קידוש הבוקר

הגמרא בפסחים (קו.) קובעת שיש לקדש את השבת גם ביום:

‘זכור את יום השבת לקדשו’ – זוכרהו על היין בכניסתו. אין לי אלא בלילה, ביום מנין? תלמוד לומר: ‘זכור את יום השבת’.

ביום – מאי מברך? אמר רב יהודה: ‘בורא פרי הגפן’.

מדברי הגמרא עולה שגם קידוש היום, כמו קידוש הלילה, נלמד מן הפסוקים. מצד שני, קידוש זה, בניגוד לקידוש הלילה, אינו כולל ברכה מיוחדת על מעלתה של השבת, אלא רק את ברכת ‘בורא פרי הגפן’.

מדאורייתא או מדרבנן?

האם החובה לקדש ביום היא מן התורה או מדברי חכמים? לדעת המהר”ם מרוטנבורג (שו”ת מהר”ם, דפוס פראג, סימן נ”ד), קידוש היום הוא חובה מדאורייתא, שהרי הוא נלמד מפסוקים. אולם דעה זו חריגה ביותר, וכמעט כל הראשונים סוברים שקידוש היום הוא מדרבנן, ולימוד הגמרא הוא אסמכתא בעלמא (ראב”ד, שבת פכ”ט ה”י; רמב”ן, שמות כ’, ז, ועוד).

מניין הסיקו הראשונים שדין קידוש היום הוא רק מדרבנן? הר”ן (פסחים כב. בדפי הרי”ף ד”ה זכרהו) מבאר שלא ייתכן שקידוש היום הוא מן התורה, שהרי לא אומרים בו נוסח של ‘קידוש’, דהיינו דברים הנוגעים לקדושת השבת או למעלתה, אלא רק את ברכת ‘בורא פרי הגפן’, שהיא ברכת נהנין רגילה, הנאמרת גם ביום חול. על כורחנו, שמן התורה די בכך שאנו מקדשים את השבת בכניסתה, כלומר בלילה, וקידוש היום אינו אלא מדרבנן.

טענה נוספת כותב הרמב”ן (שם), לפי שיטתו שהקידוש יוצר במידת מה את קדושת השבת: השבת כבר התקדשה בקידוש הלילה, ואין צורך לקדש אותה פעם נוספת, ועל כורחנו שקידוש היום הוא מדרבנן בלבד.

מדוע תיקנו חכמים קידוש גם ביום?

מדוע אם כן חכמים תיקנו לקדש גם ביום ולא הסתפקו בקידוש הלילה? הר”ן (שם) מסביר שמאחר שהגמרא (פסחים קה.) אומרת שכבוד היום קודם לכבוד הלילה, ואם יש לאדם כמות מצומצמת של מעדנים מיוחדים, עדיף שישמור אותם ליום השבת ולא יאכל אותם בליל השבת (וכן בשולחן ערוך, רע”א, ג), סברו חכמים שאין זה ראוי שרק בלילה יהיה קידוש ולא ביום, ותיקנו לעשות קידוש גם ביום. מצד שני, כדי שיהיה ברור שקידוש זה הוא רק מדרבנן, ולא ישוו אותו לקידוש הלילה, שהוא מן התורה, לא תיקנו חכמים ביום קידוש ארוך עם ברכה נפרדת, אלא הסתפקו בברכת ‘בורא פרי הגפן’ בלבד.

משמעותו של קידוש הבוקר

כיוון שבקידוש היום יש רק ברכת ‘בורא פרי הגפן’, ממילא יש לשאול: איזה ‘קידוש’ יש כאן? הרי אין כאן שום ביטוי לקדושתה ולמעלתה של השבת, אלא רק ברכת הנהנין הנאמרת גם בימות החול!

הר”ן (שם) מבאר את משמעותו של קידוש היום בשני אופנים:

1. מאחר שקידוש הלילה מתחיל בברכת ‘בורא פרי הגפן’ (ופסוקי ‘ויכולו’ הם תוספת מאוחרת, כפי שלמדנו בפעם הקודמת), ברכה זו נחשבת כהתחלה של קידוש, ולכן יש באמירתה בבוקר משום “זכר לקידוש”.
2. ברכת היין נאמרת כאן שלא בזמנה הרגיל: בדרך כלל מברכים על היין תוך כדי הסעודה, ואילו בשבת בבוקר אנו מברכים על היין לפני הסעודה. הברכה על היין בזמן שונה מהרגיל מבטאת שבח ושירה לקדושתה ולמעלתה של השבת, שהרי “אין אומרים שירה אלא על היין (ברכות לה.). דברים דומים כותב הרשב”ם (פסחים קו., ד”ה אמר רב יהודה) בשם השאילתות.

לפי שני ההסברים בר”ן, קידוש הבוקר הוא דין עצמאי של ‘קידוש’, שמטרתו לבטא את שבחה ומעלתה של השבת. אולם כמה ראשונים הבינו את עניינו של קידוש היום באופן שונה לגמרי. כך כותב למשל רבנו דוד (פסחים קו., ד”ה הא דאמרינן):

ונראה שאין ברכה של ‘בורא פרי הגפן’ זו אלא שיהא אדם קובע סעודתו על היין בשבתות ובימים טובים, וקורין אותו ‘קידוש’, שסומך בה סעודתו כמו שסומכין אותה על הקידוש, ומצוה זו של קביעות היין סמכו אותה על הכתוב.

לדבריו, קידוש הבוקר אינו באמת ‘קידוש’, שהרי אין בו אלא ברכת הנהנין בלבד. לדעתו, לא קיים דין נפרד של ‘קידוש’ ביום השבת, ואין זה אלא פרט בהלכות סעודות השבת, שיש לקבוע סעודות אלו על היין, כלומר לפתוח אותן בשתייה של יין כדי להעניק להן כבוד וחשיבות. אנו מכנים פעולה זו בשם ‘קידוש’, כיוון שמבחינה חיצונית היא דומה לקידוש הלילה – ברכה על יין הפותחת את הסעודה, אולם מבחינה מהותית אין שום דמיון בין השניים: קידוש הלילה הוא קיום מצווה נפרדת של הזכרת קדושת השבת, ואילו ‘קידוש’ היום הוא בסך הכל פתיחה של הסעודה בשתיית יין ואינו באמת ‘קידוש’. מעין זה כותבים גם המהר”ם חלאווה (פסחים קו. ד”ה ביום מאי) ואחרים. בין שתי הדעות ישנן נפקא מינות רבות, שבחלקן נעסוק בפעמים הבאות.

‘קידושא רבה’

לפי כל ההסברים שראינו, קידוש הלילה הוא הקידוש העיקרי, ואילו קידוש היום אינו אלא תוספת או זכר לקידוש זה, או שבאמת אינו ‘קידוש’ כלל. ובכל זאת, הגמרא (שם) מכנה את קידוש היום ‘קידושא רבה’, כלומר ‘הקידוש הגדול’. מדוע?

רבנו דוד (שם) כותב בשם רבו הרמב”ן שדבר זה הוא “סוד נעלם”, והדברים נתבארו בספרי הקבלה. אולם ראשונים אחרים נותנים לכך טעמים גם על פי הנגלה. כמה ראשונים מסבירים שכינוי זה הוא בלשון ‘סגי נהור’, והמשמעות האמיתית היא הפוכה: קידוש היום הוא ‘הקידוש הקטן’, שכן הקידוש העיקרי נעשה בלילה. כך כתב למשל כותב התוספות רי”ד (פסחים קו. ד”ה לקדיש).

אולם רש”י (פסחים קו. ד”ה קידושא) מבאר כינוי זה באופן אחר:

ואהכי קרי ליה ‘קידושא רבה’, דאכולהו קידושי אמרי לה (=ומשום כך קוראים לו ‘הקידוש הגדול’, לפי שעל כל הקידושים אומרים אותה).

כלומר, ברכת ‘בורא פרי הגפן’ היא ברכה חשובה, שכן היא פותחת טקסים רבים: קידוש, הבדלה, אירוסין, נישואין ועוד, ומאחר שקידוש היום כולל ברכה חשובה זו, ניתן לכנותו ‘הקידוש הגדול’.

יש מקום להציע גם הסבר נוסף. קידוש היום מכונה ‘הקידוש הגדול’, כיוון שאנו מדברים בו על קדושת השבת בשעת השיא של השבת, לאחר שכבר ספגנו מאווירתה ומקדושתה. קידוש היום הוא אמנם מדרבנן, כיוון שקידוש הערב הוא הקידוש הראשון, ואי אפשר לקדש את השבת פעמיים, אולם עוצמת הקדושה שבה עוסק קידוש היום גבוהה יותר, כיוון שאנו נמצאים כבר בעיצומו של היום, לאחר שקידשנו כבר את השבת בקידוש הערב. וכעין זה כותב החתם סופר (שו”ת חתם סופר, ח”א, סימן י”ז):

אף על גב דלכאורה ‘זכור’ בכניסתו משמע, מכל מקום כיון דהקדושה מוספת והולכת וכבוד יום עדיף מכבוד לילה… תיקנו על כל פנים קדושא רבא לתוספת קדושת היום.