קניית פירות וירקות למעשה

לאור כל האמור בפינות הנוספות בחלק זה, נסכם כעת כיצד קונים למעשה פירות וירקות בשביעית:

קניית פירות

בחודשים הראשונים של השנה (בערך עד חודש אדר), אין כלל קדושת שביעית בפירות, כי הם חנטו בשישית, ולכן אפשר לקנותם כרגיל. פירות אלו מותר גם לקצור ולבצור כרגיל (אם כי אסור לעשות מלאכות בקרקע בכל שנת השמיטה ללא קשר לסוג הפירות).

החל מאמצע שנת השביעית ועד אמצע השנה השמינית, הפירות הגדלים בארץ קדושים בקדושת שביעית ומותרים באכילה (אין בהם איסור ספיחים). העדיפות הראשונה היא לקנות פירות של אוצר בית דין: יש בכך חיזוק לשמירת שביעית (וכפי שאמר הרב קוק, צריך לשמוח על כל חקלאי כזה כמוצא שלל רב), ובנוסף, בפירות אלו יש קדושת שביעית לכל הדעות, וכיוון שזו זכות גדולה לאכול פירות שביעית – בוודאי יש לשאוף לקנות פירות אלו.

פירות מהיתר מכירה: לדעת מי שאינו סומך על היתר המכירה, יש בהם בעיה של שמור ונעבד. כפי שראינו, מספר אחרונים (ובהם הגרש”ז אויערבך והחזון איש) כותבים שמקובל להקל בשמור ונעבד. כמו כן, כיוון ששביעית בזמן הזה דרבנן הרי שמדובר בספק דרבנן, ובספק דרבנן יש להקל. נוסף על כך, מסתבר שגם המחמירים בשמור ונעבד יקלו בשמור ונעבד בפירות היתר המכירה (כיוון שהעובדים בשדות מתבססים על הדעות המתירות), כפי שמצאנו בדברי האחרונים (שו”ת אגרות משה, או”ח, ח”א, סימן קפ”ו; כרם ציון, י”ט, ה; הלכות שביעית, ט’). בעיה נוספת שיכולה להיות לדעת האוסרים היא איסור סחורה בפירות שביעית, אך כבר ראינו שהגרש”ז אויערבך הקל בכך.

האם יש להעדיף את פירות היתר המכירה או שמא יש להעדיף תוצרת ערבית? התשובה ברורה: יש להעדיף את פירות ההיתר, שמצד הדין מותרים באכילה לדעת הרבה פוסקים גם למי שאיננו סומך על ההיתר. האלטרנטיבה של קנייה מגוי משמעותה חיזוק החקלאות הערבית והחלשת החקלאות היהודית. ואמנם בקנייה מגוי לא נזקקים כלל להיתר מכירה, אולם בדרך זו טמון “לא תחנם” במובנו הבסיסי ביותר: חיזוק אחיזת הגויים בארץ דווקא בשביעית. ניתן לדמיין את הגויים לוחשים לעצמם “קרבה שנת השבע שנת השמיטה”, כיוון שבשנה זו המסחר והחקלאות שלהם יפרחו!

בדומה, יש להעדיף קניית פירות מהיתר מכירה על פני קניית פירות יבוא, כיוון שגם הייבוא פוגע בחקלאות בארץ, לעיתים אף יותר מן התוצרת הערבית המקומית.

קניית ירקות

בתחילת השנה השביעית: כמה ימים לאחר תחילת השנה השביעית, הירקות שנמצאים בשוק קדושים בקדושת שביעית (כיוון שהם נקלטו בשביעית, ובירקות הקדושה נקבעת לפי זמן הלקיטה), ומאידך אין בהם איסור ספיחים (כיוון שהם התחילו לגדול בשישית) ולכן מותר לאוכלם.

לכן, בשלב זה העדיפויות הוא: 1. אוצר בית דין (זו העדיפות הראשונה מחמת הטעמים שפורטו לעיל). 2. גידולי שנה שישית (ירקות קפואים או מאחסון). 3. ירקות של מצע מנותק (זהו פתרון מהודר לכתחילה, אף שאין בירקות אלו קדושת שביעית) 4. ירקות מן הערבה הדרומית. 5. היתר מכירה (בשלב זה של השנה דין ירקות מהיתר מכירה זהה לדין פירות מהיתר מכירה, וכיוון שלמעשה מקילים בשמור ונעבד – הם מותרים באכילה גם למי שלא סומך על ההיתר).

לאחר כמה חודשים (בערך מחודש כסלו והלאה), בירקות שנמצאים בשווקים (ללא פתרונות הלכתיים) יש בעיה גדולה של ספיחים והם אסורים באכילה. הפתרון של ירקות מיבול נכרי הוא פתרון לא טוב, כפי שציינו לעיל, בשל חיזוק החקלאות הערבית בארץ הכרוך בקנייה, וכמו כן ירקות של יהודים שלא מצליחים לשווק את תוצרתם (האסורה) מגיעים לעיתים לערבים על מנת שישווקו אותם. הפתרון של אוצר בית דין לא קיים לגבי ירקות אלו, משום שפתרון זה אינו מתיר זריעה בשמיטה.

בירקות מהיתר מכירה אין בעיה של איסור ספיחים (משום שמדובר בקרקע של גוי). אולם לדעת אלו שאינם סומכים על ההיתר יש בירקות אלו איסור ספיחים, ואף מבין אלו הסומכים בדרך כלל על ההיתר יש החוששים לקנות ירקות אלו, מפני שלעיתים הזריעה נעשית על ידי יהודים (כפי שציינו לעיל), ואם כן לפי חלק מהשיטות יש בכך איסור ספיחים.

למעשה, צריך להתאמץ מאוד לקנות בשלב זה ירקות ממצע מנותק. צריך להשתדל בכך גם אם הדבר כרוך במאמצים ובהוצאה כספית גדולה יותר, ואולי גם אם הדבר כרוך בוויתור על סוגי ירקות מסוימים או על איכותם. כמו כן אפשר לקנות תוצרת של היתר מכירה מהערבה הדרומית.

כאשר אפשרויות אלו אינן זמינות, ניתן לקנות ירקות של היתר המכירה גם בשלב זה. זאת משום שבימינו הזריעה (ושאר מלאכות דאורייתא) בהיתר המכירה (וכן בכל השנים) נעשית על ידי גויים, והמכירה נעשית בצורה טובה ואין ספק על תקיפותה, ולכן ברור שאין איסור ספיחים בגידולים אלו. לכך יש לצרף את העובדה שאיסור ספיחים כולו הוא דין דרבנן וכן ששביעית בזמן הזה דרבנן. משום כך ברור שיש להעדיף תוצרת זו על פני תוצרת נכרית.