בפרק הראשון של מסכת מגילה, בתוך רצף דפים שבהם נדרשים פסוקי המגילה, מביאה הגמרא (מגילה יד.) ברייתא:
תנו רבנן: ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל, ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה, חוץ ממקרא מגילה. מאי דרוש? אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה – ממיתה לחיים לא כל שכן?
מבואר בברייתא, שהנביאים תיקנו לישראל את קריאת המגילה, ולמדו זאת בקל וחומר: אם בחג הפסח, שבו עם ישראל יצא מעבדות לחירות, אומרים שירה (הלל), קל וחומר בפורים, שבו עם ישראל ניצל מגזרת שמד וכיליון, שצריך לומר שירה (קריאת המגילה). וכך פוסק גם הרמב”ם (מגילה א, א):
קריאת המגילה בזמנה מצות עשה מדברי סופרים, והדברים ידועים שהיא תקנת נביאים.
קריאת היום וקריאת הלילה
במקום אחר (מגילה ד.) לומדת הגמרא שחובת קריאת המגילה היא חובה כפולה, ויש לקרוא את המגילה פעמיים – בלילה וביום:
ואמר רבי יהושע בן לוי: חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר “א-להי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי”…
איתמר נמי, אמר רבי חלבו אמר עולא ביראה: חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר “למען יזמרך כבוד ולא ידם ה’ א-להי לעולם אודך”.
מפשטות לשון הגמרא משמע שהקריאה המרכזית היא בלילה, והקריאה ביום היא קומה נוספת – “לשנותה ביום”, וכן כתב במפורש הרוקח (שסג; ועיין בלשון השאילתות ויקהל, סז).
אולם רבנו תם (הובא ברא”ש מגילה א, ו) סובר שקריאת היום היא הקריאה העיקרית:
היה אומר רבינו תם ז”ל… דעיקר קריאתה הוי ביום יותר מבלילה, דהכי משמע לישנא דקרא, אקרא יומם, אף על פי שלילה לא דומיה לי וקראתי בלילה, ביום תהא עיקר הקריאה, וגם עיקר פרסומי ניסא הוא ביום בזמן משתה ושמחה ומתנות לאביונים ומשלוח מנות.
רבנו תם מביא שני נימוקים לכך: א. בפסוק משמע שקריאת הלילה היא השלמה לקריאת היום. ב. עיקר פרסום הנס שבקריאת המגילה הוא בקריאת היום, משום ששאר מצוות הפורים נוהגות רק ביום.
שיטת רבנו תם היא שיטת רוב הראשונים, וכן נפסק להלכה (משנה ברורה תרצב, ס”ק ב).
קריאת מגילה ביום או בלילה – איזו עדיפה בשעת הדחק?
מה יעשה אדם שיודע שיוכל לקרוא את המגילה רק בלילה או רק ביום – האם יעדיף את קריאת הלילה או את קריאת היום? לדוגמא: חייל שיודע שעליו לצאת לפעולה מבצעית שתמנע ממנו את שמיעת המגילה, ובידיו לקבוע האם הפעולה תיערך בליל פורים או ביומו – האם עליו להעדיף את קריאת היום או את קריאת הלילה?
לכאורה, שאלה זו תלויה במחלוקת הראשונים לעיל: אם קריאת הלילה היא העיקרית, כדעת הרוקח, יש להעדיף קריאה זו על פני קריאת היום. אולם אם קריאת היום עדיפה, כדעת רוב הראשונים, ייתכן שמי שנמצא במציאות כזו עדיף שיקרא את קריאת היום ויוותר על קריאת הלילה.
אולם בשאלה זו יש לדון בשיקול נוסף – “אין מעבירין על המצוות” (פסחים סד:). הרדב”ז (שו”ת הרדב”ז ד, יג; הובא במשנה ברורה צ, ס”ק כח) נשאל על אדם שחבוש בבית האסורים, ומותר לו לצאת מן הכלא יום אחד בשנה, באיזה יום עליו להעדיף לצאת מן הכלא כדי לקיים מצווה שאינו יכול לקיים בכלאו – האם עליו לצאת מן הכלא בהזדמנות הראשונה שהוא יכול, או שמא עליו להמתין שתזדמן לו מצווה חמורה (כגון יום הכיפורים), ורק עבורהּ לצאת מכלאו. הרדב”ז משיב לשאלה זו בצורה חד משמעית:
מה שראוי לסמוך עליו הוא דאנן קיימא לן דאין מעבירין על המצות, ואין חולק בזה כלל, הלכך המצוה הראשונה שתבא לידו שאי אפשר לעשותה והוא חבוש בבית האסורים – קודמת, ואין משגיחין אם המצוה שפגעה בו תחלה היא קלה או חמורה, שאי אתה יודע מתן שכרן של מצות, וזה פשוט מאד אצלי.
כלומר, בפעם הראשונה שהאסיר נתקל במצווה שהוא אינו יכול לקיים בכלא – עליו לצאת מבית האסורים כדי לקיימה, ואין לו לדחות את היציאה מן הכלא עבור מצווה חמורה יותר. לפי דברי הרדב”ז יוצא שבמקרה שלנו אין להמתין לקריאת הבוקר, ויש להעדיף את קריאת הלילה, שהיא קודמת.
החכם צבי (קו) מסייג מעט את דברי הרדב”ז, ולדעתו כאשר מדובר על מצווה אחת (ולא על שתי מצוות שונות), שיש אפשרות לעשותה כעת באופן טוב, אך לאחר זמן יתאפשר לעשותה באופן מהודר וטוב יותר – יש להמתין ולא לעשות כעת את המצווה, אלא לאחר זמן. לפי מסקנת החכם צבי עולה, שבמקרה של קריאת המגילה, שהיא מצווה אחת, יש להמתין לקריאת הבוקר ולוותר על קריאת הלילה.
למעשה, ערוך השולחן (תרפז, ג) סבר תחילה שאכן ההכרעה בעניין קריאת המגילה תלויה בשאלה מהי הקריאה העיקרית, אולם לאחר מכן הוא מכריע בפשטות כדעת הרדב”ז, שהשיקול המכריע הוא “אין מעבירין על המצוות”.
לכן למעשה, מי שיודע שיוכל לקרוא רק פעם אחת את המגילה, יקרא את קריאת הלילה ויעדיף אותה על פני קריאת היום, אף שקריאת היום היא הקריאה העיקרית.
מדוע יש פרסומי ניסא דווקא בקריאת היום?
אחד הנימוקים שכתב רבנו תם לכך שקריאת המגילה ביום היא העיקרית הוא שקריאת המגילה ביום גורמת לפרסום הנס (בעוד בקריאת הלילה הדין של פרסום הנס הוא משני ואולי כלל לא קיים).
מדוע דווקא ביום יש פרסומי ניסא? ייתכן שדבר זה קשור לאופיו המיוחד של פורים. בניגוד לפסח, שבו הפדות והגאולה הגיעו דרך נסים גלויים, בפורים הגאולה הגיעה בדרך הטבע, ב”נס נסתר”. דבר זה מתבטא גם בכך ששם ה’ לא מוזכר במגילה (אוצר הגאונים חלק התשובות, מגילה ז. אות לז; ועיין מהר”ל אור חדש, עמ’ קפג).
כאשר הגאולה מגיעה דרך נס נסתר, עלולה להיות בכך סכנה שהאדם לא ישים לב להשגחה האלוקית המנהיגה את המציאות. לכן, פרסומו של הנס הנסתר צריך להיעשות באופן שידגיש כיצד ניתן לראות את יד ה’ הנמצאת בתוך המציאות הטבעית של המגילה.
קריאת המגילה כשלעצמה לא מספיקה לעניין זה. בסופו של דבר, המגילה היא סיפור טבעי, והיא עלולה להתפרש כסיפור סתמי שאין בו כל השגחה אלוקית. הסיפור הטבעי הופך לפרסומי ניסא כאשר יש לו ביטוי מעשי, על ידי סעודת פורים ושאר מצוות היום. כאשר האדם נוקט בפעולות מעשיות בעקבות קריאת המגילה, הוא בעצם מודה שלא מדובר בסיפור מקרי של הצלה, אלא בהצלה שהייתה לה יד מכוונת, ולכן יש לה משמעות גם לחייו ולהתנהגותו כעת.
נמצא לפי זה שהמצוות המעשיות שביום הפורים הן אלו שהופכות את קריאת המגילה לקריאה שיש בה פרסום של הנס! לכן דווקא קריאת המגילה ביום יוצרת גם פרסום של הנס – לא רק מפני שהיא ביום, אלא משום שהיא משולבת במשלוח מנות ובסעודת פורים, שנותנים לקריאת המגילה אופי אחר מקריאתהּ בערב, ויוצקים בה גם את התוכן של פרסום הנס.
סיכום
הראשונים נחלקו האם הקריאה העיקרית של המגילה היא קריאת הלילה או קריאת היום. לדעת רוב הראשונים, הקריאה העיקרית היא קריאת היום, וכך נפסק להלכה. עדיפות קריאת היום היא מפני שביום יש מצוות נוספות (משלוח מנות, מתנות לאביונים וסעודה), שמשתלבות עם קריאת המגילה וגורמות לכך שהקריאה תפרסם את נס הפורים באופן הטוב ביותר.
עדיפות זו של קריאת היום אמורה לכאורה לגרום לכך שמי שיכול לקרוא את המגילה רק ביום או רק בלילה, עדיף שיקרא את קריאת היום. אולם למעשה יש להעדיף את קריאת הלילה, משום ש”אין מעבירין על המצוות” ומחשש שמא בסופו של דבר גם קריאת היום תתבטל.