ליל הסדר

המצווה המרכזית בליל הסדר היא ה’מגיד’, סיפור יציאת מצרים. חלק זה של ההגדה פותח ב”הא לחמא עניא”, ולאחר שאלות הבנים אנו פותחים בסיפור עצמו: “עבדים

בליל הסדר ישנה מצווה מיוחדת לספר ביציאת מצרים (שמות י”ג, ח): וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה’ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. אולם, למעשה

הרמב”ם (פ”ח ה”ו) כתב ששוברים את המצה סמוך לאכילה, לפני שמברכים על המצה: …ואחר כך מברך ‘על נטילת ידים’ ונוטל ידיו… ולוקח שני רקיקין, חולק

מצה שבורה בדרך כלל, בכל שבת ויום טוב, יש לברך על ‘לחם משנה‘ – שני לחמים שלמים. אולם בליל הסדר יש לאכול מצה שבורה: בפרשת

האם יש לאכול מן הכרפס כזית? הרמב”ם (פ”ח ה”ב) כתב שיש לאכול כזית כרפס: מתחיל ומברך ‘בורא פרי האדמה’, ולוקח ירק ומטבל אותו בחרוסת, ואוכל

המשנה בפסחים (קיד.) מתארת אכילת ירק שנעשית לפני הארוחה: הביאו לפניו – מטבל בחזרת, עד שמגיע לפרפרת הפת. רש”י ותוספות מסבירים, שמטבל את החזרת ואוכל

“דבר שטיבולו במשקה” הגמרא בפסחים (קטו.) אומרת: אמר רב אושעיא: כל שטיבולו במשקה, צריך נטילת ידיים. כלומר, כל מאכל רטוב הנאכל ביד, צריך ליטול ידיים

זמן הקידוש השולחן ערוך (תע”ב, א) פסק על פי תרומת הדשן (סימן קל”ז), שאף על פי שבדרך כלל בשבת ובמועדים ניתן לעשות קידוש מבעוד יום,

הראשונים נחלקו האם צריך לברך על כל אחת מהכוסות, או שדי בברכה אחת על כולן. לדעת הרי”ף (כד. בדפי הרי”ף) והרמב”ם (פ”ח ה”ה וה”י), יש

בגמרא בבבא בתרא (צז:) מבואר, שניתן לכתחילה לעשות קידוש על מיץ ענבים: “סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום”. וכך נפסק בשולחן ערוך