האם מי שמדליק נרות שבת מקבל על עצמו את השבת בשעת ההדלקה? לשאלה זו יש השלכה לעניין עשיית מלאכה אחרי הדלקת נרות, זמן הברכה (לפני או אחרי ההדלקה), כיבוי הגפרור ועוד.
שיטת בעל הלכות גדולות
בעל הלכות גדולות (הלכות חנוכה) דן בשאלה האם בערב שבת חנוכה יש להדליק תחילה נרות שבת או נרות חנוכה. הוא מכריע שיש להדליק תחילה נרות חנוכה, משום שמי שמדליק את נרות השבת מקבל את עליו את השבת בהדלקתו: “דאי אדליק דשבת ברישא… קבלה לשבת עליה”.
מדוע המדליק נרות מקבל עליו את השבת? הרמב”ן (שבת כג: ד”ה הא דאמרינן) וראשונים נוספים כותבים שלדעת בעל הלכות גדולות, עצם ההדלקה נחשבת כקבלת שבת. הר”ן (שבת, י. בדפי הרי”ף, ד”ה ומדאמרי’) מסביר:
שחכמים תקנו שתהא הדלקת הנר מלאכה אחרונה, [ולכן] מי שמדליק את הנר כבר הוא גומר בדעתו שלאחר מלאכה זו לא יעשה עוד שום מלאכה אחרת, ואין לך קבול שבת גדול מזה.
כלומר, מאחר שהדלקת נר לשבת היא חובה גמורה, חכמים תיקנו שזו תהיה המלאכה האחרונה הנעשית לכבוד השבת, כך שמי שמדליק נרות מגלה דעתו שסיים את ההכנות לשבת ומקבל עליו את השבת.
מנגד, רבנו תם (ספר הישר, חלק השו”ת, סימן מ”ח, ו), הראבי”ה (סימן קצ”ט) וראשונים נוספים כותבים שלדעת בה”ג פעולת ההדלקה עצמה אינה יכולה להיחשב כקבלת שבת, ורק בברכה על ההדלקה מקבל המדליק על עצמו את השבת, “שאם אין ברכה קבלה מניין?”. וכן מובא בכלבו (סימן ל”א) בשם רבנו פרץ: “דכיון שמברכת עליה, אין לך קבלה גדולה מזו”. נראה שלדעתם, הואיל והדלקת נר היא פעולה סתמית הנעשית גם ביום חול, לא שייך לומר שיש בה משום קבלת שבת. רק כאשר האדם מברך ואומר “להדליק נר של שבת”, אפשר לומר שבמילים אלו הוא מקבל על עצמו את קדושת השבת.
שיטת רוב הראשונים
רוב הראשונים דחו לגמרי את חידושו של בה”ג וכתבו שהמדליק אינו מקבל שבת לא בהדלקתו ולא בברכתו. כך כותב למשל הרמב”ן (שם):
אבל הדלקת נר שבת, אם הדליקו מבעוד יום – מה קיבול שבת יש בכך? הרי כדי שלא יהא טרוד בערב הוא עושה… ואדרבה, לא מפני שהוא שבת הוא מדליק אלא מפני שעדיין אינה שבת מדליק, וכי גמר הדלקה קונה שביתה?!
לדבריו, הדלקת הנרות היא אחת ההכנות לשבת, ולא ניתן לעשותה אלא לפני השבת, כך שאין שום סיבה לומר שדווקא פעולה זו תיחשב לקבלת השבת. גם הרא”ש (שבת, פ”ב, סימן כ”ד) וראשונים אחרים כותבים שהמדליק אינו מקבל שבת בהדלקתו אלא בתפילת ערבית בלבד (או כאשר הוא מקבל על עצמו את השבת בפירוש).
סיכום המחלוקת
אם כן, מצאנו שלוש דעות בראשונים:
- בעל הלכות גדולות להבנת הרמב”ן – המדליק נרות מקבל שבת בפעולת ההדלקה.
- בעל הלכות גדולות להבנת רבנו תם – המדליק מקבל שבת בברכה על ההדלקה.
- רמב”ן ורוב הראשונים – המדליק אינו מקבל שבת לא בהדלקה ולא בברכה.
פסיקת ההלכה
להלכה, השולחן ערוך (רס”ג, י) הביא את הדעה הראשונה והדעה השלישית:
לבעל הלכות גדולות, כיון שהדליק נר של שבת חל עליו שבת ונאסר במלאכה… ויש חולקים על בעל הלכות גדולות ואומרים שאין קבלת שבת תלוי בהדלקת הנר אלא בתפלת ערבית.
השולחן ערוך לא מכריע בפירוש בין הדעות, אולם הרב עובדיה יוסף (שו”ת יביע אומר, ח”ב, אורח חיים, סימן ט”ז, ג) כותב שמאחר שהשולחן ערוך הביא את שיטת בה”ג ראשונה ובלשון יחיד, ואילו את שיטת הרמב”ן הביא אחרונה ובלשון רבים (“ויש חולקים”) – נראה שפסק כדעת הרמב”ן, שהמדליק נרות לא מקבל את השבת בהדלקתו.
לעומת זאת, הרמ”א (שם) כותב שנוהגים כדעת בה”ג:
והמנהג שאותה אשה המדלקת מקבלת שבת בהדלקה… אבל שאר בני הבית מותרין במלאכה עד ברכו.
כלומר, האישה מקבלת שבת בזמן הדלקת הנרות. בפעם הבאה נראה שלמעשה מנהג האשכנזים הוא כהבנת רבנו תם בדעת בה”ג, שהאישה אינה מקבלת את השבת בהדלקה עצמה אלא בברכה. כדעה זו כותב גם הבן איש חי (שנה שנייה, פרשת נח, ח). מכל מקום, הרמ”א מדגיש שרק האישה מקבלת שבת בברכת ההדלקה, ואילו שאר בני הבית אינם מקבלים שבת בהדלקה או בברכה, והם רשאים להמשיך ולעשות מלאכה לאחר מכן.
גבר המדליק נרות: האחרונים מציינים שרק הנשים נהגו להחמיר כדעת בה”ג, אבל גבר המדליק נרות אינו מקבל שבת בהדלקתו, והוא רשאי לעשות מלאכה לאחר מכן (ב”ח, רס”ג, ד”ה כתב בה”ג; משנה ברורה, רס”ג, ס”ק מב). עם זאת, גבר שמדליק נרות טוב שיתנה לפני ההדלקה שאינו מקבל שבת בהדלקתו (שם). במקרה זה, שהבעל מדליק נרות, גם האישה אינה מקבלת שבת בזמן ההדלקה.
סיכום
לסיכום, לדעת השולחן ערוך (על פי הרב עובדיה יוסף) נשים אינן מקבלות שבת בהדלקת הנרות (אלא רק כשהן מתפללות ערבית או מקבלות שבת בפירוש), וכך נוהגים רוב הספרדים, ואילו לדעת הרמ”א נשים מקבלות שבת בברכה על הדלקת הנרות, וכך נוהגים האשכנזים (וכן הספרדים הנוהגים על פי הבן איש חי). בפעם הבאה נלמד בע”ה כמה השלכות של פסיקה זו.
