בימים שיש בהם מאורעות מיוחדים, ואין בהם מוסף, תיקנו חכמים להזכיר את המאורע בתפילה (תוספתא ברכות ג, י; ועיין שבת כד.). לאור זאת פוסק הרמב”ם (תפילה ב, יג) שבפורים צריך לומר על הנסים בברכת מודים, וכך פוסק השולחן ערוך (תרצג, ב).
אמירת על הנסים בליל פורים
בכמה מקומות מובא בשם רב עמרם גאון, שאין אומרים על הנסים עד אחרי קריאת המגילה, ולכן בתפילת ערבית של ליל פורים לא אומרים על הנסים (הגהות מיימוניות תפילה ב, אות ו; בית יוסף תרצג, א-ב). אולם הרוקח (רלח) והמהר”ם (הובא בבית יוסף שם) סוברים שאומרים על הנסים גם בתפילת ערבית, וכך נפסק בשולחן ערוך (שם).
ייתכן שמחלוקת זו נובעת מהבנה שונה של מצוות השמחה בפורים: לדעת הרוקח והמהר”ם, פורים מוגדר כיום של שמחה, ולכן צריך לומר על הנסים בכל יום הפורים. לעומת זאת רב עמרם גאון סבור שיום הפורים אינו מוגדר באופן מהותי כ”יום שמחה”, אלא כיום שיש בו מצוות של שמחה. לכן, חובת הזכרת על הנסים קיימת רק לאחר שהתחילו מצוות היום, דהיינו לאחר קריאת המגילה.
שכח לומר על הנסים בתפילה
בתוספתא (שם) נאמר, שמי ששכח לומר על הנסים בתפילה אינו צריך לחזור, וכך פסקו הרי”ף (שבת יא. מדפיו), הרמב”ם (תפילה י, יד) והתוספות (שבת כד. ד”ה דתני). הטעם לכך הוא שחובת הזכרה זו איננה מדאורייתא (עיין רש”י שבת כד. ד”ה אין). לכן, מי ששכח לומר על הנסים וסיים את תפילתו, אינו חוזר על תפילתו (שולחן ערוך תרפב, א; רמ”א תרצג, ב).
מי שנזכר לפני שהזכיר את שם ה’ שבחתימת הברכה, חוזר ואומר על הנסים (שולחן ערוך תרפב, א), ולאחר מכן ימשיך “ועל כולם…” (ביאור הלכה קיד, ו ד”ה במקום). מי שסיים ברכת מודים אך טרם סיים את תפילתו, לדעת רבנו תם (תוספות ברכות ל: ד”ה מסתברא) יכול לחזור, אולם לדעת ר”י (תוספות שם) והרא”ש (ברכות ד, יז) אינו חוזר, וכך נפסק להלכה (שולחן ערוך רצד, ד-ה). מכל מקום, יש להזכיר את על הנסים בא-להי נצור, לפני “יהיו לרצון” השני, בנוסח “הרחמן יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מרדכי ואסתר…” (משנה ברורה תרפב, ד).
על הנסים בשושן פורים
הארחות חיים (מגילה ופורים, לב) כותב:
לקרות בתורה ולהזכיר על הניסים בתפלה אסור כי אם ביום י”ד לבדו.
כלומר, מי שחוגג את פורים בי”ד באדר, אין לו לומר על הנסים בתפילתו בט”ו באדר (ולהיפך), וכך נפסק להלכה (רמ”א תרצג, ב). בערים המסופקות אומרים על הנסים בשני הימים (פרי מגדים שם, מש”ז ס”ק ג; משנה ברורה ס”ק ו).
הבית יוסף (תרצג, ג) כותב שאמנם לא צריך להזכיר על הנסים בט”ו באדר, אך הוא אינו יודע מהו האיסור שבהזכרת על הנסים. הרמ”א (דרכי משה שם, ג) מסביר, שכיוון שלא צריך לומר על הנסים בט”ו באדר, הרי שאמירתו היא הפסק בתפילה, “ואין לך איסור גדול מזה”.
לאור סברת הרמ”א כותב הב”ח (שם, א), שמי שהזכיר על הנסים בט”ו באדר נחשב כמי שמשנה ממטבע שטבעו חכמים, ועליו לחזור ולהתפלל ללא הזכרת על הנסים. אולם האחרונים חולקים על הב”ח וכותבים שכיוון שהמזכיר מאורע מסוים שלא בזמנו לא חוזר (שולחן ערוך קח, יב), קל וחומר שהאומר על הנסים בט”ו באדר אינו צריך לחזור, שכן על הנסים שייך קצת גם לט”ו באדר (מגן אברהם שם ס”ק א; ט”ז ס”ק ג; משנה ברורה שם).