הגמרא בפסחים (קו.) קובעת שיש לקדש את השבת גם ביום: ‘זכור את יום השבת לקדשו’ – זוכרהו על היין בכניסתו. אין לי אלא בלילה, ביום

פסוקי ‘ויכולו’ עיקרו של הקידוש מורכב משתי ברכות: ברכת הגפן (“בורא פרי הגפן”) וברכת הקידוש (“מקדש השבת”). לפני שתי הברכות אנו אומרים את פסוקי ‘ויכולו’.

הקידוש צריך להיאמר על כוס יין, כפי שנאמר בפירוש בדרשת הגמרא בפסחים (קו.): תנו רבנן… ‘זכור את יום השבת לקדשו’ – זוכרהו על היין בכניסתו.

מצוות הקידוש המצווה לקדש את השבת בכניסתה היא מצווה מן התורה, הנלמדת מן הפסוק “זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ” (שמות כ’, ז). כך נאמר בגמרא

מחלוקת הראשונים כפי שלמדנו בפעמים הקודמות, השולחן ערוך (רס”ג, י) פוסק שאישה לא מקבלת שבת בהדלקתה כלל (אלא בתפילת ערבית). ממילא לדעתו אישה שמעוניינת לעשות

בפעם הקודמת למדנו שיש שלוש שיטות ביחס לקבלת שבת בהדלקת הנרות: א. שיטה א‘ (בה”ג לפי הבנת הרמב”ן) – המדליק נרות מקבל שבת בפעולת ההדלקה.

האם מי שמדליק נרות שבת מקבל על עצמו את השבת בשעת ההדלקה? לשאלה זו יש השלכה לעניין עשיית מלאכה אחרי הדלקת נרות, זמן הברכה (לפני

כמה ראשונים כתבו שיש להדליק את נרות השבת במקום שיש להם משמעות, ולא במקום מואר מאוד שבו אור הנרות אינו נחוץ ואינו משמעותי. כך כותב

הדלקת שני נרות מעיקר הדין די בהדלקת נר אחד בלבד. עם זאת, מדברי כמה ראשונים עולה שנהגו להדליק שני נרות. הראבי”ה (סימן קצ”ט) מציע שני

הגמרא בשבת (כה:) קובעת: הדלקת נר בשבת – חובה. מדברי מדרש תנחומא (נח, א’) נראה שחובת הדלקת הנרות היא מן התורה: שנו רבותינו: על שלֹשה

בימות הקיץ יש הנוהגים לקבל את השבת ולהתפלל ערבית מבעוד יום, כדי שילדיהם יהיו ערים בזמן הקידוש והסעודה ולא יצטרכו ללכת לישון בשעה מאוחרת. באופן

רבים נוהגים לברך את ילדיהם בליל שבת לפני הקידוש. הברכה נפתחת במילים “ישימך א-להים כאפרים וכמנשה” (בראשית מ”ח, כ) לבן, או “ישימך א-להים כשרה, רבקה,

בגמרא בשבת (קיט:) נאמר: תניא, רבי יוסי בר יהודה אומר: שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע.

מדוע שרים זמירות שבת? המשנה ברורה (רפ”ט, ס”ק ה) מביא בשם הרוקח (סימן נ”ד), ש”אחר שאכלו כל צרכן יש מזמרים זמירות ושבח להקב”ה”. מדוע נהגו

כפי שלמדנו, בשבת יש חובה לברך על שני כיכרות. למדנו גם שלהלכה, בשעת הברכה יש להחזיק את שני הכיכרות אך לבצוע רק אחד מהם, וכך

בפעם הקודמת למדנו על הטעמים השונים לחובת כיסוי החלות: א. כדי שיהיה ניכר שהסעודה היא לכבוד השבת (שאילתות). ב. מצד דיני קדימות בברכות, כדי שיהיה

בגמרא בפסחים (ק:) נאמר: אין מביאין את השולחן אלא אם כן קידש, ואם הביא – פורס מפה ומקדש. הגמרא קובעת שיש להביא את השולחן עם

שני כיכרות שלמים בפעם הקודמת למדנו את דברי רבי אבא (שבת קיז:): “בשבת חייב אדם לבצוע על שתי כיכרות”. מלשון זו משמע שיש לקחת שני

בגמרא (שבת קיז:) מבואר שיש לבצוע בשבת על שני כיכרות: אמר רבי אבא: בשבת חייב אדם לבצוע על שתי כִּכָּרות, דכתיב ‘לחם משנה’. דין זה

האם חייבים לאכול לחם בסעודות השבת, או שאפשר לאכול בהן דברים אחרים? התשובה לשאלה זו עולה מדיון הגמרא בהקשר אחר. הגמרא (ברכות מט:) קובעת שהשוכח

המצווה לאכול שלוש סעודות בשבת היא מצוַות עשה שהזמן גרמה. האם עקב כך נשים פטורות ממנה? סעודות שבת ואכילת המן רבנו תם (ספר הישר –

הגמרא במסכת שבת (קיז:) מביאה מחלוקת תנאים בעניין מספר הסעודות שיש לאכול בשבת: תנו רבנן: כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת? שלֹש. רבי חידקא אומר:

חימום גבינה צהובה בשבת כאשר אנו באים לדון בחימום גבינה צהובה בשבת, עלינו להבחין בין שלושה מקרים: פיצה שנאפתה בתנור כל צרכה, וכעת היא קרה