פרשת זכור

חכמים תיקנו לקרוא בשבת שלפני פורים את פרשת זכור, שעוסקת בזכירת מעשה עמלק (דברים כה, יז-יט): “זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם… תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח”.

בפרשה זו נמצאות שלוש מצוות הנוגעות לעמלק (הקדמת הרמב”ם להלכות מלכים):

למחות זרעו של עמלק; לזכור מה שעשה עמלק; שלא לשכוח מעשיו הרעים ואריבתו בדרך.

כיצד מקיימים את מצוות הזכירה? הגמרא (מגילה יח.) אומרת שצריך לזכור באמירה בפה, ולא די בזכירה בלב. לכן, בקריאת פרשת זכור אנו מקיימים מצוות עשה מן התורה של זכירת מעשה עמלק.

מצוות זכירת מעשה עמלק

נרחיב מעט בהגדרת מצוות זכירת מעשה עמלק. מהתוספות (ברכות יג. ד”ה בלשון; מגילה יז: ד”ה כל) משמע שיש חיוב מן התורה לקרוא דווקא את פרשת זכור, וכן כתבו הרא”ש (ברכות ז, כ) וראשונים נוספים (מגילה שם). אולם הרמב”ן (דברים שם) כותב שאמנם צריך לזכור בפה, אבל אין צורך בנוסח מסוים, ודי בסיפור דברים כללי: “נספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה לנו הרשע, ולכך נצטוינו למחות את שמו”. כך משמע גם מהרמב”ם (ספר המצוות, עשין קפט; מלכים ה, ה), שעיקר העניין הוא לזכור את מעשיו הרעים של עמלק ולעורר את שנאת העם אליו: “זכור את אשר עשה לך עמלק… כלומר אמור מאמרים בפיך שיחייבו בני אדם שלא תסור שנאתו מהלבבות” (ספר המצוות שם). וכעין זה כתב גם ספר החינוך (תרג). מכל מקום, גם לשיטתם ברור שחכמים קבעו שיש לקרוא דווקא את פרשת זכור ולקיים באופן זה את המצווה.

להלכה,  השולחן ערוך (קמו, ב) מכריע שקריאת פרשת זכור היא חובה מן התורה, דהיינו שכדי לקיים את מצוות הזכירה מן התורה צריך לקרוא דווקא את פרשת זכור. כך משמע גם מלשון המשנה ברורה (תרפה, ס”ק טז), וכך פוסקים הרב עובדיה יוסף (שו”ת יחוה דעת א, פד) והרב מרדכי אליהו (מאמר מרדכי למועדים ולימים, עמ’ 495).

האם אפשר לקרוא פרשייה אחרת?

האחרונים נחלקו האם על פי התוספות, כדי לצאת ידי חובת הזכירה מן התורה צריך לקרוא דווקא את פרשת זכור, או שמא אפשר לקרוא גם פרשייה אחרת שעוסקת במלחמת עמלק (מגן אברהם תרפה). לדעת המגן אברהם (תרפה), אמנם צריך לקרוא פרשייה מן התורה, אבל אפשר לקרוא גם את סיפור מלחמת עמלק שבסוף פרשת בשלח – “וַיָּבֹא עמלק וילחם עִם ישראל בִּרְפִידִם” (שמות יז, ח-טז), שקוראים בתורה בפורים (לכן, לדעתו, מי שלא שמע את פרשת זכור יכול לצאת ידי חובת המצווה מן התורה בקריאת התורה בפורים).

אולם המשנה ברורה (ס”ק טז) וערוך השולחן (שם, ה) חולקים וסוברים שיש לקרוא דווקא את פרשת “זכור” ולא את פרשת “ויבוא עמלק”, משום שבפרשת “ויבוא עמלק” יש רק תיאור של המלחמה עם עמלק, מבלי לתאר את רשעותו ואת החובה למחותו, ובאופן זה לא ניתן לקיים את מצוות הזכירה.

למעשה, כדי לצאת ידי חובת מצוות הזכירה מן התורה, לכתחילה יש לשמוע דווקא את פרשת זכור. אולם במקרים מיוחדים (כגון חייל שאין לו אפשרות לשמוע את פרשת זכור) יש לכוון לצאת ידי חובה בקריאת “ויבוא עמלק” בפורים (ויבקש מבעל הקורא שיכוון להוציאו ידי חובת מצוות הזכירה). בנוסף, יקרא גם את פרשת זכור מחומש).

האם צריך ספר תורה?

בגמרא במגילה (יח.) נראה שזכירת מעשה עמלק צריכה להיות על ידי קריאה ‘בספר’, כפי שנלמד מהפסוק (שמות יז, יד) “כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר”. ניתן להבין מכאן שהמצוה מן התורה היא לקרוא את מחיית עמלק מתוך ספר תורה כשר.

להלכה נחלקו בזה הפוסקים (עיינו שו”ת יביע אומר ח, או”ח נד אות ז). הפרי מגדים (קמג, מש”ז ס”ק א; וד”ה כבר) מצדד לומר שיש לקרוא את פרשת זכור מספר תורה כשר, והקורא בספר תורה פסול אינו יוצא ידי חובתו. אולם בשו”ת מהר”ם שיק (בתשובה שנוספה בסוף חלק חושן משפט) כתב ש”בספר” פירושו שיש לקרוא מן הכתב ולא בעל פה, אבל גם הקורא בספר תורה פסול או בחומש יוצא ידי חובה מן התורה. למעשה, כדי לקיים את מצוות הזכירה מן התורה צריך לכתחילה לקרוא את פרשת זכור מספר תורה (משנה ברורה תרפה, ס”ק יד).

האם צריך מניין?

תרומת הדשן (קח) הבין מדברי הרא”ש (ברכות ז, כ) שמן התורה צריך לקרוא את פרשת זכור במניין, וכך פסק השולחן ערוך (קמו, ב; תרפה, ז). הטעם לכך הוא שמטרת הזכירה היא מחיית עמלק, שהיא מצווה המוטלת על הציבור, ולכן גם הזכירה צריכה להיעשות באופן ציבורי (מהר”ם שיק על תרי”ג מצוות, תר”ה).

אולם כמה אחרונים (שו”ת בנין שלמה, ז; שו”ת תורת חסד, או”ח לז; ועוד) דחו את ראיית תרומת הדשן מדברי הרא”ש, ולדעתם ניתן לצאת ידי חובת המצווה מן התורה גם בקריאה ביחידות, וכך נוטה דעתם של המשנה ברורה (תרפה, ס”ק טז, ושער הציון ס”ק ה) והרב עובדיה יוסף (שו”ת יביע אומר שם, אות יג). מכל מקום, גם אם אין צורך בעשרה מן התורה, חכמים תיקנו לקרוא את פרשת זכור בציבור, ולכן לכתחילה בוודאי יש לנהוג כך (משנה ברורה שם).

בדיעבד, מי שאין לו מניין יקרא את פרשת זכור מתוך ספר תורה בטעמים (עיין דרכי משה תרפה, א, וברמ”א שם, ז; משנה ברורה ס”ק יז). אם אין לו ספר תורה, יקרא לכל הפחות מחומש (כף החיים ס”ק לה; מקראי קודש פורים, ז), ובמקביל יתכוון לצאת ידי חובה בקריאת פרשיית זכור בפרשת כי תצא או בקריאת פרשיית “ויבוא עמלק” בפורים, וכך יצא ידי חובת המצווה מן התורה (אף שאינו מקיים את תקנת חכמים לקרוא את פרשת זכור בשבת שלפני פורים).

יש המחייבים שכל אחד ישמע קריאת זכור מספר תורה שכתוב בכתב של עדתו – אשכנזי, ספרדי וכדומה, ובהברה שבה הוא רגיל להתפלל (עיין מקראי קודש פורים, ז). מעיקר הדין נראה שאין לחשוש לכך, אך לכתחילה ראוי שכל אחד ישמע קריאת זכור בהברה שהוא נוהג בה ומתוך ספר תורה שכתוב בכתב של עדתו.

האם יש צורך בכוונה?

נחלקו ראשונים אם מצוות צריכות כוונה או לא, ולמעשה אנו פוסקים שבמצוות דאורייתא יש צורך בכוונה (שולחן ערוך או”ח ס, ד). כיוון שכך, לדעת רוב הפוסקים, הקורא והשומע צריכים לכוון לצאת ידי חובת מצוות הזכירה (משנה ברורה תרפה, ס”ק יד; שו”ת יביע אומר ח, או”ח נד אות יח), ולא די בכוונה סתמית לשמוע את הקריאה. החתם סופר (הובא באורחות חיים (לוינגר) קמ, א) היה נוהג להזהיר את הציבור לפי קריאת פרשת זכור (וכן פרשת פרה) שכל אחד יתכוון לצאת ידי חובת המצווה, ויש מקומות שנוהגים כך.

אם אדם רוצה לצאת ידי חובת קריאת פרשת זכור במהלך קריאת פרשת כי תצא, לכתחילה עליו להגיד לבעל הקורא שיתכוון להוציא אותו ידי חובה (עיין שו”ת הר צבי, נח; מקראי קודש פורים, ו).

סיכום

מן התורה חייבים לזכור את מעשה עמלק. לדעת התוספות (על פי רוב האחרונים) חובה זו מתממשת דווקא על ידי קריאת פרשת זכור, וכך פסק השולחן ערוך. הזכירה צריכה להיות פעם בשנה, ויוצאים ידי חובה זו על ידי קיום תקנת חכמים לקרוא את פרשת זכור סמוך לפורים. כדי לקיים את המצווה מן התורה צריך לכתחילה לקרוא את פרשת זכור מתוך ספר תורה, ובמניין, ולהתכוון לצאת ידי חובת מצוות הזכירה.  מי שלא עשה כן יתכוון לצאת ידי חובתו בקריאת “ויבוא עמלק” בפורים, ויאמר בעצמו את פרשת זכור מתוך חומש.