ללכת תמיד לפי שבעת המינים, כי ארץ ישראל נותנת להם חשיבות מיוחדת.

בשו”ע (רי”א, א-ב) הביא בסתם את שיטת רוב הראשונים להקדים מין שבעה, ובסעיף הבא הביא את דעת הרמב”ם שניתן להקדים חביב. מכך עולה שהעיקר להלכה להקדים מין שבעה.

אמנם, הט”ז כתב שניתן לנהוג גם כדעת הרמב”ם ולבחור את החביב, אבל המ”ב ס”ק יג כתב להקדים מין שבעה, כי זו דעת רוב הפוסקים. אמנם, מי שבכל זאת מקדים את החביב יש לו על מה לסמוך, וכך כתב גם המשנה ברורה עצמו (רי”א, ס”ק יא).

כלל רביעי: קדימות בתוך שבעת המינים

בגמרא בברכות מא: מבואר שבתוך שבעת המינים עצמם, הקודם לארץ הוא הראשון, והקודם ל”ארץ” הראשון בפסוק, קודם לראשון ב”ארץ” השני בפסוק:

“אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן

אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ”

לכן, הסדר הוא: זית, תמר (דבש), ענבים, תאנה, רימון. וכך נפסק בשו”ע (רי”א, ד).

סימן לזכירת סדר הקדימויות בתוך שבעת המינים: ככל שיש פחות גלעינים, כך קודם בברכה. לזית יש גלעין אחד (והוא הראשון), לתמר יש גלעין חצוי (מעין שניים), לענבים יש כמה גרעינים (בדרך כלל שלושה ומעלה), לתאנים יש הרבה גרעינים, והרימון עשוי כולו מגרעינים. כמובן שזהו רק סימן לזיכרון, ואין עניין מהותי בין הגרעינים ובין הקדימות.

ייתכן שאולי הקדימות בתוך שבעת המינים נובעת גם מהשותפות של האדם בבריאה. כמובן, חיטה ושעורה בדרך כלל נאכלות כלחם, ובכך יש גם חשיבות מיוחדת שנתנה התורה ללחם. זית תמר וענבים אלו דברים שהאדם יוצר מהם דברים חשובים (שמן, דבש, יין) ולכן הם קודם לתאנה ורימון. הקב”ה ברא עולם שדורש מאיתנו השקעה ותיקון. לכן, פרי שבדרך כלל משקיעים בו יותר מקבל חשיבות גבוהה יותר.

סיכום סדר הקדימויות

• חשיבות הברכה – לפי סדר מג”ע אש (מזונות, גפן, עץ, אדמה שהכל). לכן, למשל פרי העץ (כמו תפוח) תמיד קודם לפרי האדמה (כמו אננס או תפוח אדמה).

כמו כן, אם אוכל חיטה באופן שמברכים עליה אדמה או שהכל ורוצה לאכול גם תפוח, יקדים בורא פרי העץ על התפוח. לחילופין, אם אוכל מזונות [חיטה או שעורה] יקדים אותם גם אם פרי אחר חביב עליו יותר.

• שבעת המינים (כאשר הברכות זהות, שבעת המינים קודמים).
• בתוך שבעת המינים – הקודם לארץ (זית, תמר, תאנה, ענבים, רימון).
• חביב (כאשר כל שאר הדברים שצוינו לעיל זהים, יש להעדיף את החביב).
• אם רוצה כעת מין אחד, ורק בעוד כמה דקות את השני, יכול לברך על המין שרוצה, ואין משמעות לסדר קדימה בברכות.