קריאת פרשת זכור למבודדים

שאלה

בשבת הקרובה נקרא את פרשת זכור, שבה אנו מקיימים מצווה מן התורה של זכירת מעשה עמלק. כיצד אמור לנהוג אדם שנמצא בבידוד או חולה קורונה?

תשובה

חכמים תיקנו לקרוא בתורה בשבת שלפני פורים את פרשת זכור. מלבד תקנת חכמים אנו מקיימים בשמיעת פרשה זו מצוות עשה של זכירת מעשה עמלק. אדם שנמצא בבידוד ולא יכול להתפלל בציבור לא יכול לקיים את תקנת חכמים. אולם עדיין מוטלת עליו החובה לקיים את המצווה מן התורה. ננסה לבאר את הדרכים השונות לקיום המצווה ומתוך כך נראה מהו סדר העדיפויות למעשה לקיום המצווה במקרה שלנו.

זכירת מעשה עמלק

התורה מצווה: “זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק” (דברים כ”ה, יז). הגמרא (מגילה יח.) אומרת שצריך לזכור באמירה בפה. מה כוללת אמירה זו? לדעת הרמב”ן (דברים שם) ברור שאפשר לקיים את המצוה בקריאת פרשת זכור, אולם אין צורך דווקא בקריאת פרשה זו ודי בסיפור דברים כללי:

נספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה לנו הרשע, ולכך נצטוינו למחות את שמו.

כך משמע גם מדברי הרמב”ם (ספר המצוות, עשין קפט; מלכים פ”ה ה”ה) וספר החינוך (תר”ג):

אמור מאמרים בפיך שיחייבו בני אדם שלא תסור שנאתו מהלבבות.

אך מדברי ר”ח (מגילה שם), תוספות (ברכות יג. ד”ה בלשון; מגילה יז: ד”ה כל), הרא”ש (ברכות פ”ז סימן כ’) וראשונים נוספים משמע שהחובה מן התורה היא לקרוא את דווקא פרשת זכור. הטעם לכך הוא שמהגמרא (מגילה שם) עולה שזכירת מעשה עמלק צריכה להיות על ידי קריאה “בספר”, כפי שנלמד מהפסוק (שמות י”ז, יד) “כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר… כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק”, וכנראה הבינו ש”ספר” משמעו ספר תורה (מג”א תרפ”ה; ועיינו שו”ת יביע אומר, ח”ח, או”ח, סימן נ”ד אות יז). להלכה הכריעו הפוסקים כדעת התוספות, ואם כך יש מצווה מהתורה לקרוא את פרשת זכור.[1]

האם אפשר לקרוא פרשייה אחרת?

האחרונים נחלקו האם על פי התוספות, כדי לצאת ידי חובת הזכירה מן התורה צריך לקרוא דווקא את פרשת זכור, או שמא אפשר לקרוא גם פרשייה אחרת שעוסקת במלחמת עמלק. לדעת המגן אברהם (תרפה) אפשר לקרוא גם את סיפור מלחמת עמלק שבסוף פרשת בשלח (“וַיָּבֹא עמלק וילחם עִם ישראל בִּרְפִידִם”), שקוראים בתורה בפורים. לכן לדעתו מי שלא שמע את פרשת זכור יכול לצאת ידי חובת המצווה מן התורה בקריאת התורה בפורים.

אולם המשנה ברורה (ס”ק טז) וערוך השולחן (שם, ה) חולקים וסוברים שיש לקרוא דווקא את פרשת “זכור” ולא את פרשת “ויבוא עמלק”, משום שבפרשת “ויבוא עמלק” יש רק תיאור של המלחמה עם עמלק, מבלי לתאר את רשעותו ואת החובה למחותו.

האם צריך ספר תורה?

כפי שראינו, מהגמרא (מגילה יח.) נראה שזכירת מעשה עמלק צריכה להיות על ידי קריאה “בספר”. ניתן להבין מכאן שהמצוה מן התורה היא לקרוא את מחיית עמלק מתוך ספר תורה כשר, וכך אכן מצדד הפרי מגדים (קמ”ג, מש”ז ס”ק א; וד”ה כבר), שהקורא בספר תורה פסול לא יוצא ידי חובתו. אולם בשו”ת מהר”ם שיק (בתשובה שנוספה בסוף חלק חושן משפט) כתב ש”בספר” פירושו שיש לקרוא מן הכתב ולא בעל פה, אבל גם הקורא בספר תורה פסול או בחומש יוצא ידי חובה מן התורה, וכך כתבו להלכה כמה מן האחרונים (הובאו במנחת אשר פורים כד, ה).

למעשה, כדי לקיים את מצוות הזכירה מן התורה צריך לכתחילה לקרוא את פרשת זכור מספר תורה, וכך פוסק המשנה ברורה (תרפה, ס”ק יד). מי שאין לו ספר תורה יקרא לכל הפחות מחומש (כף החיים ס”ק לה; מקראי קודש פורים, ז), ובמקביל יתכוון לצאת ידי חובה בקריאת פרשיית זכור בפרשת כי תצא או בקריאת פרשיית “ויבוא עמלק” בפורים (כדעת המגן אברהם לעיל).

האם צריך מניין?

שו”ת תרומת הדשן (סימן ק”ח) הבין מדברי הרא”ש (שם) שמן התורה צריך לקרוא את פרשת זכור במניין, וכך פוסק השולחן ערוך (קמ”ו, ב; תרפ”ה, ז). המהר”ם שיק (על תרי”ג מצוות, תר”ה) מסביר שהטעם לכך הוא שמטרת הזכירה היא מחיית עמלק, ומצוות מחיית עמלק היא מצווה המוטלת על הציבור, ולכן גם הזכירה צריכה להיעשות באופן ציבורי (ועיין גם בפעולת שכיר על מעשה רב, קלג). ומכל מקום חובה זו מוטלת על כל יחיד ויחיד, אלא שעליו לקיים את הזכירה בציבור (מקראי קודש, פורים, סימן ז’).

אולם כמה אחרונים (שו”ת בנין שלמה, סימן ז’, ועוד) דוחים את ראיית תרומת הדשן מדברי הרא”ש, ולדעתם ניתן לצאת ידי חובת המצווה מן התורה גם בקריאה ביחידות, וכך נוטה דעתם של המשנה ברורה (ס”ק טז, ושער הציון ס”ק ה) והרב עובדיה יוסף (שו”ת יביע אומר שם, אות יג). לכן מי שאין לו מניין יקרא את פרשת זכור ביחיד (עיינו דרכי משה תרפ”ה, א, וברמ”א שם, ז; משנה ברורה ס”ק יז). ומכל מקום לכתחילה יש לקרוא בעשרה (משנה ברורה שם).

זמן הקריאה

כל כמה זמן צריך לקיים את מצוות הזכירה? הדבר לא מבואר בצורה מפורשת בגמרא. הרמב”ם כותב שהמצווה היא “לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו” (מלכים ה, ה) ולכן יש להזכיר את מעשיו “בכל עת ועת” (ספר המצוות, עשה קפט). מדבריו נראה שזוהי מצווה תמידית כמו אהבת ה’ ויראתו (מנחת חינוך תר”ג, א), ויש שכתבו שלשיטתו יש להזכיר את מעשה עמלק בכל יום (ספר חרדים, מצוות עשה ד’, כא).

יש שכתבו שמעיקר הדין צריך להזכיר את מעשה עמלק “בכל שנה ושנה” (רוקח רל”ד). כך נאמר גם במדרש (פסיקתא רבתי, יב): “אין לכם אלא להיות קוראים פרשת עמלק בכל שנה, ומעלה אני עליכם כאילו אתם מוחים שמו מן העולם”. החתם סופר (אבה”ע, ח”א, סימן קי”ט) ופוסקים אחרים מסבירים שחיוב הזכירה מתחדש בכל שנה כיוון שבגמרא (ברכות נח.) מבואר שעד שחולפת שנה המת אינו משתכח מן הלב, ומכאן שעד שנה אדם לא שוכח. לכן, יש חיוב זכירה פעם בשנה.

גם אם נאמר שיש חיוב לזכור את מעשה עמלק פעם בשנה, מן התורה בוודאי אין זמן מסוים בשנה שבו צריך לקרוא את פרשת זכור, וכל אדם יכול לקרוא פרשה זו מתי שהוא רוצה. לכן ברור שאפשר לצאת ידי חובת המצווה בקריאת פרשת זכור במפטיר של פרשת כי תצא.

הלכה למעשה

כפי שכתבנו, אדם שנמצא בבידוד בוודאי לא יכול לקיים את תקנת חכמים לקרוא בציבור את פרשת זכור בשבת שלפני פורים. אך עדיין מוטלת עליו החובה לקרוא את פרשת זכור כדי לקיים את מצוות זכירת מעשה עמלק.

כדי לקיים את המצווה מן התורה צריך לכתחילה לקרוא את פרשת זכור מתוך ספר תורה, ובמניין, אך בדיעבד ניתן לקרוא גם ביחיד וגם מתוך חומש. מי שבבידוד כמובן לא יכול לקרוא מתוך ספר תורה ובמניין, ולכן יקרא פרשת “זכור” מתוך חומש (אפילו ללא טעמים), ובכך הוא מקיים את המצווה מן התורה. בנוסף, רצוי שיתכוון לצאת ידי חובה גם בקריאות הללו:

• אם לא יהיה בבידוד בפורים יתכוון לצאת ידי חובתו בקריאת “ויבוא עמלק” בקריאת התורה בפורים.
• אם הוא בבידוד גם בפורים, ינסה לשמוע את קריאת “ויבוא עמלק” בפורים באמצעות זום.
• יתכוון בקריאת פרשת כי תצא (בשביעי או במפטיר) לצאת ידי חובת מצוות הזכירה.[2]

בזכירת מעשה עמלק אנו זוכרים את אויבי ישראל במהלך כל הדורות, החל ממלחמת עמלק ביציאה ממצרים ועד הנאצים ימ”ש. הזיכרון מחזק אותנו בידיעה שה’ שומר עלינו ולעולם לא עוזב אותנו – ”שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, והקב”ה מצילנו מידם”.

[1] שו”ע קמ”ו, ב; משנה ברורה תרפ”ה, ס”ק טז, ובשער הציון קל”ט ס”ק ו; שו”ת יחוה דעת, ח”א, סימן פ”ד; הרב אליהו, מאמר מרדכי למועדים ולימים, עמ’ 495.

[2] ראוי שבפרשת כי תצא יכריז רב הקהילה עבור כל מי שלא היה בקריאת זכור שיתכוון לצאת כעת ידי חובה, וגם יאמר לקורא בתורה שיכוון להוציאם.