שמיטת כספים – א

בפרשת ראה (דברים טו, א-ב) אומרת התורה:

מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה: וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַה’:

שלוש מצוות נאמרו בפרשה:

• מצוות עשה להשמיט את כל החובות “שמוט כל בעל משה ידו”.
• מצוות לא תעשה, שאין לתבוע את החובות מן הלווה “לא יגוש את רעהו”.
• מצוות לא תעשה, לא להימנע מלהלוות לפני השמיטה, מחשש לכך שהחוב ישמט.

מכאן לומדים אנו, שמצווה לשמוט (לבטל) את כל החובות בשביעית. חז”ל ביארו שהחובות מתבטלים בסוף השנה השביעית, “מקץ שבע שנים” (ערכין כח:, רמב”ם שמיטה ויובל ט, ד).

האם צריך לנסות להחזיר את החוב?

לימדונו חכמים: אם בא הלווה להחזיר את החוב לאחר השמיטה, צריך המלווה לומר “משמט אני” (משנה שביעית י, ח-ט; רמב”ם שם ט, כח). אמנם, אם הלווה אמר “אף על פי כן רצוני שתקבל” – רשאי המלווה לקבל את החוב. ואמרו חז”ל (שביעית י, ט) שהמחזיר חוב שעברה עליו שמיטה – רוח חכמים נוחה הימנו:

המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה ממנו…

מכאן ניתן להבין, שמצד אחד שמיטת כספים מאפשרת להתחיל דף חדש, ולאפשר לאנשים לעמוד על הרגליים ולהתחיל חיים חדשים. מאידך, מטרתה אינה להביא אנשים לחוסר אחריות על כספם, ואנשים שיכולים להחזיר את ההלוואה ובפרט אם זו הלוואה על דברים שאינם לקיום (לא אוכל) צריכים לעשות כך.

אלו חובות מתבטלים?

בגמרא (מכות ג:) ובראשונים (שם) ישנה מחלוקת האם חוב שזמן הפירעון שלו חל אחרי שנת השמיטה מתבטל. לדעת ריב”א ור”י הזקן (הו”ד ברא”ש מכות א, ג), גם חובות אלו נשמטים, ואילו לדעת רבנו תם (תוס’ שם) והרמב”ם (ט, ט), רק חוב שזמן הפירעון שלו חל לפני סיום השמיטה – מתבטל, וכך פוסק השולחן ערוך (חו”מ סז, י).

נדמה שהטעם לכך הוא שכל עוד לא הגיע זמן הפירעון, אין שום סיבה שהחוב יתבטל, שהרי אנו מקווים ומצפים שהלווה יחזיר את הלוואתו. רק לאחר שהגיע זמן הפירעון, והלווה לא הצליח להחזיר את החוב, מגיעה המצווה המיוחדת של שמיטת כספים, המבטלת את החוב, ובכך מאפשרת לו להתחיל חיים חדשים, מאפשרת לו לעמוד על רגליו.

חסכונות בנק

תכניות חסכון וכדומה שמועד פרעונן הוא לאחר שנת השמיטה – בוודאי אינן נשמטות. אם מועד הפירעון חל לפני סיום השמיטה, לכאורה החסכון בטל. אולם רבים הסבורים שהחוב איננו מתבטל, מטעמים שונים: יש אומרים שחוב שאיננו נובע מהלוואה, איננו בטל, והחובות בבנקים נעשים על ידי “היתר עיסקה”, וכיוון שזו עסקה בין הבנק ובין הלקוח, הרי שאינה בטלה (רדב”ז ד, ריד). אולם השולחן ערוך (שם, ג) כנראה חולק על כך וסובר שגם “היתר עיסקה” נשמט בשמיטת כספים.

אחרים סבורים שחובות הבנק אינם נשמטים כיוון שהחוב איננו מוטל על אדם מסוים אלא על חברה מסחרית, ויתכן שציווי התורה – “את אחיך תשמט ידך” – לא נאמר על חברות אלו (שו”ת צפנת פענח קפד). אולם גם על כך רבו החולקים, ולדעתם בנק נחשב כשותפות, וחובותיו נשמטים (שו”ת מנחת יצחק ג, א; שו”ת יחוה דעת ד, סד). לכן, נוהגים לכלול בפרוזבול גם את החסכונות בבנקים.

משכורת ותשלום עבור קניות בהקפה

יש פוסקים הסבורים שרק חובות שנוצרו כתוצאה מהלוואה נשמטים בשביעית (ב”ח חו”מ סז, יט; לבוש שם, יד; חזון עובדיה פרוזבול עמ’ לה; ועוד), אך כיוון שיש אומרים שגם חובות הנוצרים מעיסקה, כגון תשלום עבור קנייה בחנות או תשלומי משכורת, נשמטים (בית יוסף שם, יט), טוב לעשות פרוזבול עבורן.

כספי צדקה

הרשב”א (ב”ק לו:) כותב שכספי צדקה אינם נשמטים, כי בית הדין מופקד על קופות הצדקה, וכאילו נמסרו החובות לבית הדין, וכן פסק השו”ע (שם, כח) ושו”ת יחוה דעת (שם). מסתבר, שכאשר הבעלים על הכסף הוא אדם פרטי, החובות נשמטים כדי להראות שאין הוא בעלים על הכסף. אולם כאשר מדובר על כספי צדקה, אין כאן צד של בעלות, ולכן אין החובות נשמטים.

צ’קים

אם אדם קיבל צ’ק לפני סוף השמיטה האם הוא נשמט בסוף השמיטה?

• אם מדובר על צ’ק דחוי, מסתבר שהחוב לא יישמט, שכן הלווה איננו יכול לפורעו בסוף השמיטה (עיין שו”ת אגרות משה, חו”מ ב, טו ד”ה והנה אם).
• צ’ק שפרעונו לפני סיום השמיטה (ולא פרעו) לכאורה נשמט. אולם, ייתכן שהצ’ק נחשב כאילו נגבה כבר החוב, וממילא הוא לא נשמט. להלכה יש שנטו להקל בכך (גרש”ז אויערבך, הו”ד בשמיטת כספים כהלכתה, שביבי אש, יג; הרב ואזנר, שם בשביבי אש, ט) ויש שנטו להחמיר (עיין שו”ת מנחת יצחק ב, קיט), ולכן למעשה טוב לכלול גם דברים אלו בפרוזבול.

את הפרוזבול נוהגים לעשות בחודש אלול, ועל כך נכתוב בע”ה בפינה ‘שמיטת כספים – ב’